תמר פרנק, אמא לילד על הרצף האוטיסטי ממודיעין, כתבה לאחרונה מכתב מרגש להורים וביקשה מהם לעודד את ילדיהם להתנדב ב'אקדם', עמותה למען ילדים ומבוגרים על הרצף האוטיסטי במודיעין.
את המכתב כתבה פרנק לקראת אירוע המתנדבים הגדול שייערך בתחילת חודש נובמבר, שבו תלמידי כיתה י' מבתי הספר בעיר בוחרים את המקום שיתנדבו בו במסגרת המחויבות האישית שלהם.
"שמי תמר ואני אמא שלו, הילד שיושב ומקשיב לסיפור שמקריאה לו החונכת שלו", כותבת פרנק בפתח מכתבה. "הבן שלי, כמעט בן עשר, אובחן כילד על הרצף האוטיסטי כשהיה תינוק. מאז שאובחן אנחנו הופכים כל אבן שבדרך כדי לשפר את תפקודו ולאפשר לו להיות עצמאי כמה שיותר. למזלו ולמזלנו, את האנושיות, החום והאהבה שיש בו, הצליח לבטא מאז שנולד. העיניים מלאות ההבעה שלו דיברו איתנו כשהמילים לא הצליחו לצאת. לצד התסכולים הופיעו גם השובבות הממיסה, הצחוק המתגלגל וביטויי האהבה".
פרנק ממשיכה וכותבת כי ככל שבנה גדל, החוסר שלו בחברים הורגש יותר ויותר. "הילדים שלומדים איתו בבית הספר לא פחות ממדהימים. יודעים לקבל ולהכיל, אוהבים להיכנס לכיתה שלו ושל חבריו ולהיות איתם. עם זאת, השקט בבית אחר הצהריים, שמדגיש את הלבד שלו, גורם לי להרגיש תסכול. כשאני נוסעת איתו ברכב ורואה את קבוצות הילדים שהולכים יחדיו על המדרכות אני מרגישה את הלב נצבט".
לדבריה, ילדים רבים מתמודדים עם קשיים חברתיים, אך לילדים שאינם מבינים סיטואציות חברתיות ואינם מצליחים לפענח בזמן אמת על מה התבדחו, למשל, בקבוצה שבה עמדו שנייה קודם לכן, קשה שבעתיים. "לא משום שהם לא רוצים, הם פשוט לא מסוגלים".
בהמשך היא מספרת על החונכת של בנה. "החונכת של הבן שלי מגיעה פעם בשבוע כדי להיות איתו. מתאימה את עצמה אליו, מדברת לאט יותר כדי שיצליח להבין, מקריאה לו סיפורים, מציירת איתו וקשובה למה שהוא מבקש וצריך. הוא מאוד מאוד אוהב אותה, שמח כשהיא מגיעה גם אם הוא לא תמיד מראה לה".
פרנק מסבירה מה הרווח של החונכת מהקשר עם בנה. "מה יוצא לה מזה? היא לומדת להיות סבלנית וקשובה כלפי אלו ששונים ממנה. היא מתרגלת נחישות שבלעדיה לא תצליח לגרום לו לשתף פעולה. היא לומדת לא להתייאש גם כאשר הוא לא משתף פעולה כפי שהיתה רוצה. היא 'נאלצת' להיות יצירתית כי במקרים רבים רק יצירתיות מסייעת לשניהם לתקשר האחד עם השנייה. היא יוזמת ללא הפסקה, כי ללא יוזמה דברים לא מתקדמים והוא לא תמיד יודע לעשות זאת במקומה".
עוד מציינת פרנק שאף שהחברות הזאת דורשת לא מעט מהחונכת, היא מתגמלת. "לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מאמה של החונכת", היא מציינת. "בתחילת היכרותם היא ובתה ערכו ביקור בכיתה של בני בזמן קייטנת הקיץ. כשנכנסו לכיתה, הוא זרח מאושר וקרא לחונכת, בתה, בשמה. 'אין לך מושג כמה היא התרגשה ממנו וכשיצאנו היא שאלה האם שמתי לב לכך. החיוך לא ירד משפתיה', היא סיפרה לי. התרגשתי. אומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו. אני מאמינה שכל ילד צריך גם להרגיש משמעותי עבור ילד אחר שיראה בו מודל לחיקוי".
פרנק קוראת לתלמידי כיתה י' להתנדב ב'אקדם'. "בנובמבר הקרוב יתקיים יריד התנדבות. כל הארגונים והעמותות יציבו דוכנים מקושטים ויבקשו מבני הנוער, הילדים שלכם, לבוא ולהתגייס לשורותיהם. גם אנחנו, האמהות של הילדים על הרצף האוטיסטי, נשתתף וננסה לשכנע את הילדים הנפלאים שלכם לבוא ולהיות חברים של הילדים שלנו. מה זה אומר להיות חברים של הילדים שלנו? להגיע אליהם פעם בשבוע, לצאת איתם לפארק, לרוץ איתם, לעשות איתם את הדברים שהם אוהבים, לשחק איתם באופן שמותאם אליהם ‑ זו לא תורה מסובכת ‑ וליהנות".
את מכתבה היא מסיימת בבקשה להורים: "אני רוצה לבקש מכם, ההורים, בשמי ובשם הורי 'אקדם', לשבת עם הילד או הילדה שלכם ולהציע להם לבוא ולהכיר מקרוב את הילדים שלנו. להיות חברים משמעותיים לאחרים שקשה להם. להסביר להם את החשיבות, להיות הסולם של הילדים שלנו ולעזור להם לטפס הכי גבוה שהם יכולים".
