אחרי שעו"ד ליטל כהן־הילמן (27) חוזרת הביתה לחשמונאים מעוד יום עבודה בכנסת, שם היא משמשת יועצת משפטית של סגן שר הרווחה, משולם נהרי, היא מחליפה את הבגדים המחויטים בבגדי מחול נוחים ונכנסת לסטודיו כדי ללמד את תלמידותיה. אבל חייה של כהן־הילמן נחלקים לא רק בין עולם המשפט לעולם המחול, אלא גם בין עולם הדת לעולם החילוני.
רקדנית הבטן ממודיעין שמחברת נשים לגוף ולדת האיש שיהפוך את מודיעין למעצמת ריקודים כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
שיעורי המחול שכהן־הילמן מעבירה בסטודיו 'זוז במחול' של גלית ורואי כבירי, מותאמים לרקדניות דתיות ושומרות מסורת, ולכן משתתפות בשיעורים רק בנות. התלבושות בשיעורים ובהופעות צנועות, המוזיקה שלצליליה הן רוקדות מותאמת לקהל, וההופעות מוצגות אך ורק לפני קהל של נשים. לדבריה, החיפוש אחר מסגרת לימודי מחול שמותאמת להלכה הביאה אותה לייסד את חוגי "במה כשרה" שנותנים לבנות, נערות ונשים מהמגזר הדתי במה ראויה וכשרה, להציג את הכישרונות שלהן.
בימים אלו מוצגים עשרה מופעי פרמיירה לציון סיום שנת הפעילות ב'זוז במחול', וזו השנה השנייה שלצד מופעי הפרמיירה, מוצגים מופעי סיום של חוגי ריקוד לבנות דתיות ושומרות מסורת.
כהן־הילמן מספרת שתלמידות הסטודיו מחכות בקוצר רוח למופע סוף השנה. "בשבילי לראות את הבנות מאושרות ומגשימות את עצמן עם ביטחון ותלבושות עשירות זה אושר גדול".
שומרות על צניעות כהן־הילמן, נשואה ליעקב, סטודנט מצטיין למשפטים, ואמא טרייה לתינוקת נויה בת ארבעה חודשים. "השנה זכינו לחבוק ילדה מדהימה שנולדה אחרי המתנה ארוכה", היא אומרת בהתרגשות.
היא התחילה ללמד מחול זמן קצר לאחר שעברה להתגורר באזור. "ב'זוז למחול' אני מלמדת שנה שנייה ואחראית על כל החוגים לבנות דתיות. בסטודיו אני מנסה לתת במה לבנות דתיות באופן שלא יפגע באיסורים מהתורה. הן לא עולות לבמה בלבוש חשוף אפילו שהן מופיעות רק מול בנות. גם השירים הם בהתאם. אני בוררת אותם. חשוב לי שהבנות לא יקבלו מסר לא נכון ולא ראוי ממני".
בנות החוג מופיעות רק לפני קהל של נשים. "אנחנו מופיעות בפני נשים בלבד בצורה שלא עוברת על ההלכה", היא מסבירה. "לא תמיד זה קל. יש המון דברים שוויתרנו עליהם בגלל זה. הן לא יכולות להופיע בהר הרצל, היה יריד בנתניה שהציעו לנו להופיע בו וסירבנו בגלל שהיה מול קהל מעורב, למרות שהוא היה יכול להרים אותנו כלכלית, כי מה שגובר זה העניין ההלכתי".
במופע סוף השנה ששמו היה "Fame - במה כהלכה" ניסתה כהן־הילמן להראות כיצד הבנות מתמודדות עם הסתירות בעולמן. "התמקדנו ב־22 בנות, כל אחת והסיפור שלה, והראנו איך הן מתמודדות עם הבעיות האופייניות לבנות גילן. אחת שלא מבינה מה הבעיה ללבוש מכנסיים, אחת שבאה ממשפחה מאוד פתוחה ודווקא היא רוצה להישאר פחות חשופה", היא מסבירה. "אני מראה לבנות איך אפשר למנף את עצמן מבחינה אמנותית, ולהראות שאפשר ליצור במה נכונה עבורן ששומרת על הערכים ועל החינוך שהן מקבלות. האמנות היא כלי להתמודד עם ההתמודדויות שיש לנו בחיים, בקשר עם ההורים, ועוד". במופע סיום השנה שהעלו רקדניות החוג שולבו גם קטעי משחק שנוצרו בעזרתה של המורה לדרמה רוחמה שטיין ששותפה להפקות של כהן־הילמן. "החיבור בין הדרמה לריקוד לא מנותק", היא מסבירה. "יש סצנה והריקודים משתלבים בפנים".
גם התלבושות הותאמו למגזר. "לקחנו שמלות מ'זוז במחול' והוספנו להן שרוולים", מסבירה כהן־הילמן. "המסר הוא מאוד חשוב וגם הדרך. אנחנו מדברות בצורה מאוד נקייה. אין מילים כמו 'טוסיק' ו'ציצי'. תמיד נשתמש במילים נקיות. זה מאוד חשוב לי".
דרך ארוכה את ילדותה ושנות התבגרותה כהן־הילמן העבירה בפרדס חנה, בת להורים מסורתיים ושומרי כשרות. "היינו עושים קידוש ואחרי זה נוסעים", היא נזכרת. "אבא הוא איש צבא עד היום ואמא גידלה אותנו והיא חלק בלתי נפרד ממה שאני היום. התחנכתי בפרדס חנה בבית הספר הדתי־מסורתי 'אלישבע'. יש לי אח אחד שקטן ממני בשנה, איש צבא קבע בהנדסה קרבית".
בת חמש החלה לרקוד, וכעבור פחות משנתיים כבר רקדה שלוש פעמים בשבוע ריקודים סלוניים. "רקדתי עשר שנים ריקודים סלוניים, ובמקביל, בגיל שמונה, התחלתי לרקוד ריקודי עם בלהקת 'הדודאים'. כשהייתי בת 14 השתתפתי בתחרות והתחלתי להדריך בשכר. בגיל 16 מנהל המתנ"ס של פרדס חנה הציע לי לצאת לקורס הדרכה מקצועית ויצאתי. בגיל 16 וחצי הדרכתי ילדים מגן עד גיל 18 ובקיץ ריכזתי קייטנה של 150 בנות".
בשלב זה בחייה החלה כהן־הילמן להתקרב לדת. "החלטתי שאני רוצה ללכת על זה בכל הכוח. בגיל 18 התחלתי לשאול שאלות לפני שהייתי צריכה להתגייס לצבא. לאבא היה מאוד חשוב הגיוס". בעקבות חברה טובה שהתקרבה גם היא לדת החלה כהן־הילמן ללמוד שיע