אוהב אותן זקנות: בחצר של רני הרניק (46), מקבל את פני הבאים חלקו הראשון, ובהחלט לא האחרון, של אוסף רכבים מפתיע. כעשרה רכבי סיטרואן, בני עשרות שנים כל אחד, מונחים להם זה לצד זה בשדה הפתוח, ורק מבט מקרוב יכול לגלות שלא מדובר במגרש גרוטאות, אלא באוסף שיטתי, שטומן בחובו שלל סיפורים אישיים.
לצד תיבת הדואר של משפחת הרניק ניצבת משאית לחלוקת חלב בת יותר מ-40
שנה, שמצאה את דרכה גם היא אל האוסף. בירכתי הבית מצטופפים עוד עשרות דגמים, חלקם נראים כשלדות בלבד, חלקם עם מנוע וברק מחודש.
בקדמת התצוגה ניצב הרכב בה"א הידיעה, סיטרואן דה-שבו משנת 1957, שהורכבה בימים אלה בידי רני עצמו, וקמה לתחייה לקראת מסע חיים מחודש: ב-20 ביולי היא תעלה על אונייה בנמל חיפה ותפליג ליוון, ואז, במעבורת, תגיע לוונציה. משם יחל מסע בן ארבעה ימים עד לצ'כיה, עם מנוע זעיר של 375 סמ"ק. בסוף הדרך ימתינו לכלה מאות משוגעים לדבר מרחבי העולם, המתכנסים למפגש.
"אני מאוד מתרגש", אומר הרניק, "ואני גם לחוץ, כי יש עוד המון עבודה לפני שנצא לדרך, אבל כשיש דד ליין, חייבים לעמוד בו. האוניה תצא והדה-שבו תהיה עליה".
הדה-שבו בת ה-50, צנומת המנוע, תזכה ברדיו חדש וב-gps. למעט הגאדג'טים הללו, מדובר ברכב עתיק יומין, שהמנוע בו פועל ככל הנראה אך ורק בזכות עקשנותו של הבעלים. עם הרכב הבלתי ממוזג ובלתי מאובזר הזה, שמסוגל לנסוע לכל היותר על 80 קמ"ש, מתכנן הרניק לעלות בהרי איטליה.
אל המסע של הרניק יצטרפו שני אספנים נוספים ("הצלחתי לשכנע אותם") ובדרך מוונציה לצ'כיה יצטרפו עוד 'דה שבו' של משוגעים לדבר מאוסטריה ומתאילנד. "אנחנו נגיע למפגש בשיירה של 11 דה שבו, אל מפגש שנרשמו אליו 1,700 אספנים. זאת בהחלט פסגה".
הרניק והמשאית לחלוקת חלב (צילום: קובי קואנקס)
הדה-שבו הצהובה, שנת 1957, זו שתהא חברתו למסע בהרי איטליה אוסטריה וצ'כיה, היא למעשה רכב יד-שניה, שהבעלים האשון הרשום נקרא שמעון פרס, אבל לא הנשיא. "הרכב הזה נמצא אצלי משנת 1980", הוא מספר.
הרניק, שמתפרנס מעבודתו כבעל סוכנות ביטוח וליסינג, הרחיב עם השנים את האוסף, והתרחב עד ל....תאילנד. איך? ככה: לפני כ-20 שנה הוא הגיע לטיול תרמילאים בתאילנד. מיד עם צאתו משדה התעופה בבנגקוק צדה עינו סיטרואן מוזהבת עתיקה נוסעת באוטוסטרדה. "מיד התחלתי לרוץ אחריה, בכביש של שלושה נתיבים בכל כיוון. זרקתי את התרמיל ורצתי יחף, עם הקוקו הארוך והזקן. נראיתי די משוגע. אחרי שני רמזורים הצלחתי להשיג את הסיטרואן המוזהבת ולהכות על הכנף.
"כנראה הנהגת כל כך נבהלה ממני, שמיד היא יצאה, נטשה את האוטו באמצע האוטוסטרדה והלכה להזעיק משטרה. כמובן שחשדו בי שאני מחבל, ושום הסברים שרק רציתי לראות את הרכב לא עזרו. הספקתי לקחת את הכרטיס שהיה מונח לה באוטו ובו שם המוסך המטפל, ורק אחרי שבמשטרה דאגו למתורגמן, נרגעו מהזר המשוגע והאמינו לי שרק רציתי להגיע למוסך".
הרניק הגיע למוסך מלווה בשוטר ושם החל להסביר שבסך הכל התלהב מהסיטרואן ורצה לדבר עם הבעלים כדי להגיע בסופו של יום לחלפים של סיטרואן. השיחה התפתחה ובעל המוסך, שהבין כי נחת אצלו מומחה לרכבי סיטרואן, ניצל את ההזדמנות כדי לחשוף בפניו שתי ענתיקות שעמדו כאבן שאין לה הופכין.
"הוא אמר לי, 'אני כבר לא יודע מה לעשות'. הנעתי את אחד מהם ומיד הבנתי מה הבעיה. ככה נולד העסק הראשון שלי במוסך. הסיפור הזה נגמר בכך שקניתי לא רק את הרכבים, אלא את המוסך כולו, עד היום אני הבעלים שלו".
הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע ב"ידיעות מודיעין".
