אחרי שנופלים מהסוס חייבים לעלות חזרה. כלל הברזל המוכר הזה הוא לא רק סיסמה של רוכבים. עבור טליה הורוביץ זו דרך חיים. "אחרי כל נפילה צריך לדעת לקום, להרים את עצמך ולהמשיך הלאה", היא אומרת, "אסור לתת לפחד ולשיתוק לעצור אותנו".
סוס המירוץ היקר נגנב, ונמצא בשוק ברמלה הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק
אחרי שהכדור הפורח בו טסה התרסק, החליטה הורוביץ לעשות שינוי כיוון בחייה ולהתמסר לאהבתה משכבר הימים. רגע לפני יום הולדתה ה־50, עם פרויקט של טיולי רכיבה בעולם במסגרת חברת הנסיעות 'איילה גיאוגרפית' ועיצוב הבית של האולם החדש במודיעין, היא ממשיכה לדהור קדימה, רק בקצב לגמרי אחר.
600 אירועים בשנה האהבה לסוסים תמיד היתה שם. חולצות עם סוסים, מכתביות של סוסים ותמונות של סוסים על הקירות. אבל טליה הורוביץ, שגדלה בחולון, השאירה את האהבה על הנייר זמן רב."כשאתה חי בעיר, אהבה לרכיבה נשארת בגדר אהבה ולא יותר מזה", היא אומרת. כשהתגייסה לשירות הצבאי בחיל ההנדסה, המעבר לרמת הגולן איפשר לחלום להתקרב.
"בגיל 20 קניתי סוסה", היא נזכרת, "קראו לה 'סופה'. כל מי שיש לו סוס, היתה פעם סוסה שקראו לה 'סופה'. חבר של אחותי סיפר לי על הסוסה והתלהב, ואני, בתור חיילת בקבע, קצינת מבצעים של הגדוד, הרגשתי 'עשירה' והחלטתי לקנות סוסה".
וניצלת כל דקה לרכיבה? "לא רכבתי עליה אף פעם. הייתי עסוקה מאוד ורצתי כל הזמן קדימה. לא היה לי זמן לשום דבר".
בגיל 22 התחתנה טליה עם עופר, אותו הכירה במהלך השירות. לימוד אמנות ופיסול באוניברסיטת תל אביב ובמכון אבני הרחיקו אותה עוד יותר מהסייחים שנולדו ל'סופה' ברמת הגולן. הורוביץ החלה לעבוד כמפיקת אירועים מלאת אדרנלין וחלומות, ולאורך השנים נולדו אורן, אסף וליה. המשפחה עברה לגור במושב בן שמן, וכשהבן הגדול אורן הגיע לגיל תשע לקחה אותו טליה לחוות סוסים.
"לקחתי אותו ללמוד רכיבה ולהגשים את החלום שלי, אבל אחרי חצי שנה הוא אמר לי, 'אמא, אני לא רוצה יותר'. אחרי שלוש שנים ניסיתי לחזור עם הבן אסף אבל הוא בכלל לא רצה. ואז, כשליה הגיעה לגיל חמש, נפתחה בחווה קבוצה לילדי חמש מהגן שלה. מיד קפצתי על המציאה והבאתי אותה ללמוד. בנקודה הזו, דורון שפר מנהל החווה אמר לי, 'טליה, זאת את שרוצה לרכוב, לא היא. מה אכפת לך, תנסי'. בגיל 44 עליתי על הסוס ופתאום הרגשתי כל כך נכון. ידעתי שזה בדיוק בשבילי. הכיתי על חטא, למה רק עכשיו נזכרתי לעלות?".
ארבעה חודשים אחרי שהחלה ללמוד קנתה סוסה מחו"ל בשם 'טנמרה'. "היה לי עסק מבוסס לעיצוב אירועים. עיצבתי את האירועים הכי גדולים שיש. חתונות ובר מצוות של מוטי זיסר, לב לבייב, ועוד רבים. הייתי עושה 30 אירועים בחודש, היה גם שלב שעשיתי 600 אירועים בשנה. לחץ מטורף. המון עבודה מקדימה. אין שעות עבודה. את עובדת שבוע שלם ברציפות בלי לראות את הבית. הילדים נולדו לתוך הסיטואציה של אמא מפיקה שבקושי יש לה זמן. ואז באו הסוסים והתחילו למשוך אותי החוצה. הם גרמו לי להבין שאני לא יכולה לרוץ ולדהור כל החיים רק אחרי העבודה".
16 איש בסלסלה אחת בשלב זה נולד רעיון חדש: לארגן טיולי רכיבה ברחבי העולם. לאחר שבוע של טיול רכיבה בפירנאים, החל הרעיון לבעור והורוביץ החליטה לארגן משפחה וחברים לטיול הכנה ותחקיר. כשנחתו בטורקיה מיהרה לבקש מהמדריך להביא אותה לכמה שיותר חוות סוסים ולהתחיל לקבוע פגישות. באחד הבקרים החליטה הקבוצה לשלב אטרקציה במסע ולעלות על כדור פורח.
"הגענו בארבע לפנות בוקר, מסביב היה חושך. עלינו על הכדור הפורח בחמש וחצי, 16 איש בסלסלה אחת. אין לי מושג למה החלטתי לעשות את זה. כשהגיע השלב שרצינו לנחות, ראינו את המכוניות שמחכות לנו למטה עוברות ממקום למקום. הטייסת דיברה רק בטורקית ובהתחלה לא הבנו מה קורה. אנחנו רואים שהיא מתחילה לנחות ואז שוב מתרוממת, יורדים ושוב עולים. התחלנו להבין שיש בעיה ומשהו לא בסדר. ואז, פתאום, הכדור קיבל מכת רוח ויצא מאיזון. התרסקנו על הרצפה. בגלל שמדובר בכדור פורח, אחרי ההתרסקות הראשונה שוב התרוממנו ואז שוב נפלנו. שלוש פעמים התרסקנו כמו כדור שקופץ ומתגלגל עד שהוא נעצר. ראיתי שהרגל שלי קיבלה זווית אחרת ושבעלי לא יכול לזוז ושוכב על הגב. מסביב היו צעקות והיסטריה".
בתאונה ריסקה הורוביץ את כף רגלה ובעלה נפגע בגבו. הבת ליה יצאה בחבלות קלות. שאר הנוסעים סבלו גם הם מפציעות בגפיים. חלק מהנוסעים פונו באמבולנסים, בעוד שאחרים נאלצו להגיע לבית החולים במיניבוס. כשהיא כבר בחדר הניתוח בבית החולים הטורקי, התקבל אישור לטיסה חזרה לארץ וטליה ובני משפחתה טסו חזרה לישראל לקבלת טיפול רפואי בבית החולים תל השומר.
"שבועיים הייתי בבית חולים, חודשיים בכיסא גלגלים ועוד ארבעה חודשים עם קביים", היא נזכרת בתסכו