הולכים על איכות סביבה: זה כבר לא טרנד לחיות את החיים הירוקים, זה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים בישראל. הלכנו למספר משפחות באיזור מודיעין וגילינו שהירוק היום ירוק מאוד.
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"
"זה לא רק לא לדרוך על נמלים" משפחת גולן אמא: רונית (40), מתכננת סביבתית, עוסקת בחינוך סביבתי וחברה בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע אבא: אורן (43), יועץ למיקוד עסקי לחברות היי־טק אמיר (11), תלמיד כיתה ו' בבית הספר רבין בשוהם, בית ספר קהילתי ירוק אסף (8), תלמיד כיתה ג' בבית הספר רבין בשוהם אוהד, (5), תלמיד גן חובה בחטיבה הצעירה של בי"ס רבין
בבית משפחת גולן שולחים אצבע מאשימה לאמא רונית, ובאותה נשימה כולם מחייכים ומודים שנדבקו בירקת בשמחה. איך זה התחיל? "אצלי זה התחיל בתור ילדה בחוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע", אומרת רונית, "אבא שלי אהב לעבוד בגינה שלו, שהייתה אהבת חייו, כך שהכרנו את הקומפוסט הרבה לפני שהוא נהיה מוכר. צברנו המון טיולים בטבע לאורך כל השנים. זה המשיך בלימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני בתכנון ערים וניהול משאבי סביבה באוניברסיטה העברית".
מכל הלימודים וההסמכות, מה נכנס הביתה? "בבית ממחזרים מים אפורים באופן עצמאי. זה אומר שיש בכיורים קערות בהן שוטפים את הפירות או הידיים. הקערות מתמלאות ואחר כך משתמשים במים האלה לטובת עצי הפרי בגינה וברחוב. הקערה בכיור מתמלאת כל איזה שעתיים, כך שאנחנו מדברים על 20 ליטר ביום - רק מהכיור שבמטבח".
למה לא צנרת? "זה לא מתאים לצנרת הקיימת שיש לנו, ואין לנו תקציב למה שזה דורש. אז נכון שזה דורש השקעה, אבל זו עבודה שכולם נוטלים בה חלק. כתוצאה מכך, כבר שלוש שנים אנחנו לא משתמשים בטפטפות. כמות המים שאנחנו מצליחים לאגור היא הרבה פעמים מעבר למה שאנחנו צריכים, אז אנחנו מחלקים גם לשכנים".
אחת האטרקציות המעניינות בבית היא פעילות של כיווץ האשפה. כחלק מתהליך צמצום נפחים, קופצים ודורכים על אריזות של ביצים, קורנפלקס וקרטוני חלב, ומצמצמים את נפח האשפה פי שלושה.
"הילדים רואים בעיניים איך הר זבל יכול להיעלם", אומרת רונית, "בכיתה של הבן שלי הם אספו במשך שבועיים את האריזות ואז מעכו והפכו את זה לפוף צפוף בפינת הקריאה בבית הספר".
על המדף מונח מעמד שמר־דפים עשוי מחבילת קורנפלקס שהפך לפופולרי במיוחד בין החברים. "זה ידידותי לסביבה, מדליק וגם חסכוני. על השטויות האלה משלמים בחנויות עשרות שקלים. צריך להבין שחלק בלתי נפרד מהסיפור הירוק הוא נושא הקיימות, ללמוד לצרוך אחרת".
ילדי משפחת גולן יודעים שהמיחזור משתלם כלכלית. "את הכסף ממיחזור הבקבוקים הם מקבלים ישירות לכיס שלהם. הזמן שנחסך במקלחת שווה לזמן צפייה בטלוויזיה, והעובדה שהם כבר רגילים לצעוד לבית הספר ברגל מקנה להם יתרון בתחרות המתקיימת בימי שישי בבית הספר, בה זוכה הכיתה עם מירב התלמידים שצעדו ברגל.
"יום אחד כשתלינו כביסה, אחד הבנים שאל אם הוא יכול לקבל את הכסף שחסכנו בכך שלא השתמשנו במייבש", צוחקת רונית, "הילדים הם חלק מהמשחק. הם השגרירים בסיפור הזה". "לא צריך לנהל שיחות והסברים", מבהיר אורן, "זה חלק מהתנהלות הבית. זו תחושה שאנחנו עושים משהו נכון, וברגע שמתרגלים זה זורם".
מה לא נכנס הביתה? "כלי פלסטיק חד־פעמיים. גם על בריכה בחצר אנחנו יחסית מוותרים, כי מאוד קשה מצפונית למלא את עשרות הליטרים שזה דורש".
טיפ למשפחות אחרות? "לנסות למצוא את הדברים שמתאימים לכל אחד. לא להפוך את זה למטלה מכבידה. להתחיל בקטן ולאט־לאט להגדיל את העשייה הירוקה. כל משפחה והדברים הירוקים הנכונים לה", אומר אורן. "בסופו של דבר, היום כבר לא מדובר בלחבק עצים", מדגישה רונית, "יש פה שינוי חשיבה כולל של צרכנות, עשייה והתנהלות. זה לא רק לא לדרוך על נמלים".
"לשמור על כדור הארץ זה לא סלוגן" משפחת ספר
אמא: שגית (40), ביולוגית בחברת ביונדוקס אבא: גיא (41), חשב שכר שי (10), תלמידת כיתה ה' בבית ספר דורות שחר (6), תלמיד כיתה א' בבית ספר דורות
לכל ההורים שרוצים להתחנף לגננת, הרי לכם מתכון מנצח: דפי טיוטה. שוחד פשוט כל כך, ירוק במלוא המובן האקולוגי ולא הפיננסי. "אנחנו בהחלט היינו יקירי הגננות עם דפי הטיוטה שהעברנו לגן ואריזות הקרטון ששימשו ליצירות האמנות", מתארת שגית, "כל מה שאפשר למחזר ולהעביר לטובת מישהו אחר, אנחנו ממיינים ומשתדלים לשים במקום הנכון".
עבור כל בני הבית 'לשמור על כדור הארץ' זה לא סלוגן, אלא חלק מחיי היומיום. הזבל המופרד הביא לכך שאת שקית הזבל הקלאסית צריך לפנות אולי פעמיים בשבוע. עשרות ליטרים של מים מהמקלחת מפנקים את הגינה בשלוקים קרירים. "הילדים נהנים ומאוד אוהבים את זה. בשבילם