שנה חלפה מאז האסון שפקד את משפחת קלר ברוך מגדרה, מאז בנם מידן בן ה-16 נפטר כתוצאה משימוש בסיגריה אלקטרונית. שנה של בכי לצד רגעי שמחה, של עצב לצד בחירה בחיים, ושנה שבה ריני, אמו של מידן, לא מפסיקה לדבר איתו, לכתוב לו ולהרגיש את המסרים שהוא שולח אליה לדבריה מלמעלה.
ריני קלר, מאמנת כושר מוכרת ברחובות, הפכה בשנה זו גם כתובת להורים רבים שמבקשים ממנה לשוחח עם ילדיהם המתבגרים ולהסביר להם על הסכנה שבעישון. במקביל החלה המשפחה בכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו של מידן ז"ל. בראיון מיוחד השבוע במלאת שנה לטרגדיה היא אומרת: "להתבוסס בצער לא יחזיר לי את מידן, להיפך, הוא לא אהב לראות אותי בוכה".
קראו גם:
הילדות: חרם ועבודה
מידן תושב גדרה, במקור מרחובות, אושפז לאחר שמצבו הרפואי הידרדר בעקבות עישון סיגריה אלקטרונית, ריאותיו קרסו והוא חובר למכונת אקמו, אך נפטר לאחר שנותק ממנה מסיבה שטרם הובהרה. בימים אלו מנהלת משפחתו תביעה נגד בית החולים שניידר בטענה לרשלנות רפואית, ובמקביל מנסה אימו, ריני (47) להמשיך לשמור על בית שמח ומלא חיים עבור שלושת ילדיה - רומי (21) קורן (14) ליעוז (5) ובן זוגה יריב, אביו של מידן.
"מידן היה ילד שני קלאסי", היא נזכרת, "הגדול שלי שקט ורגוע אבל מידן תמיד היה תזזיתי, הכל הוא עשה מוקדם, זחל, הלך, דיבר, הוא התאמן בנינג'יטסו מגיל 4 וכשהיה ילד עוד עבדתי בהייטק בשעות לא שעות. רק כשמלאו לו 11 עברתי לחברה יותר נוחה ובהמשך עזבתי את התחום לטובת אימון כושר, אז זכיתי לבלות יותר זמן איתו.
"יריב ושלושת בניי מאוד אוהבים כלי רכב, הם היו יוצאים יחד לטיולי ג'יפים ואני ומידן היינו מבלים זמן איכות, יוצאים למסעדות טובות, רואים סרטים, נהנים יחד.
"ביסודי הוא עבר חרם, מכיתה א' ועד ג', רק כשהעברתי אותו בית ספר המצב השתנה, המנהלת והצוות מאוד הרימו אותו, הוא פרח. מגיל צעיר הוא היה עובד כשליח או במכולת, כבר ב-4 בבוקר היה נוסע עם בעל המכולת לבחור ירקות בשוק, הוא גם התנדב בסח"י ורק בשבעה גילינו שנהג כל יום שישי לשטוף בית של קשישה מכפר גבירול".
מתחיל לעשן: "לא הבנתי את הסכנה"
כשהיה בחטיבה כבר התחילה הקורונה, זה היה יותר מאתגר, הם היו חבורה קרובה של ילדים טובים מהשכונה כאן ברחובות ההולנדית, אבל הם התחברו עם קבוצה פחות חיובית, קראתי להם 'חבורת הזבל'. הם היו עושים שטויות, נוסעים מהר עם אופניים חשמליים, לובשים קפוצ'ונים על הראש וצועקים בלילות. לא דברים פליליים, אבל היה ברור שהכיוון לא טוב.
בכיתה ח' מידן הבין לבד שמדובר במדרון חלקלק ובחר לעבור לפנימייה. היה לי מאוד קשה, במקביל הבכור התגייס ופתאום שניהם היו סוגרים שבתות. הבית התרוקן ברגע אחד. אבל הפנימייה עשתה לו ממש טוב".
למרות השינוי החיובי ריני מגלה שבנה החל לעשן, וכמו כל אמא היא עושה הכל כדי לגרום לו להפסיק. "כבר בהתחלה הבנתי שהעישון שלו חברתי. מידן היה ילד שמאוד היה חשוב לו להיות נאהב על ידי חבריו, תמיד להיות מוקף, אני מניחה שזה נובע מהחרם שעבר ביסודי, והרי בתוך עמי אני חיה, גם אני הייתי שם כילדה. בהתחלה דרשתי שיפסיק, אבל זה גרם למשבר אמון כי הוא לא עשה את זה. אחר כך דיברנו על זה, סיפרתי לו על ההשלכות, על הסיכונים, אפילו הראיתי לו תמונות.
"אני מודה שבטיפשותי, כמו כולם, לא הבנתי את הסכנה. סיגריה אלקטרונית נראית כל כך תמימה וחמודה, צבעונית ולא מזיקה, טעיתי לחשוב שזה עדיף מסיגריות רגילות. הרי אפילו כשהגענו לטיפול נמרץ בשניידר ראינו אחיות שם מעשנות סיגריות אלקטרוניות, כי אסור לעשן בפנים סיגריות רגילות, אנשים טועים לחשוב שזה עדיף. כשהן גילו שזו הסיבה למצב של מידן הן היו המומות, מיד זרקו את הסיגריות החשמליות".
יום האסון - "הייתי בשוק שהוא נפטר"
כאמור בימים אלו מתנהלת תביעה משפטית נגד בית החולים, ועל כן לא ניתן להיכנס לפרטי היום בו משפחת קלר איבדה את מידן, אך ריני משתפת את הרגעים בהם השתנו חייה לנצח.
"מידן חזר מהפנימייה לחופשה והשתעל מאוד חזק, הלכנו פעמיים למרפאה, אבל התעקשו שזה ויראלי. ביום שלישי המצב החמיר ולקחתי אותו לרופאה שלי, היתה לו סיטורציה נמוכה והיא מיד הזעיקה אמבולנס לקפלן. שם עשו בדיקות וגילו מה גרם למצב ומיד העבירו אותנו לטיפול נמרץ בשניידר.
הריאות שלו קרסו וביקשו מאיתנו רשות לפרסם את המקרה. מידן הסכים, הוא אמר לי 'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו', הוא רצה שאנשים ידעו כמה זה מסוכן. הוא אמר שהוא לא נוגע יותר לעולם בסיגריה וגם כשחברים שלו התקשרו, כי היה אסור לבקר, הוא אמר להם שיפסיקו, שזה לא שווה את זה, הם ממש דאגו לו.
"אני ויריב עשינו משמרות לצד המיטה של מידן, ובאותו היום סימסתי לו שאני ממש קורסת מעייפות וביקשתי רשות שיריב יישאר ואני לא אגיע. הוא כתב לי שהוא אוהב אותי, שארגיש טוב וכשאבוא לבית החולים הוא יטפל בי. רבע שעה אחרי יריב כבר התקשר בבהלה, אמר לבוא מהר כי קרה משהו. את הנסיעה נהגתי על אוטומט, לא זוכרת מה עבר לי בראש, רק רציתי להגיע לשם. אמרו לי שהוא נפטר והייתי בשוק. לא שמעתי חדשות, אין לי מושג מה סיפרו, גם כל הלוויה עברה עליי בערפל, הכל הרגיש תלוש סביבי".
ההתמודדות
בין כל הבלבול ריני מספרת שהמשפחה מתחילה לקבל מסרים ממידן. "אחרי הלוויה בלילה קורן נכנס לחדרו לישון ויצא מבוהל, הוא סיפר שהרגיש שמישהו דחף אותו החוצה. באותו לילה הוא הלך לישון בחדר של מידן ומאז זה הפך לחדר שלו, הוא פשוט הרגיש שהוא צריך לעבור אליו. יום אחרי הלוויה ליעוז, שהיה רק בן 4, נכנס לחדר של מידן, פותח מגירה ומוציא שוקולד. הוא ניגש אליי ואל יריב, מגיש לנו כמה קוביות ואומר 'זה ממידן הוא אמר שתפסיקו לבכות'.
"בכלל ליעוז כל הזמן מעביר לנו מסר ממידן. לפני כמה ימים נסענו ברכב והיה שיר של יגאל בשן, פתאום ליעוז אומר לי שהזמר הזה רואה משחק כדורגל עם מידן בשמיים. אני מרגישה אותו בכל מקום, בזכותו צוחקים עליי שמאדם שלא אהב שנכנסים לו למרחב האישי הפכתי לחבקנית, כי אנשים מזהים, ניגשים ברחוב, אומרים כמה מילים ומבקשים לחזק אז אני זורמת עם זה".
"פונים אליי גם הורים לילדים מעשנים, הם מבקשים שאדבר איתם ואנסה לדבר לליבם. אני תמיד מוכנה לנסות לעזור, אני לא יודעת מה הם עושים עם זה. היה מקרה שדיברתי עם ילד שעתיים, השיחה זלגה למלא נושאים. אחר כך אמא שלו כתבה לי שזו פעם ראשונה שהילד נפתח ככה והוא אכן הפסיק לעשן".
כשמידן רק עלה לחטיבה ריני למדה NLP וקואצ'ינג במטרה לסייע לו, היום הכלים האלו מסייעים לה להתמודד עם אובדנו. "למדתי בזכות מידן, כל המטרה היתה ללמוד כיצד לדבר איתו, איך להתנהל איתו נכון ואכן בשנה וחצי האחרונות לפני שנפטר הוא היה במקום ממש טוב, ידענו איך לדבר אחד עם השני ובילינו המון יחד. היום הכלים האלו עוזרים לי להיות שם עבור שאר ילדיי וגם עבור עצמי, אני תומכת רגשית במסגרת של בית ספר ובקבוצות כושר לנוער. אני מנצלת את הכלים שלמדתי עבור מידן כדי לעזור לאחרים.
"מידן היה ילד של נתינה לאחרים, הוא התנדב המון ועזר לכל מי שהיה יכול לעזור, זה משהו שחשוב לי להמשיך. לכן בימים אלו אנחנו מארגנים סלי מזון לזכרו יחד עם עמותת 'אותות' שלה הוא תרם סלי מזון בפסח לפני שנתיים וגם מלווים דרכם בני נוער ללא קורת גג".
המסר: "תהנו מכל יום בחיים"
למרות הקושי, ריני בוחרת כל יום לקום לבוקר חדש ולא שוכחת שלצד האובדן יש גם חיים מלאים לחיות.
"אני קמה כל בוקר בהודיה על מה שיש ומבקשת 'יום טוב'. תמיד היינו משפחה מאוד מגובשת אבל האובדן גיבש אותנו עוד יותר. אנחנו מבלים המון יחד. בזכות מידן למדתי שאסור לדחות שום דבר למחר, חייבים ליהנות מכל רגע בחיים ולעשות מה שעושה לנו טוב. זה מה שמחזק אותי ואת יריב, נותן לנו כוח להמשך ולשמור על בית שמח עבור ילדינו. להתבוסס בצער לא יחזיר את מידן, להיפך, הוא לא אהב לראות אותי בוכה, אני תמיד מזכירה לעצמי לחייך כי זה מה שהוא רוצה עבורי".
