"זה כמו ברק שפוגע בך וזהו. אני קוראת לזה מכת ברק כי לא יודעים מה קרה. כנראה היו צריכים מוח גאוני - גם אנליטי וגם יצירתי כמו שיש לנעם. היו צריכים את המוח שלו במימד אחר שאנחנו לא מכירים, ששם הנשמה שלו עושה עבודה אחרת. זאת הדרך היחידה להסביר את זה". כך אומרת סיגל כנפו כמה ימים לאחר שבנה, נעם, מצא את מותו באופן פתאומי בדרך לבית הספר בו למד במודיעין.
"נעם שלנו איננו", כתבה האם סיגל בפייסבוק לאחר ההלוויה. "הלב קרוע לגזרים והראש לא מסוגל לעכל את האובדן הגדול... ילד פלא, יפה עיניים ולב טהור התמוטט בדרכו לבית הספר ולא שב. אהוב ליבנו, מקור גאוותנו, ילדנו בכורנו איננו ואנחנו לא מצליחים להבין את זה! עוף גוזל חתוך את השמיים...". חברים ומכרים רבים הגיבו על הסטטוס בהבעת כאב רב, הלם והשתתפות בצער.
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
נגע בהרבה אנשים שום דבר לא רמז על העומד להתרחש ביום רביעי שעבר בשעה 8:00 בבוקר. נעם (14), תלמיד כיתה ח' בכיתת המחוננים בתיכון עירוני ג' יצא מביתו כבכל יום בדרכו ללימודים. זמן קצר לאחר מכן הוא התמוטט. הוריו שהגיעו למקום היו עדים לנסיונות ההחייאה שביצעו בו כוחות ההצלה, אבל למרבה הצער, שום דבר לא הועיל, ונעם נפטר. עד כה לא ברור מה הסיבה שגרמה למותו של נעם.
מותו המפתיע הותיר את חבריו, משפחתו ומכריו וגם רבים מתושבי העיר המומים וכואבים. מאות אנשים הגיעו ללוות את נעם למנוחות בבית העלמין במודיעין. אמו ספדה לו בכאב רב ובקול רועד. עוד ספדו לו חבר של סבו, הרב יעקב צ'יקוטאי ומנהלת בית הספר היסודי 'חוט השני' שבו למד, ריטה בן אהרון. כולם ציינו את הקושי לתפוס מוות כל כך פתאומי של נער כל כך צעיר, ואת ייחודו וכשרונותיו המרובים של נעם שלמד בתוכנית 'מעלות' למחוננים.
גם לשבעה הגיעו במשך השבוע מאות אנשים מהמעגלים הקרובים וגם היותר רחבים של בני המשפחה. אביו של נעם, אריאל, הוא פרופסור בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית־חברתית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. אמו, סיגל, היא אמנית מוכרת בקהילת האמנים בעיר. לבני הזוג עוד שני ילדים צעירים מנעם. לביתם במודיעין הגיעו חברים רבים המתקשים להאמין. כולם חיבקו וניסו לחזק את ההורים.
בסלון מוצבת תמונה גדולה של נעם - ילד יפייפה עם עיניים ירוקות וטורבן כחול לראשו, שצולמה באחרונה. "באוקטובר האחרון היינו איתו בטיול משפחתי במרוקו", מספרת אמו של נעם בכאב. "פגשנו שבט שחלק מהעניין שלהם הוא הטורבן הזה. נעם החליט לחבוש אותו על ראשו, הוא הוריד את המשקפיים, חבש אותו ונראה ממש כמו נסיך מרוקאי".
אנשים שהיו בקשר עם נעם הגיעו לשבעה וסיפרו להוריו על חוויות שלהם עם נעם. "נעם היה ילד בריא וחזק וזה היכה בו כמו מכת ברק", אומרת אמו. "ילד שעוזב בגיל 14 זה לא דבר שהוא נתפס. יש תחושת החמצה כל כך גדולה, וכשאני מגלה שהוא עשה עוד משהו ועוד משהו, ושהוא הספיק בזמן קצר מה שהרבה אנשים לא עושים כל החיים, אני מוצאת בזה הרבה נחמה".
החברים ובני המשפחה עוטפים את בני הזוג בחום ואהבה. "אני מחובקת על ידי אנשים שבחיים לא ראיתי, שבאים להגיד שזה פשוט נגע בהם", אומרת סיגל. "אתמול עברו כאן 400 איש. זה לא יתואר. כמו שבהלוויה שלו לא תיארתי לעצמי שתהיה כזאת כמות עצומה של אנשים. חשבתי שאנחנו אנשים מאוד פרטיים, אבל אנשים הרגישו צורך להגיע. זה נגע בכל כך הרבה אנשים. הגיעו אנשים מהרחוב שבחיים לא ראיתי, שכנים אמרו לי שהם רק באו לחבק אותי. אני מקבלת אהבה אמיתית מכל כך הרבה אנשים, ואני מרגישה שזה מחזק אותי".
גם בני הכיתה של נעם הגיעו ביום שני בבוקר לבית המשפחה. "זה מאוד שימח אותי", מספרת סיגל. "קודם כל ראיתי באיזה חברה אנושית גבוהה הוא בילה את החיים שלו. הם כולם ילדים מדהימים והרגישות שלהם זה משהו בכמה ספרות מעל לגיל שלהם. הם כבר עובדים על ההנצחה שלו, מקימים אתר, אוספים וכותבים חומרים. זה חשוב. אנחנו יודעים שאנחנו רוצים להנציח אותו ומחפשים את הדבר המיוחד שישקף את האופי שלו כדי להנציח אותו. הם כבר התחילו, למדו תכנות, ישבו שני חברים על האתר ונתנו לנו 'דיסק און קי' שנאשר להם. הביקור של הכיתה היה חוויה מאוד חזקה. להכיר את הילד שלך ולשמוע איך הוא היה מחוץ לבית זאת חוויה מדהימה".
הלם גדול התחושות בקרב התלמידים שלמדו עם נעם בבית הספר היו קשות עם היוודע דבר מותו. התלמידים מספרים על הלם גדול ועל הקושי לעכל כי נער בן גילם, שעל פניו נראה שאין לו בעיות רפואיות מיוחדות, מסיים את חייו באופן כל כך פתאומי ולא ברור.
גם המערכת העירונית והחינוכית התמודדה עם האסון הפתאומי. עם קבלת הדיווח על המקרה הגיעו לבית הספר בו למד נעם ולמוסדות החינוך בהם לומדים אחיו צוותי מקצוע הכוללים את נציגי ה