מאור בעיניים
מי אנחנו? מירב הרשקו, עובדת בחינוך המיוחד כ־17 שנה, ואיילת ליברמן־אברהמי, מורה לאמנות וגננת בבית ספר ע"ש אילן רמון במודיעין. הקימו ביחד את 'מאור למודיעין', ארגון שבמסגרתו הן מסייעות למשפחות במצוקה.
למה דווקא אני? את תחילת דרכן המשותפת בנושא תרומות הן התחילו במבצע 'צוק איתן', בעקבות מותו של סגן נתן כהן ז"ל. מאז הן מחלקות סלי מזון למשפחות מהעיר כל שבוע ובכל חג. מלבד סלי המזון, במשך השנה הן משתדלות לתת מענה למשפחות שנקלעו למצוקה מיידית, כמו תשלום חשבון חשמל שנותק, או חיילים שעומדים להתגייס ואין להם יכולת לקנות ציוד, ועוד. לצורך כך הן נעזרות רבות בקהילה ובקבוצות הפייסבוק של העיר. את כל הפעילות שלהן הן עושות בהתנדבות מלאה.
הברכות שלנו לשנה החדשה: "אנחנו מאחלות לכולם שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות, ומי ייתן שתמיד נהיה בצד הנותן ונמשיך בעשייה למען הקהילה".
בטבע שלו
מי אני? אריאל פילדס, בן 17, תלמיד י"ב.
למה דווקא אני? ב־2008 עלה פילדס לארץ מסקוטלנד, ובשנת 2015 התחיל את דרכו בעולם הצילום. הוא למד בקורס יסודות הצילום אצל יוסי וונש ממודיעין. מאז התאהב בצילום טבע ונופים.
"אני הכי מתחבר לחיות בר ובהן גם לרותי הצבועה שצילמתי כפרויקט צילום אישי שהתרחב משמעותית למשהו גדול יותר. דרך התמונות שאני מצלם המטרה שלי היא להעלות את מודעות הציבור לגבי הטבע שהולך ונעלם", אומר פילדס.
לפילדס היו הישגים מרשימים השנה בתחרויות הצילום הבינלאומיות מהגדולות בעולם, בקטגוריות נוער: מקום שני בתחרות "צילום הנופים הסקוטי של שנת 2018" (קטגוריית נוער), פרס ארד בתחרות "צלם הציפורים של שנת 2019" (קטגוריית נוער), ציון לשבח בתחרות היוקרתית "Nature’s Best Photography" (בקטגוריית נוער), והוא גם נבחר להיות "Adobe Rising Star" לשנת 2019.
המוטו שלי: "המוטו שלי הוא לעולם לא לוותר. אם הייתי מוותר לא הייתי מגיע לאיפה שאני היום. מי שמשקיע ונלחם על החלומות שלו בסוף יגיע אליהם. השמיים הם הגבול".
האיחולים שלי לשנה הבאה: "אני מאחל לכל תושבי העיר שתהיה לכם שנה טובה ומלאה בהפתעות מתוקות כמו דבש!".
שומרי היער
מי אנחנו? 'ועד הפעולה להצלת יער מכבים': טל כהנא, פרופ' מיכל ציון, פרופ' עמרי ונדל, אורלי אהרוני, אלי גל, דוד תירוש, עדנה פלג, דני רוזנפלד, ליאור דייגי, אוסי בנימין ורוני זילברמן.
למה דווקא אנחנו? ליבת הפעילויות של ועד הפעולה להצלת יער מכבים עסקה באיסוף ולימוד המסמכים, התוכניות הסטטוטוריות והיתרי הבנייה, וקיום התייעצויות משפטיות ומקצועיות, הצעת חלופות להטמנת צינור המים וכזו שתמזער משמעותית את הנזק האקולוגי והנופי ש'מקורות' תכננה לבצע באמצעות כריתת מאות עצים ביער מכבים. בתוך כך ניהל ועד הפעולה מאבק ציבורי ותודעתי רחב היקף ברשתות החברתיות ובאמצעות סיורי שטח לציבור הרחב לאורך תוואי העבודות.
לקראת הגשת העררים לפקיד היערות הראשי ולאחר שמקורות לא איפשרה לתושבים להגיש עררים במועד ובהתאם לחוק, הם הקימו מטה מתנדבים שעסק בגיוס תושבים רבים ככל שניתן להגשת עררים. במקביל ערכו את העררים שהתקבלו מהציבור ושלחו אותם במרוכז לפקיד היערות הראשי.
גיוס המערערים והקמת מטה המתנדבים, נעשו כולם מכספם הפרטי. ביחד עם ההד הציבורי הרחב והגשת 1,054 עררים שנאספו מכל חלקי הארץ, ולאור הנימוקים כבדי המשקל שצירפו לעררים, ביטל היערן הראשי בקק"ל את רשיונות הכריתה ל'מקורות' ובכך הצליחו לבלום לעת עתה את תוכניות 'מקורות' בנוגע ליער מכבים.
המוטו שלי: "איננו מתנגדים להקמת תשתיות", אומר רוזנפלד, תושב מכבים, מנכ"ל ושותף בחברת מחשבים בינלאומית", ובוודאי שלא להטמנת המגה צינור באזורנו. הננו מתנגדים להקמת תשתיות הבאות על חשבון ערכי נוף ואקולוגיה, אלא אם כן אין לדבר חלופה. במקרה של יער מכבים לא נבדקו חלופות ולא נעתרו לחלופות שהצענו, והתנהלות זו כשלעצמה היוותה את אחד מעמודי התווך של פקיד היערות הראשי לביטול רשיון כריתת העצים ביער מכבים".
הברכות שלנו לשנה החדשה: "הננו מאחלים לעם ישראל ולחיילות וחיילי צה"ל שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנת צמיחה ואחדות, שנת פיתוח והגשמת יעדים ושנמשיך לעסוק בבניין הארץ ופיתוחה תוך שמירה על ערכי הנוף והאקולוגיה למעננו ולמען הדורות הבאים אחרינו".
"לדעת לקבל"
מי אני? עדי מן, חברת מועצת עיריית מודיעין. בשנה וחצי האחרונות ממוקדת מן בטיפול בבנה שחלה בסרטן ולכן לא עובדת.
למה דווקא אני? בשש השנים האחרונות עוסקת מן בהתנדבות בכל מה שקשור בגיל הרך בעיר. היא התחילה בהקמת ועד הורי הגנים העירוני, והמשיכה בשותפות בהקמת ועד הורי הגנים הארצי. היא לקחה חלק בוועדות הכנסת, בישיבות עם אנשי מפתח במשרד החינוך ובשלטון המקומי. השנה האחרונה היתה שנה מאתגרת במיוחד עבורה ועבור משפחתה עקב ההתמודדות עם מחלת בנה, שהתגלתה כשהיה בן שנה ועשרה חודשים. "המחלה", אומרת מן, "כמו שהרבה אוהבים לכנות אותה, מכניסה המון תובנות, ויש בה משהו מאזן בחיים. היא מכניסה את החיים לפרופורציות ובפעם הראשונה בחיי אילצה אותי לעבור צד, מהמקום שנותן לאחרים למקום שבו אחרים עוזרים לך. גם כשניסיתי ממש, לא הצלחתי להתפנות לסייע לאחרים. ולכן שיחררתי. למדתי גם לקבל. בשנה הזאת למדתי המון. על עצמי, על האנשים שסביבי, ועל בני האדם בכלל. זו הזדמנות לומר תודה. קיבלנו כל כך הרבה תמיכה, שזה לא מובן מאליו וזה בהחלט מה שעזר לנו להחזיק את הראש מעל המים. לאחר שסיימנו את הטיפולים (כימותרפיה והקרנות) חזרתי לפעילות כמעט מלאה במועצת העירייה. שם אני מחזיקה את התיק לגיל הרך ואת התיק לשוויון חברתי ומגדרי. נהנית מכל רגע. יש הרבה מה לעשות, לשנות, לשפר. ויש אנשים טובים ומקצועיים שגם מסוגלים לכך".
המוטו שלי: "הכי חשובה היא הדרך. אפשר לעשות ולומר המון דברים, אבל הדרך שבה הם ייעשו/ ייאמרו היא זו שחשובה, היא זו שתקבע האם הדברים יילקחו בחשבון, או ייזרקו לפח".
הברכות שלי לשנה החדשה: "אני רוצה לאחל לתושבי העיר המדהימה הזו שנה של בריאות טובה, שנה של נתינה ללא גבולות ואהבת חינם, שנה שבה נוכל ביחד לפעול למען עתיד טוב יותר עבורנו ועבור הילדים שלנו. מאחלת לכולם להיות בצד הנותן ולא לפחד לדעת גם לקבל. ושולחת אהבה".
המציל נפש
מי אני? אורן קיינר, עובד בחברת תרופות ופראמדיק ראשי בהתנדבות בתחנת מד"א במודיעין.
למה דווקא אני? את ההתנדבות שלו במד"א התחיל קיינר בשנת 89'. "תמיד נמשכתי לתחום הרפואה", הוא מספר, "זכור לי הרגע המכונן - מול עיניי הולכת רגל מבוגרת שנפגעה מרכב. נורא רציתי לסייע והרגשתי חוסר אונים שאני לא בדיוק יודע מה לעשות. עצרתי לה דימום עם החולצה החדשה שנקנתה לי יום לפני עד שהגיע הנט"ן. בנקודה הזו החלטתי ללמוד להציל חיים. התחלתי כנער בקורס חובשים, עשיתי קורס נהגי אמבולנס ובהמשך למדתי סיעוד ופראמדיקים. אני פראמדיק מתנדב מזה 12 שנה".
כיום קיינר אחראי כוננים של מרחב איילון בהתנדבות ובין יוזמי הפרויקט של האמבולנס הקהילתי - אמבולנס עם ציוד של ניידת טיפול נמרץ שמעניק טיפול מתקדם על ידי מתנדבים 7/24 לטובת תושבי מודיעין. הפרויקט בשיתוף מתנדבים מהתחנה, הנהלת מד"א ועיריית מודיעין.
בנוסף, קיינר פיתח רבות את נושא הכוננים והרפואה הדחופה במודיעין על מנת לשמור על מענה הולם בעקבות האתגר של מרחק גדול יחסית מבתי החולים באזור.
על ההתנדבות כדרך חיים הוא אומר: "זה לפעמים לצאת באמצע ארוחה לאירוע חירום רפואי. זה אומר לצאת לקניות, לעזוב הכל ליד הקופה ולחזור עוד פעם לקניות. יש לי הרבה פרגון מהמשפחה וממקום העבודה. זה מה שמאפשר לי את הפעילות".
המוטו שלי: "המוטו שלי הוא לא לשבת על הכורסה ולקטר אלא לצאת החוצה, להפוך הרים ולהצליח לא להרים ידיים אלא לשלב את הידיים למעשים.
האיחולים שלי לשנה החדשה: "שנת בריאות והגשמה עצמית, שנת אחדות ופיוס. שנדע לגשר על הפערים ביננו ולחיות כחברה סובלנית ומכילה".
צעיר לנצח
מי אני? אור גרינפלד, קמפיינר ויועץ אסטרטגי, עד לאחרונה בכיר במטה מפלגת 'כחול לבן' של בני גנץ.
למה דווקא אני? בתקופת הבחירות המקומיות ב־2013 התחיל גרינפלד בקמפיין סאטירי בו הריץ את עצמו לראשות העירייה במטרה לקדם את אג'נדות הנוער והצעירים בעיר ולחבר את נבחרי הציבור לשטח.
להפתעתו, היתה תנופה גדולה לקמפיין הזה, שלאחריו הקים את 'אנחנו הצעירים' – תנועה חברתית שמקדמת יוזמות של צעירים מהעיר, מפיקה אירועי תרבות כמו מסיבות והופעות, וכל זה ללא מטרות רווח, באופן פרטי ובשיתוף העירייה.
בשנה האחרונה יזמו גרינפלד וחבריו סדרת אירועי "תוך העיר", במסגרתם הם הפכו מרכזים מסחריים לפאבים, ובכך גם יצרו מקומות בילוי מבלי לצאת מהעיר, חיזקו את העסקים בעיר ונתנו במה לאמנים מקומיים.
באוגוסט האחרון הפיק גרינפלד את פסטיבל "מודיעינדי" – פסטיבל המוזיקה הראשון לנוער ולצעירים במודיעין ביחד עם מחלקת הנוער והצעירים, אירוע בקנה מידה ארצי שלא היה מבייש את הפסטיבלים הגדולים.
בנוסף, מוביל גרינפלד מחאה לשיפור התחבורה הציבורית בעיר בקבוצת הפייסבוק 'הקו האדום', שהעלתה את הנושא לסדר היום בעיר והוא שותף בפורום לשיפור התחבורה הציבורית שהוקם לאחר הבחירות ומוביל את תהליך אפיון האפליקציה ותהליך שיפור השירות בתחבורה הציבורית. את כל אלה הוא עושה בהתנדבות מלאה.
המוטו שלי: "תמיד לרדוף אחרי החלומות".
האיחולים שלי לשנה החדשה: "אחרי שנה מורכבת שכזו – רק שנזכור שכולנו עם אחד, סורו מרע, עשו טוב".
עולמות נפגשים
מי אנחנו? יעקב מתן, יועץ תעסוקתי בתכניות של ג'וינט ישראל, עינת ברוק, ראש מדור תוכניות ייעודיות לתואר ראשון ושני לאנשי כוחות הביטחון באוניברסיטת בר אילן. מובילים את מיזם 'פלוגתא' במודיעין לקירוב לבבות בין חילונים לחרדים.
למה דווקא אנחנו? ברוק ומתן מובילים את המיזם החברתי שבמסגרתו הם מפגישים חילונים וחרדים למעגלי שיח סביב נקודות קונפליקט בוערות, תוך נכונות להסכים שלא להסכים. "במפגשים אלה", הם מסבירים, "יש הזדמנות נדירה לשני הצדדים לדבר ולהתווכח, להכיר ולחלוק. אך כל זאת תוך כבוד הדדי ובצורה תרבותית. במפגשים בולטת מאוד העובדה שרוב הניכור והקיטוב נובעים מפחד ומחוסר ההיכרות. מפגשי פלוגתא מאפשרים את המרחב הבטוח להכיר אחד את השני ובאופן טבעי הפחד דועך וניתן למצוא נקודות דומות לפחות כמו נקודות השוני".
המוטו שלנו: "בואו נסכים שלא להסכים. את השינוי החברתי נתחיל מלמטה, מתוך העם. אף לא אחת מהקבוצות המרכיבות את מדינת ישראל הולכת להיעלם. עלינו ללמוד לחיות זה לצד זה בשכנות טובה. שכנים טובים יודעים לחיות יחד גם אם אין הסכמה אידיאולוגית ביניהם.
הברכות שלנו לשנה החדשה: "נאחל שיבוא יום שנכיר באמת אחד את השני, ונדע להיות עם אחד על שלל הגוונים המרכיבים אותו. אנחנו מאחלים לכולנו שנהיה פתוחים להכיר ולהכיל אנשים מקבוצות אוכלוסיה שונות מאיתנו. שגם אם נמשיך לחלוק, נעשה זאת מתוך אהבה וכבוד הדדי".
בדרך שלו
מי אני? יוסי אביבי, פעיל בנושא התחבורה הציבורית במודיעין, ארכיטקט תוכנה בחברת סטארט-אפ.
למה דווקא אני? אחרי 20 שנה של נסיעות ברכב פרטי או שילוב של תחבורה ציבורית לא יעילה, לדבריו, בכל בוקר לרמת החייל שבצפון תל אביב, נפל לאביבי האסימון שאזור זה עשיר בהון אנושי ייחודי שיכול לתרום לתעשייה אם רק יאפשרו לו לעשות זאת ולא יבזבזו את זמנו בפקקים מיותרים. "התחלתי בהמלצות קטנות", מספר אביבי, "שעזרו לכייל אוטובוסים לרכבות בתל אביב. המשכתי בהקמת קבוצה ייחודית של מאות תושבי מודיעין שעובדים ברמת החייל שפעלו בתחילה לייצר נסיעות שיתופיות, ולאחר שנתיים של עבודה סזיפית הצלחתי להקים את קו 108, הנוסע ממודיעין במסלול אחד וחוזר במסלול אחר ובשעות לא עגולות כדי להביא למצב אופטימלי את הנסיעה. הקו הפך להיט ומשתמשים בו היום 250 נוסעים שונים וקבועים שוויתרו על רכב ליסינג וכל אחד מהם חוסך שעה ביום".
ההכרה וההערכה לה זכה אביבי על התכנון היעיל של קו 108 הובילו את ראש העירייה חיים ביבס לבקש ממנו להצטרף בהתנדבות לוועדה שהקים, שתיתן המלצות על כלל הקווים הבין עירוניים של העיר.
"העבודה היתה דומה", מספר אביבי. "הצורך העיקרי הוא לזהות ולמפות את כל הצרכים של היוצאים מהעיר שלא משתמשים בתחבורה ציבורית, את תכנון התשתיות הלאומיות לחמש השנים הקרובות ולאתר שינויים גיאוגרפיים בתעשייה. הליך זה לקח כשנה, וגם לימד שהיום 73 אחוז מהיוצאים מהעיר עושים זאת ברכב פרטי. ניגשתי למלאכת המחשבת של הרכבת המסלולים החדשים והלו"ז החדש כדי שיתאימו לאותם אנשים תוך פגיעה מינימלית בנוסעים הקיימים. השלב הבא יהיה לעבור על הקווים הפנימיים ולעשות עבודה דומה".
את העבודה המורכבת הגיש אביבי לראש העירייה ולמנכ"ל העירייה, יורם כרמון, והם מצידם הציגו אותה למנכ"לית משרד התחבורה. במקביל שודרגה התוכנית בהתאם להערות שנאספו מקבוצות המיקוד וביבס החליט שב־1.11.19, כשתהיה ממשלה חדשה, תוגש התוכנית למשרד התחבורה כהצעה עירונית.
המוטו שלי: "לשפר, לייעל ולנצל נכון משאבים ציבוריים לתועלת הכלל, כי זה הכסף של כולנו ואין כסף מיותר".
הברכות שלי לשנה החדשה: "שתהיה שנה בה נגיע ליעדינו במהרה ובבטחה ונשמור על כדור הארץ פחות מזוהם".
