המחסור בעובדים, מחירי המוצרים בסופרמרקט, הדלק, המים וכמובן הזינוק במחירי הדירות והשכירויות. יוקר המחייה לא עובר בשקט גם במודיעין, ויש מי שנאלץ גם לעזוב בגללם את העיר. אלה הפנים של המחאה החברתית החדשה בעיר.
נעמה צדקיהו, 54, מודיעין
היא אשת עסקים מוכרת במודיעין, ומשפחתה מחזיקה במסעדה חלבית ("קפית"), ובמסעדה בשרית ("קסבה"), שפועלות בעיר מזה שנים, אבל כמו הרבה בעלי עסקים אחרים, בעיקר בתחום המזון, היא מרגישה שהיא "על הקצה" ‑ תחושה שאיתה היא מתעוררת בכל בוקר מחדש.
לפני מספר שנים, בעקבות רצונה להיות מעורבת מבחינה חברתית וציבורית, הצטרפה צדקיהו לארגון העצמאים "אני שולמן", והפכה לפעילה מרכזית במאבקי הארגון למען בעלי העסקים הקטנים והבינוניים.
קראו גם:
"אני שולמן בנשמה, פעילה חברתית וחברה בארגון המסעדות הארצי, ונלחמת למען כולם, בכל היבט שבו קורעים את המסעדנים, במיוחד בכל הקשור להנחיות וחיובים בכל יום מחדש", אומרת צדקיהו, "מתקנות כיבוי אש וחשמל, ועד פינוי שפכים. די, נמאס. לקוח מגיע למסעדה כדי לאכול קבב או פסטה, ומה שמעניין אותו זה המרקם של המנה, תוך כמה זמן הגיעה המנה וכמה היא טעימה, והוא בכלל לא מודע למה שעובר עלינו בכל יום ויום, במיוחד בשנים האחרונות. אף אחד לא יודע כמה דם ויזע ודמעות יש ברוטב הזה של הפסטה, ואנשים לא מודעים עם איזו בעיה קשה של מחסור בעובדים אנחנו מתמודדים".
לדברי צדקיהו, משבר הקורונה, הוצאת מאות אלפי עובדים לחל"ת ובמקביל גזירות כלכליות חדשות של הממשלה, דרדרו את בעלי המסעדות למצב קשה מאוד.
"בעיית העובדים היא נוראית", היא אומרת. "אנשים פשוט לא רוצים לעבוד ויש עלויות ענקיות להעסקה, ועכשיו גם מדברים על העלאת שכר המינימום. זו גזירה קשה. כשפתחתי את קפית לפני כמה שנים שכר המינימום היה 26 שקלים לשעה, ועכשיו הוא עלה ל־30 שקלים לשעה, וכל עובד פוטנציאלי היום לא מדבר איתי על פחות מ־50 שקלים לשעה. על כל זה נוספו עלויות נסיעות, כי אין עובדים בעיר שלנו, ואני משנעת עובדים מירושלים. מחיר הדלק הרקיע שחקים, ומפה לשם עלויות המעביד מגיעות ל־60 שקלים לשעה.
"גייסתי עכשיו קופאיות, וחמש קופאיות עזבו במכה אחת, מבלי להודיע בכלל, כמו שהם לא מודיעים שהם לא מגיעים בסוף לראיון, הם לא חושבים שהם צריכים. זה הדור הזה, והקורונה דפקה את כולם, קשה מאוד להתנהל בצורה כזו. אנחנו מתמודדים עם בעיית מחסור בעובדים, ובנוסף עלויות החומרים עלו ב־20 אחוז, אבל אם אעלה את מחיר הפסטה באותו שיעור, אף אחד לא יבוא לקנות".
בניגוד לפעילים חברתיים אחרים, החושבים כי תקופת ממשלת המעבר טובה למחאה, צדקיהו חושבת שאי־היציבות הפוליטית דווקא פוגעת במחאה הציבורית בנושא יוקר המחיה.
"זו תקופת דמדומים. אכלנו אותה, אז אנחנו חושבים על צעדים קדימה כדי להשיג הישגים איפה שאפשר, וחבל, כי הכנסנו נציג לכנסת, אביר קארה, העברנו רפורמות במכון התקנים, וענייני ייבוא, וזה הועיל לעסקים, אבל עכשיו הכל שוב תקוע.
"הבעיה שלנו היא שכל המדינה היא קומבינה, והכל נופל בסופו של דבר על האזרח, והנה עוד יום בחירות, ובעלי עסקים צריכים לשלם בפעם החמישית בשנתיים 200 אחוז שכר על עבודה ביום הבחירות, כמתחייב על פי חוק. אבל אנחנו לא נוותר. כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, ואני עוד גמלאית של שירות המדינה, והיו לי שנים של שקט, אבל אני אוהבת את האקשן.
"אנחנו אנשים פשוטים שאוהבים את המדינה שלנו, ונילחם כמה שצריך. לא ייתכן שנהיה החוליה הכי חלשה בשרשרת, לא בעלי העסקים הקטנים והבינוניים במודיעין, ולא בכלל".
הדס גלבוע־לין, 49, אם לשניים, מודיעין
לפני מספר ימים העלתה גלבוע־לין, המתגוררת מזה 11 שנים במודיעין, פוסט בדף הפייסבוק האישי שלה, בו ציינה כי למרות שהיא אינה מעוניינת בכך, היא נאלצת בלב כבד לעזוב את העיר ולעבור לגור עם שני ילדיה ביהוד.
"מודיעין אהובה שלי, אני כותבת לך היום בצער ובכאב, שאני נאלצת לעזוב אותך", כתבה גלבוע־לין. "יוקר המחיה גרם לי לחפש מקום אחר לגור בו, אבל תדעי שזה בלית ברירה, זה לא מבחירה מלאה".
עבור גלבוע־לין, עצמאית העוסקת באימון לניהול זמן והתארגנות ושיפור אפקטיביות, וגם בייעוץ בנושא זוגיות ומיניות, העובדה כי בעל הדירה בה היא מתגוררת מזה שנים העלה בצורה חדה את שכר הדירה החודשי, לא הותירה לה ברירה אלא להעתיק את חייה וחיי ילדיה, בני 11 ו־8.5, לעיר אחרת.
"אני מתוסכלת מאוד מהמצב, ואולי יותר נכון לומר שאני עצובה, ואלה תחושות מוזרות, שלא הרגשתי עד היום", משתפת גלבוע־לין.
"זה לא שחייתי באיזו בועה עד היום, פשוט אף פעם לא חוויתי מצבים כאלה כמו יוקר מחיה ואינפלציה. זה לא נגע בי עד היום באופן אישי, ופתאום אני קולטת שאני בתוך זה, שזה משפיע עליי בצורה משמעותית".
לטענת גלבוע־לין, המחאה הציבורית בימים אלה נגד יוקר המחיה היא בסך הכל עוד גל מחאה, אחד מיני רבים, שהיו ועוד יתרחשו בעתיד. "הייתי מאוד שמחה אם המצב הזה, בהיבט של מחירי הדיור, היה יכול להשתנות, אבל קשה להאמין שזה יקרה מתישהו", היא אומרת.
"הדברים האלה קשורים להחלטות מדיניות, וכמו שכבר למדנו בעבר, מחירי הדיור ומחירי השכירות לא יירדו, הם יישארו במקרה הטוב כמו שהם עכשיו, ותהיה תקופת רגיעה ומתישהו שוב יתחיל הבלגן".
על הדרך בה היא בחרה להתמודד עם המציאות, היא אומרת: "אני יכולה לומר שלקחתי על עצמי את ההבנה שיש דברים שמשתנים בחיים שלנו, ואני צריכה לקחת את השינוי הזה כהזדמנות חיובית, כעוד דרך להצליח במקומות אחרים.
"בורכתי עד עכשיו במזל שגרתי במודיעין, אבל אני נאלצת עכשיו לעשות שינוי, וזו בהחלט בחירה מהראש. אני עוזבת את העיר כדי לדאוג למצב הכלכלי שלי, לאפשר לילדים שלי עוד חוגים ועוד דברים ועוד התפתחות, וככה לשמור עליהם, מבלי לשלם יותר כסף על מגורים בבית שלא באמת מתחדש, והוא אפילו מתבלה, וקשה לי עם זה, אבל אנחנו נתמודד".
לעדכונים - חדשות מודיעין
