כשדור חנן שפיר ממודיעין יצא למסיבת הטבע פסאיידק סמוך לנובה הוא היה בשיא חייו. לאחר שהתמודד עם הלם קרב מטראומת מוסר עקב שירותו הצבאי, שפיר קיבל כלבת נחייה לה המתין שנתיים, תכנן סבב הרצאות בהשראת חוויותיו ועבר לגור עם אהבת חייו, סביון חן קיפר, שנרצחה לצידו בעת שניסו להימלט מהמחבלים.
בימים אלו מעלה אביו איציק מופע על התמודדות עם השכול, מוביל את מאבק המשפטי של המשפחות השכולות נגד ארגוני הטרור. השבוע, יממה לאחר שהוביל את בתו לחופה הוא אומר בראיון מיוחד: "הבנו שהקושי תמיד קיים, אבל דור היה רודף צדק וכך אנחנו מנציחים אותו".
שחרור ופוסט טראומה
ביום ראשון השבוע חיתנו איציק ומרים שפיר את בתם הקטנה אופק. את החתן פגשה אופק בטיול בהודו והשנים קבעו דייט ליום אחרי שמחת תורה. זו כנראה היתה אהבת אמת כיוון שהצעיר לא ויתר והגיע לבית המשפחה באותו יום כדי לסייע בחמ"ל החיפוש שהוקם לאיתורם של דור וסביון.
"דור היה בננו הבכור", מספר האב איציק. "ימים ספורים לפני כן הוא וסביון אספו את אופק מנתב"ג כשהיא חזרה מהודו אבל את החתן הוא ראה רק בתמונות. הייתה התלבטות אם הם יתחתנו במהלך שנת האבל אבל בסופו של דבר הבנו שבכל מצב האירוע יהיה שמחה מהולה בעצב ומורכב לכולם. אופק דיברה עליו בחופה והפריחה בלונים לזכרו".
דור גדל והתחנך במודיעין מכבים רעות, הוא למד בבית ספר יסודי "משואת נריה", בתיכון למד בישיבת בני עקיבא לפיד "תורת נחום" והדריך בתנועת "בני עקיבא". מעולם לא היה לו ספק שיתגייס לשירות קרבי, אך מה שקרה במהלך שרותו ערער את עולמו. "הוא תמיד רצה להיות לוחם והתגייס לחיל השריון ליחידת מלא"ר. הפעילות שלו היתה מסווגת אז הוא לא סיפר הרבה, אבל הם השתתפו בצוק איתן וזה השפיע עליו. הוא שוחרר ב-2015, עבד כברמן וגם טס להודו שם פגש את סביון, ורק בהודו הוא הבין שהוא סובל מפוסט טראומה שמאובחנת כטראומת מוסר. ברמה המקצועית זה תחום חדש וזה נובע מפעולה שאתה או מישהו לידך עשיתם שנוגדת את אמות המוסר, גם אם הלכת לפי פקודות והכל חוקי. לאנשים מסוימים זה גורם לטראומה, והאפיון של זה הוא כמו כל טראומה שאנחנו מכירים.
"זה בדרך כלל קורה לאנשים עם אמות מוסר מאוד גבוהות ודור היה כזה. לדוגמא, הוא הוכר כנכה צה"ל מטעם משרד הביטחון והיה זכאי לכלב שירות אבל התור היה מאוד ארוך. הצעתי לעזור לו באמצעות קשרים אבל הוא סרב, אמר שהוא לא מסוגל לגזול ממישהו אחר. רק ביולי 2023 הוא קיבל את הכלבה שכל כך חיכה לה וקראו לה 'דורי'. במקביל עבר לגור עם סביון, הם היו בשיאה של התחלה חדשה ומרגשת".
פתחנו חמ"ל והתחלנו בחיפושים
חנן למד לתואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר, עבד כמפיק תוכן וסאונד בפודקאסטים מוכרים וביצע עבודות קריינות. את אביו שיתף בחלומו לצאת במופע בשם "אל תמחאו לי כפיים" עבור מלש"בים. "היה חשוב לו להכין אותם לשירות, להראות להם את הצד השני של המטבע. כי בצבא מדברים רק על הקרביות וה'ראבק' אבל היה חשוב לו שישמעו ממקור ראשון לאן הם הולכים, בלי לבטל אף צד, פשוט לשקף את המציאות.
"דור היה החבר הכי טוב לכל מי שהיה סביבו, מאוד רגיש, איש של אמת, יושר ומוסר. הוא רדף צדק, והיה חשוב לו לעזור לכולם. הוא חזר בשאלה בסוף התיכון, בהתחלה עשינו כל טעות אפשרית, אבל אז הבנו שזה פשוט מתוך חיפוש האמת שלו. ברגע ששינינו התייחסות להכלה והקשבה כל מערכת היחסים השתנתה כי הוא תמיד כיבד את המשפחה".
שעות ספורות לפני שיצא למסיבה ממנה לא שב, אופק ואיציק ביקרו אותו. "באנו לדירה שלהם להביא דברים, ישבנו איתם לקפה והם סיפרו על המסיבה, אפילו לא חשבתי לשאול היכן היא. מי העלה על דעתו מה יקרה? את החג ביליתי בבית אבות בבני ברק עם אימי. אשתי הייתה בבית שלנו בשלומי בצפון אליו עברנו ב-2019. כשהתחילו האזעקות אף אחד שם לא יכול להתעדכן, כי זה אזור חרדי אבל אשתי מצאה דרך ליצור איתי קשר דרך עובד זר. בצאת השבת נפגשנו בקרית אונו אצל ההורים של סביון, זה למעשה המפגש הראשון שלנו איתם. פתחנו חמ"ל וניסינו לאתר אותם, ידענו בוודאות שהם יחד כי דור לעולם לא היה עוזב אותה".
לאחר שלא איתרו אותם בבתי החולים ובמרכז שורה והעבירו עדות ו-0DNA למרכז המשפחות של לה"ב, ניסו בני המשפחה דרכים אחרות. "ידענו שיש איכון לנייד של דור בצומת גומא, ביום שני הגיעו הקצינים להודיע שסביון נמצאה ללא רוח חיים וידענו שההודעה בדרך אלינו אך לאחר כמה שעות הנייד של דור נדלק, זה נתן קצת תקווה, בדיעבד התברר שהוא נאסף על ידי כוחות הביטחון. ביום שלישי חברים ממודיעין יצאו עם נשקים ואנשי מקצוע לכיוון לחפש אותו ואנחנו נסענו ללה"ב לבדוק את הנייד, פתאום לקחו אותנו לחדר צדדי עם אנשי מקצוע, באותו רגע הבנתי שזה מגיע. קיבלנו את הבשורה על דור.
"במהלך כל הימים האלו לא היה לנו בית, כולם ברחו משלומי ועד סוף השבעה פינו רשמית את הישוב. אבל כל הקהילה שלנו ממודיעין דאגה לנו, שכנים טובים פינו לנו את הבית לשבעה ובסיומה מצאו לנו תרומה של דירה בעיר. קברנו את דור במודיעין ואנחנו רוצים להישאר קרובים אליו ולקהילה שלנו, רוצים עוגן".
גיליתם מה קרה להם?
"אנחנו יודעים שבשעה 7:08 סביון התקשרה ואמרה שהם היו במיגונית בצומת מעון וירו עליהם והם עכשיו נמלטים ברכב, מי ששמע את ההקלטה סיפר שהיא היתה רגועה. האיכון היה בצומת גומא, מה שאומר שהם נעו צפונה. להערכתנו הם נרצחו ברכב בשלב מוקדם של ההתקפה, בסביבות השעה 7:15. בסוף הפסקנו לחקור, זה כבר לא יעזור לנו".
קראו גם:
תביעה נגד ארגוני טרור
במטרה למצוא מזור לכאב, איציק מחפש דרכים לסייע לאנשים במצבו. "בניגוד לחללי מערכות הבטחון ותושבי הדרום, לנו משפחות המסיבות אין שום ארגון שמאגד אותנו ודואג לנו. אז נפתחו כמה גופים שהתאגדו יחד. כשהבנתי ששם יש מספיק עזרה בחרתי בכיוון אחר, הליך משפטי נגד ארגוני הטרור. בפועל יש חוק במדינת ישראל שמאפשר למשפחות שכולות לתבוע את הרשות הפלסטינית ובגלל שיש המון כספים מוקפאים שלה יש גם מקור.
"כיוון שזה אירוע ענק אני מניח שיוקמו קרנות ממדינות אחרות, יש לזה תקדים. הצטרפו בין 250 ל-300 אנשים לתביעה ובחרנו במשרד הרצוג פוקס נאמן. אין לי רקע משפטי אבל יש לי רקע ברדיפת צדק, כמובן שהייתי שמח לתבוע את החמאס ואולי גם את המדינה אבל כרגע זה לא אפשרי. הילד שלי יצא למסיבה ולא חזר, זו לא היתה תאונה, מישהו אשם והוא צריך לשלם על זה.
"ברור לי שלא כל המשפחות במצב להתמודד עם זה אבל ככל שעובר הזמן יותר מצטרפים, הורים שאומרים לי שחודשים היו מנותקים מרגישים שהגיע הזמן לפעול".
איציק מגיע מתחום הייטק וניהול, אך לאחרונה מצא את עצמו על הבמה. "אני ובתי חיברנו את השיר קיץ 2023 והרגשתי שהתחום הזה יכול לעזור לי להתמודד. אני מעלה מופע של 12 שירים עם טקסטים שכתבתי בשם 'אל תמחאו לי כפיים', כפי שדור רצה. המופע מציג את תהליך העיבוד של האובדן והשכול. אני מופיע עם להקת נגני הקבינה ומציג את הדרכים להתמודדות עם שכול, על חיפוש משמעות מחדש ועל הבחירה להתחבר לתקווה ולממש את החיים לצד הכאב העצום. המופע הזה מרים אותי ונותן לי כוח.
"אחד השירים הוא 'רקמה אנושית אחת', אבל הוספתי לו בית חדש, כדי לתת תקווה. חשוב לי להביא את דור לקהל הרחב, שידעו מי היה".
