הנס של מרדכי: בימים אלה, כשהוא משתקם מניתוח מורכב בגלל פציעה שספג בשירות המילואים שלו בעזה, מוצא מרדכי שנוולד, בנו של אל"מ במיל' הרב אלעזר שנוולד ממודיעין, זמן לנגן לשותפיו למחלקה. המוזיקאי החובב, שבימי שגרה חורש את הארץ במשאית שבתוכה הוא מתגורר, נקרא כמו שלושה אחים נוספים שלו, לשירות מילואים עם פרוץ המלחמה, אך מעט לאחר שהחלה, ספג את הפגיעה הקשה, שכמעט עלתה לו בחייו.
5 צפייה בגלריה
"הביחד ייקח אותנו קדימה אחרי המלחמה". מרדכי שנוולד עם אביו ואימו בבית החולים
(צילום: דובר צה"ל)
משרת בגיל 63
שנוולד, 33, לוחם בחטיבה 401, אחת מחטיבות המילואים הקרביות ביותר, שאנשיה נמצאים בעומק הרצועה מאז תחילת התמרון הקרקעי, נפצע במהלך הלחימה באורח קשה, ובימים אלה הוא צפוי להתחיל תהליך שיקום ממושך מהפגיעה שספג בלב אחד ממחנות הפליטים ברצועה.
לצד ההתמודדות עם פציעתו של הבן, ממשיכים בני המשפחה לתת מעצמם במסגרת שירות המילואים, ובראשם אב המשפחה, הרב אלעזר שנוולד, וכן שלושה אחים נוספים המשרתים כרגע.
הרב שנוולד, כפי שהוא מוכר במודיעין ומחוצה לה, חצה את גיל 63, אולם הוא עדיין משרת במילואים בתפקיד הקשור למטה הכללי, ובימים אלה הוא נע בין הגזרות השונות, מהדרום לצפון ובחזרה.
דרגתו הגבוהה ‑ אל"מ במילואים ‑ מעידה על עברו הצבאי המרשים, שכלל תפקידי פיקוד רבים, בהם סמח"ט יפתח שפעלה בשכם בימי מבצע "חומת מגן" בשנת 2002 בשטחי יהודה ושומרון.
5 צפייה בגלריה
"נותן אמונה לימים היפים שעוד יבואו". משמאל: אלעזר ומרדכי שנוולד בשטח
(צילם: דובר צה"ל)
בשנת 2005 ייסד הרב שנוולד את ישיבת ההסדר הראשונה במודיעין, ישיבת מאיר הראל, על שמו של אחיו, מאיר, שנפל בעת שירותו הצבאי בחטיבת גבעתי בפיגוע מכונית תופת בכפר דרום בגוש קטיף בשנת 1995.
מאז הקמת הישיבה למדו בה אלפי תלמידים, ורובם המכריע התגייסו לשירות משמעותי בצה"ל, חלק גדול מהם לתפקידי פיקוד, בהתאם לערכים שספגו בלימודיהם בישיבה. ערכים אלה, שהיו הבסיס החינוכי והערכי של משפחת שנוולד, הם חלק מאישיותו של הבן מרדכי, שנפגע בתחילת הלחימה בדרום.
בשבועות האחרונים, כשמתפנה לו מעט זמן, מגיע הרב שנוולד למרכז הרפואי שיבא‑תל השומר, שם הוא מבקר את בנו הצעיר, המספר לראשונה ל"ידיעות מודיעין" את סיפור גיוסו למילואים בהפתעה ופציעתו הקשה בשטח, בלילה חשוך של קרבות.
משמחת תורה למלחמה
יום לפני פרוץ המלחמה היה מרדכי בירושלים, בעיצומו של סיבוב ברחבי ישראל עם המשאית בתוכה הוא חי מזה תקופה ארוכה, מבחירה, אותה החנה בערב שמחת תורה בחניון עמק המצלבה בעיר.
"אני גר במשאית, נוסע ברחבי הארץ, עושה מוזיקה ומנגן עם לא מעט אמנים, ובמהלך סוכות, שזה חג עם הרבה מוזיקה, ניגנתי בכל מיני מקומות, חיפשתי חוויה של שמחת תורה, והגעתי לירושלים", משחזר מרדכי. "החניתי את המשאית בעמק המצלבה וצעדתי לשכונת מאה שערים, שם חיפשתי מקום לחגוג ולרקוד בצורה אותנטית, וממש במקרה נכנסתי לחסידות קרלין וביליתי שם את ערב החג. זו אמנם חסידות שרחוקה ממני בכל הקשור לאמונה ולמנהגים, אבל פגשתי בהם במקרה, והייתי בראש של אחדות, ולשמחתי המפגש איתם היה מרגש ונעים. בבוקר שבת התעוררתי לקולות המלחמה, ובשעה שמונה בבוקר שמעתי אזעקות ופתחתי טלפון למרות שאני דתי, כי אני ביחידת המילואים שבה אני משרת אני חייב להיות זמין, ופשוט המתנתי להוראות".
בתוך מחנה הפליטים
עד שההוראות יגיעו, חזר מרדכי לבית חבריו החדשים בחסידות קרלין, שבלילה קודם לכן הזמינו אותו אליהם לקידוש. "הגעתי אליהם, כבר הבנתי שהמצב לא פשוט והתנצלתי בפניהם שאני עם טלפון עליי", מספר מרדכי, "ובאמצע הקידוש אני מרגיש רטט בנייד, עונה לשיחה ומקבל הודעה שאני חייב לצאת למילואים. ככה נפרדתי מהאנשים במאה שערים, יצאתי להילחם, ואיחלתי להם הצלחה במה שהם מאמינים".
מאחר ושיער כי הוא ייעדר מהבית למשך תקופה ארוכה, נסע מרדכי לבית ההורים במודיעין, השאיר שם את המשאית ונסע ברכב פרטי של המשפחה אל נקודת הכינוס אליה התבקש להגיע.
"כמו כוחות אחרים, לאחר התארגנות קצרה יצאנו מיד ללחימה לא פשוטה בשטח", מספר מרדכי, "ובימים הראשונים נלחמנו ביישובים בעוטף וחווינו דברים לא פשוטים".
לאחר תום הקרבות באיזור העוטף, החלה החטיבה של שנוולד להתאמן לקראת התמרון הקרקעי, והוא וחבריו היו בין הראשונים שנכנסו למבצע ברצועת עזה.
"האווירה הייתה מאוד אגרסיבית והלחימה ביום הראשון הייתה קשה מאוד, הרבה ירי, הפגזות ורעש", הוא נזכר, "ואחרי כשבוע מתחילת הלחימה הגענו לאיזור מרכזי בעיר עזה, למחנה הפליטים שאטי. אני הייתי בטנק שהוביל את אחד הכוחות, ובשלב מסוים חברנו לכוח לידינו כדי להעביר לו ציוד לחימה, בדרך למתחם צבאי בו היינו צריכים לתדלק את הטנק שלנו".
הירי והפציעה
האווירה באותה שעה, שעת לילה מאוחרת, מספר מרדכי, הייתה לא פשוטה. "חיל האוויר הפציץ ברקע בהפצצות כבדות, לא רחוק מאיתנו, והיה רועש מאוד", הוא מספר. "אני מודה שחששתי באותו הזמן, קראתי אפילו פרק תהילים להצלחתנו, והגענו לאחת מנקודות הכינוס, ובעודנו ממלאים דלק ומעמיסים ציוד נוסף, החל עלינו ירי נ"ט שפגע לא רחוק מאיתנו".
"כתוצאה מההדף בעקבות התקיפה, הרגשתי חבטה עזה, עפתי באוויר, ונחתתי על הקרקע כמה מטרים מהטנק.
"בעוד אני שוכב פצוע על הרצפה, לא מבין כל כך מה קורה איתי, הצוות שאיתי חיסל את חוליית המחבלים שניסו לפגוע בנו, כשראו אותי שוכב על הקרקע, ואני מבין שאני פצוע", הוא אומר.
דקות ארוכות חולפות עד שחוליית המחבלים שתקפה את הכוח מנוטרלת על ידי הלוחמים, ופינויו של שנוולד מתאפשר. "פוניתי לבית החולים ברזילי באשקלון, ושם אובחנתי במצב קשה ‑ שברתי 11 צלעות מתוך 12 והייתה סכנה שהריאות יקרסו ולמזלי זה לא קרה", הוא מספר.במשך שבועיים שהה שנוולד בבית החולים ברזילי, עבר ניתוח מציל חיים, ואחרי שהתאושש הועבר להמשך טיפול בבית החולים שיבא‑תל השומר.
קראו גם:
"אני פה כבר שבועיים, מתאושש לאט לאט, ואני צפוי להתחיל בקרוב שיקום, ולהיות פה עוד חודש לפחות", מספר שנוולד, "וזה לא פשוט, אבל תודה לאל שאני חי ואני אעמוד על הרגליים בהמשך".
לפני כשבוע, בעודו מתאושש מפציעתו, הופתע שנוולד לקבל משלחת מיוחדת של חסידי קרלין ממאה שערים, חברי אותה חסידות בה התארח בערב שלפני פרוץ המלחמה. סרטון וידאו, בו הוא נראה עם החסידים מנגן בכינור בדואט את השיר 'אינתי עומרי' עם אחד מרופאי בית החולים המטפל בו, ד"ר פיראז דראוושה, המנגן על אורגן, הפך לוויראלי ברשתות החברתיות.
"זה היה מרגש ממש, וגם אבא שלי בדיוק הגיע לביקור, וזה היה מיוחד מאוד", אומר מרדכי, "דברים מהסוג שמחזק אותך, נותן לך אמונה לימים היפים שעוד יבואו, והם יגיעו בעזרת השם".
"מרגיש עטוף וחזק"
השבוע, רגע לפני שהוא מתחיל את תהליך השיקום הממושך, כשברקע ההפוגה בקרבות ברצועת עזה וחבריו לחטיבה נחים מעט מהלחימה הקשה, מאמין שנוולד כי המדינה והצבא נמצאים בכיוון הנכון, ומתעקש לשמור על אופטימיות.
"בימים אלה, שמתארכים כבר לשבועות ועוד מעט לחודשים, חמישה מבני המשפחה, אבא וארבעה אחים לוחמים בשטח, וזה לא פשוט בכלל", הוא אומר.
"אמא, שנמצאת כמעט לבד, משתדלת להגיע מדי פעם, היא גם צריכה לעבוד, אבל היא עושה את המקסימום, ואבא, שיש לו תפקיד חשוב בעיסוק שלו במילואים במערך הלחימה, מגיע מדי פעם, יושב איתי קצת וזה מחזק מאוד. יש גם הרבה אורחים ואורחות שמגיעים, ולמרות מצבי הפיזי אני מרגיש עטוף וחזק, ואני חש את עם ישראל בצורה הכי יפה שיש".
ומה אתה חושב שיקרה? איך יסתיים הסיפור הזה?
"אני עוד לא ממש יודע, אף אחד לא יודע, אבל אומרים שחברים נבחנים בתקופות קשות, ואנחנו, עם ישראל, מוכיחים לעצמנו עכשיו כמה חברות ואחדות יש בינינו אחרי תקופה לא פשוטה של פילוג. הכוח הזה, הביחד, ייקח אותנו קדימה אחרי המלחמה. אין לי ספק בכלל, והעיקר שכולם יחזרו בשלום משדה הקרב, בריאים בגוף ובנפש".
