דבי ג'ובאני־אלאלוף (48) שחקנית ומורה למשחק ממודיעין, נשואה ואמא לשני בנים בגילאי 13.5 ו־12, גדלה באבן יהודה למשפחה בת תשעה ילדים, "אני השמינית", היא מספרת, "זה היה בית תימני מסורתי, מאוד חם. כולנו גדלנו עם מודעות ללימודים, היינו תלמידים טובים, לא הסטיגמה של משפחה נחשלת. אמא הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים ואבא ז"ל היה גנן".
הרקדן ממודיעין שהפך לשחקן בתאטרון הקאמרי החרדית ממאה שערים שהפכה לשחקנית תאטרון
למרות החינוך הדתי שקיבלה, ג'ובאני־אלאלוף ידעה כבר מגיל עשר שהיא רוצה להיות שחקנית. "גדלתי בבית דתי ולמדתי במסגרת דתית עד כיתה ח'", היא מספרת, "אבל לא החינוך הדתי של היום אלא דתי לייט. לא הייתה הדרת נשים, לא היה לבוש מאוד מוקפד, היינו בנים ובנות ביחד, יכולתי ללכת עם מכנסים קצרים. הייתה הרמוניה בין דתיים לחילונים. היום לצערי זה כל כך אחרת. בהמשך, ההורים שלי קיבלו בהבנה את העובדה שרוב הילדים לא נשארו דתיים".
המשחק משך את ג'ובאני־אלאלוף מגיל מאוד צעיר. "זאת אחת הסיבות לכך שממש התעקשתי ללמוד בתיכון חילוני", היא נזכרת, "כי רק שם הייתה מגמת תיאטרון. בעצם הייתי הראשונה במשפחה שהלכה לבית ספר חילוני. הייתי תלמידה מצטיינת ופרחתי על הבמה. זאת הייתה תקופה נהדרת. היו לי מורים מצוינים שעוד יותר הדביקו אותי בחיידק התיאטרון. זאת גם הייתה הוכחה להורים שלי שלא טעיתי בבחירה כי הצלחתי גם בלימודים וגם בתיאטרון ומבחינתם זה היה בסדר. אחר כך גם אחותי הקטנה הלכה ללמוד שם".
בצבא שירתה כמש"קית ת"ש וחינוך בבסיס משטרה צבאית בשטחים, ולאחר שחרורה נרשמה ללימודי משחק באוניברסיטת תל־אביב. "היה לי ברור שאלך ללמוד משחק", היא נזכרת, "ההורים שלי חשבו שהחיידק יעבור לי וכיוונו אותי לדברים לכאורה יותר רציניים, אבל זה היה חזק ממני. הלכתי ללמוד באוניברסיטה בשביל שבכל זאת יהיה לי גם תואר. גם למדתי לתואר, גם פירנסתי את עצמי וגם גרתי בשכירות בתל־אביב. לשמחתי, קיבלתי מלגות שעזרו לי. גם ההורים עזרו כמה שיכלו".
תודה לחנוך לוין בין המורים שלימדו את ג'ובאני־אלאלוף היו נולה צ'לטון, עדנה שביט, תום לוי, יורם בוקר, רות זיו אייל ושמואל הספרי. בין התלמידים שלמדו איתה באותו המחזור היו צביקה הדר, שמעון מימרן ופלורנס בלוך.
"זה היה מחזור חזק", היא נזכרת, "היו הרבה הפקות והשתתפנו בפסטיבל בחו"ל. בשנה השלישית, חנוך לוין בא לראות אותנו בהפקה של 'הנשים האבודות מטרויה' ובזכות ההפקה הזאת הוא הזמין אותי, את שמעון ואת פלורנס בסוף הלימודים לעשות אודישן להצגה 'הילד החולם' בתיאטרון 'הבימה'. התקבלנו וזה היה הגשמת חלום מבחינתי. פתאום לעבוד עם חנוך לוין באחד המחזות המדהימים שהוא עשה. זאת גם הייתה זכות גדולה לעבוד עם ג'יטה מונטה הגדולה. היה לי מרתק".
ג'ובאני־אלאלוף שומרת עד היום על קשר עם צביקה הדר, איתו הייתה עושה ערבי אימפרוביזציות, וכבר אז צפתה לו עתיד מזהיר. "הכרתי אותו בלימודים עוד לפני שהוא התחיל עם הקומדי סטור", היא נזכרת, "עד היום אנחנו בקשר, בעיקר דרך הפייסבוק ומדי פעם מדברים בטלפון. צביקה הוא איש מקסים וחם ותמיד היה מצחיק. זה היה ברור שהוא יגיע רחוק. אני מפרגנת לו בגדול".
בנוסף להפקה של חנוך לוין, שיחקה ג'ובאני־אלאלוף לאחר לימודיה בהפקה בפסטיבל עכו והשתתפה בהצגת יחיד 'שילה שוורץ' ב'תיאטרונטו'. "זאת הייתה הצגה מאתגרת", היא נזכרת, "הייתי אז צעירה בת 20 פלוס ושיחקתי דמות של רווקה אנגלו־סקסית ערירית בת 50 שחיה עם החתול שלה ובסוף מתאהבת בשכן המרוקאי שלה מלמטה. בגיל כזה צעיר זה היה הישג משמעותי. מאוחר יותר, תוך כדי ששיחקתי ב'הבימה' הוזמנתי לאודישן ל'גורדיש' בתיאטרון 'הקאמרי', התקבלתי ונשארתי שם עשר שנים". ג'ובאני־אלאלוף שיחקה בתיאטרון 'הקאמרי' בהפקות ידועות, בין היתר בהצגות "פולארד" ו"גורודיש".
"זה היה מרתק", היא נזכרת, "לשחק עם הגדולים כמו אבי קושניר, אלישבע מיכאלי ורבים וטובים נוספים בהפקה שכל פעם ריגשה אותי מחדש. שיחקתי גם ב'שיינדלה' בתור החברה של שיינדלה, ב'ביקור הגברת הזקנה' בתפקיד הבת, בהצגת ילדים 'מסע נסים ונפלאות', ועוד. במקביל, הופעתי בהצגה לנוער על השפה העברית עם דב נבון ועשיתי דיבובים לסרטים מצוירים".
חוזרת לבמה ג'ובאני־אלאלוף עבדה בתיאטרון 'הקאמרי' במשך עשר שנים, ואז החליטה לעשות שינוי מקצועי וללמוד משפטים. "תוך כדי ששיחקתי ב'קאמרי', סיימתי תואר במשפטים ברייכמן", היא מספרת, "עשיתי התמחות בבית משפט, ובסוף ההתמחות החלטתי שאני עושה פאוזה מהמשחק כדי לנסות את מזלי כעורכת דין. עזבתי את 'הקאמרי' ובמשך שלוש שנים עבדתי כיועצת משפטית בעיריית תל־אביב. חשבתי שאוכל לשלב גם את המשחק, אבל ראיתי שזה לא הולך".
אחרי שלוש שנים כיועצת משפטית, הגעגו