מריבות בין אחים הן דבר שכיח, אך מקרה שבו אח בונה שער המונע מאחותו להכנס לביתה לא רואים בכל יום. זה המקרה שהגיע להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ובגינו השופט בעצמו הגיע אל השטח כדי להבין את חומרת הבעיה.
הכל החל לפני 30 שנה. אז שרר שלום בין כל בני המשפחה. האב, האחים והאחות הגיעו להסכמה הדדית לחלק את החלקה שירשו בעיר באזור השפלה, לשני מגרשים, וזאת כדי לאפשר לאחות ובן זוגה לבנות את ביתם חלק מהשטח.
רשויות התכנון התנו את מתן ההיתר לבית, בכך שהאב והאחים יסכימו שהאחות ובן זוגה יוכלו לעבור לביתם דרך הקרקע השייכת להם, שכן הנגישות החוקית היחידה מהרחוב לבית החדש חייבה מעבר דרך מגרש האב והאחים.
קראו גם:
לפני כ-20 שנה הסתיימה בניית בית האחות ובן זוגה והכל היה על מי מנוחות, עד שלפני ארבע שנים, החליט אחד האחים לבנות במו ידיו שער חשמלי מסורבל עם מתג חשמלי שהוצב במרחק רב ממנו. השער צויד במנעולים ידניים כבדים ופתיחת השער הפכה לקשה ומסורבלת. בשלב מסויים הוא אף מרח את השערים בשמן כדי למנוע כניסה רגלית דרכו.
התקנת השער מנעה למעשה את זכות המעבר לבת ובן זוגה לביתם, והשניים איתרו מעבר לא תקני כדי שיוכלו להגיע לביתם. בעקבות זאת האחות ובן זוגה תבעו באמצעות עורכת הדין, נחל אוזלבו, את האח, וביקשה לממש את זכות המעבר שניתנה לה לפני כ-30 שנה.
האח והאב, שנפטר במהלך המשפט, דרשו מצידם לבטל את זכות המעבר. הבת תבעה לקבל פיצוי בשל "אובדן הנאה" וירידת ערך ביתה בשל התקנת השער ומימוש זכות המעבר.
כאשר הסוגיה הגיעה לבית המשפט, יצא השופט, הישאם שבאיטה, בעצמו לשער המחלוקת כדי לבחון במו עיניו את הבעיה. לאחר שבחן את המקום והשער, הוא קבע כי יש לפרק אותו ולבנות במקומו, במימון של שני הצדדים ותוך 90 יום, שער חשמלי תקני שייפתח באמצעות שלט.
השופט נימק את החלטתו בכך כי האב והאחים חתמו בזמנו על כל מסמכי התכנון הרלוונטיים לקבלת היתר בניה לבית האחות, ודחה את טענת האב (לפני שנפטר) כי לא הבין על מה הוא חתם. השופט דחה גם את טענת הנתבעים כי ההסכמה למעבר דרך מגרש האב והאחים היתה זמנית עד הכשרת כניסה חלופית דרך רחוב אחר. השופט ציין כי זכות המעבר שנרשמה בהיתר הבנייה אינה מותנית ואינה מוגבלת בזמן.
השופט הוסיף כי הכניסה החלופית אינה מהווה חלופה חוקית ומסודרת, ולא יכולה לבטל את זכות המעבר דרך הכניסה המקורית, ולכן יש לבנות שער חשמלי אחר במקומו שיותאם לכניסת רכבים וגם לכניסה רגלית.
כמו כן פסק השופט כי האח ישלם לאחותו פיצוי של 40 אלף ש"ח למימון הוצאות המשפט.