מאז ילדותו, עידו גרונר (45) ממודיעין מסתכל על העולם דרך עדשת המצלמה. הוא מצלם את הסביבה שלו, את המשפחה שלו ואת החברים שלו. כשבגר, למד קולנוע והתחיל לעבוד בחברת החדשות של ערוץ 2 והיום הוא אחד הבמאים של המהדורה המרכזית, ובמקביל יוצר סרטים תיעודיים.
דניאל אלטר מקרין תקווה לקולנוע איכותי בשוהם פחד במאי
בין השאר צילם סרט וסדרה אינטרנטית על קבוצת הכדורגל הירושלמית "הפועל קטמון", צילם והפיק סרטים בנושא השואה, יצר סרט רגיש על מחלת הפרקינסון וסרט על קבוצת תיאטרון. "כל אירוע חשוב שיש לי בחיים אני מצלם", הוא אומר השבוע, "זאת הדרך שבה אני מבטא את עצמי".
ילדות ירושלמית גרונר (45) מתגורר במודיעין כבר 15 שנה. הוא גרוש טרי ואב לארבעה ילדים שאותם הוא מגדל במשמורת משותפת. הוא נולד וגדל בשכונת קריית היובל בירושלים. בילדותו ספג את הפוליטיקה דרך אביו מוטי גרונר שהיה שנים רבות איש מפלגת העבודה ועובד עיריית ירושלים, ואחר כך היה חבר מועצה וסגן ראש עיריית מודיעין.
בשנות התבגרותו למד גרונר בתיכון בויאר, אהב ספורט והיה בצופים. בצבא שירת בנח"ל ואחרי השחרור נסע לטיול במזרח. עם שובו לארץ התחיל ללמוד קולנוע וטלוויזיה במכללת הדסה. "תמיד נמשכתי לתחום הזה", הוא מספר, "כנער צילמתי וערכתי בווידאו הביתי הכי פרימיטיבי שיש. כשהייתי בנח"ל היינו בקיבוץ ועשיתי סרט". אהבתו של גרונר לתחום הקולנוע והטלוויזיה ניצתה עוד קודם לכן. "היה בית קולנוע בקריית היובל שנקרא 'קולנוע ירושלים'. דוד שלי היה הבעלים שלו, אז הייתי נכנס בחינם ומבלה שם הרבה. ביליתי שם המון ואפילו עבדתי שם קצת. אני זוכר את ההקרנות של 'אסקימו לימון' ביום שישי בצהריים, היינו קונים תה ורואים את הסרט".
עבודתו הראשונה אחרי סיום הלימודים הייתה בטלוויזיה הקהילתית בקריית היובל. די מהר הוא קיבל הצעה לעבור לחברת החדשות של ערוץ 2 שהייתה אז בחיתוליה. "התחלתי כעוזר במאי, אז הם עדיין ישבו בירושלים", הוא נזכר.
פטריוט מקומי בשנת 2001 עבר גרונר למודיעין בעקבות הוריו שעברו אליה קודם לכן. "ירושלים התחילה להתחרד, אפילו קריית היובל שהייתה שכונה מאוד חילונית. וחוץ מזה גם חברת החדשות עברה לנווה אילן. המיקום של מודיעין היה אידיאלי והמחירים היו טובים, זאת עיר שמתאימה למשפחות צעירות".
גרונר מגדיר עצמו פטריוט של מודיעין. "אני מאוד מחובר למודיעין ומאוד אוהב אותה. אני מנסה לייצג אותה בכבוד ולהפיץ את הבשורה. זאת לא עיר בילויים, אבל היא קרובה מאוד לתל־אביב ולירושלים ומאוד נוח לצאת ממנה לבלות. יש בי צד ירושלמי ויש בי צד תל־אביבי, ומודיעין מתלבשת עליי בדיוק. יש פה איכות חיים, זה מקום טוב לגדל בו את הילדים ויש פה יחסית לעיר צעירה הרבה דברים. יש הרבה חבר'ה מחברת החדשות שגרים במודיעין".
חשבת לרוץ לפוליטיקה המקומית כמו אביך? "זה עבר לי בראש, אבל לא כרגע. בעבר הייתי יותר פעיל ועזרתי קצת לאבא. בנוסף, הייתי בהנהגה המוסדית של בית ספר 'אופק' הרבה שנים ובשלבים מסוימים רצו שאהיה יושב ראש ההנהגה. יש בי צד שנושק לצדדים החברתיים, קיבלתי את זה מאבא. גם הילדים מאוד פעילים. שתי הבנות הגדולות מתעמלות בנבחרת של סנונית ושתיהן אלופות הארץ. הגדולה הייתה באליפות העולם בסין ושתיהן נוסעות באפריל לאליפות בגרמניה. הבן שלי שחקן כדורגל בעירוני מודיעין והיה בשנה שעברה שחקן העונה. הבת הקטנה היא רקדנית שמופיעה עם חני נחמיאס ומיקי קם".
הקבוצה שלו אחרי כמה שנים שהיה עוזר במאי בחברת החדשות קודם גורנר לתפקיד במאי, ובמקביל, התחיל ליצור סרטים דוקומנטריים. סרטו הראשון היה "חלומות פסיק מציאות" על תיאטרון 'פסיק' שהקימו כמה חבר'ה ירושלמים כנגד כל הסיכויים. הסרט שודר בערוץ 2 בשנת 2003. בשנת 2006 יצר גרונר את הסרט "התחלתי ולכן אסיים" העוסק באיש הטלוויזיה הוותיק יצחק שמעוני, הסרט שודר בערוץ 1 והשתתף בפסטיבל חיפה.
שנה לאחר מכן צילם את הסרט "קטמון ברצלונה" על קבוצת האוהדים הראשונה בישראל שהקימה קבוצת כדורגל. "יש את קבוצת הפועל ירושלים שאבא שלי היה בהנהלה שלה ואני אוהד שלה", מסביר גרונר את הרקע לסרט, "הקבוצה עברה תהליך ועברה לידיים אחרות, קבלנים, שבמשך שנים גרמו לאוהדים לרצות בכך שהם יעזבו. אחרי שהם לא הצליחו הם הקימו קבוצת אוהדים שנקראת הפועל קטמון ירושלים".
נוסף על הסרט יצר גרונר סדרת אינטרנט על הקבוצה ששודרה באתר וויינט. "הסדרה סיקרה את החיים של הקבוצה ובכל שבוע יצא פרק חדש", הוא מספר, "זה היה סיפור מאוד חזק שעניין הרבה אנשים".
בהמשך הגדיל גרונר את מעורבותו בקבוצה וניסה לאחד בין הפועל ירושלים לבין הפועל קטמון. "זה מה שניסיתי לעשות במשך כמה שנים טובות, ללא הצלחה. כיום, שתי הקבוצות עדיין קיימות באותה הליגה. הייתי מאוד מע