עמית אבני, מוזיקאי ויוצר מרעות, חייל קרבי שנמצא בחודשים האחרונים בלחימה בעזה, הוציא השבוע סינגל חדש - "מכונות של מלחמה".
עוד שנים רבות ידובר על המלחמה הנוכחית וכל מה שהיא מביאה איתה. אחת ההשלכות הידועות והנוכחות ביותר, היא ההתמודדות עם פוסט הטראומה והחרדות שמגיעות בשל מצבי הקיצון והלחימה. היצירה של אבני, יוצר בן 22 מדברת בדיוק על זה. כחייל מילואים ששירת בעזה יותר מ-120 ימים בחודשים האחרונים, פלוס שירות סדיר, קרבי ואינטנסיבי לפניו בגדוד 13 של גולני, הוא חי את המציאות הכאוטית של חייל בתוך מלחמה גם כשהוא נמצא בבית.
כשהרגשות מציפים אותו, הוא מתרגם אותם ליצירה ולמוזיקה ובכך נותן לעצמו מזור. בשנה האחרונה הוא עובד על אלבום בכורה שחלק גדול משיריו נכתבו בין סבב לחימה אחד לשני.
"מכונות של מלחמה" שמילותיו נכתבו באחד מקיבוצי העוטף שהפך לשדה קרב, נפתח בציטוט משיר בשם "The Road Not Taken" של המשורר האמריקני הגדול רוברט פרוסט.
בשיר המקורי, פרוסט מדבר על הצורך לבחור בין שתי דרכים, כאשר גם אחרי שהוא בוחר באחת מהן, הוא ממשיך להתלבט האם זו הייתה ההחלטה הנכונה. עמית לקח השראה מהשיר והביא את המשמעות למקום שלו ולמציאות חיינו – "פה, במדינת ישראל, אין לנו בכלל את האופציה לבחור בדרך השנייה. אנחנו נולדים כאן ולכן מחויבים ללכת בדרך הראשונה שמשמעותה להתגייס, להילחם ואולי גם לא לחזור".
להילחם לנצח
על השיר עמית מספר: "השיר נכתב מתוך ההבנה והכאב שאנחנו נצטרך להילחם לנצח. ואמנם המוזיקה תהיה שם, אבל תמיד בצל הקרבות והכאב. כשכתבתי את השיר לא יכולתי שלא לחשוב על האחיין שלי שבקרוב ייוולד. כשאפגוש אותו אדע שלא אוכל להגיד לו: 'אל תדאג, כשתהיה גדול, כבר לא יהיה צבא', כי אני יודע שזה לא נכון.
קראו גם:
"זה כבוד גדול מבחינתי להילחם עבור המדינה שלי, אבל הכאב על החברים שלי שנפלו ונפצעו גדול אפילו יותר.
"כולי תקווה לימים טובים יותר של שקט, שכל החטופים יחזרו בשלום, ושהלוחמים, ובהם גם אני, יחזרו הביתה כמה שיותר מהר חזרה לחיבוק של ההורים ולשגרת חיינו".
