מאיר פריד ממודיעין היה רקדן מחול מקצועי במשך 14 שנה, והיום בתור אח אחראי באשפוז יום בבית החולים השיקומי רעות, הקים קבוצה טיפולית שעוסקת בתנועה ושיח.
פריד (61) החליט לקחת שנה של חופש אחרי לימודי הסיעוד ולהתנסות בעולם המחול. הוא נשאב לעולם המחול ובמשך 14 שנה היה רקדן מקצועי במספר להקות מחול בולטות (ביניהן הלהקה הקיבוצית). עם הולדת בנו הראשון החליט לחזור לעולם הסיעוד והתאהב במקצוע מחדש. היום הוא אח אחראי באשפוז היום השיקומי בבי"ח שיקומי רעות ת"א, והקים לאחרונה קבוצה טיפולית שמשלבת טיפול בתנועה במסגרת עבודתו בבית החולים.
קראו גם:
איך משלבים בין הריקוד לעבודה במחלקה?
"כרגע אני לא רוקד באופן פעיל, למדתי תואר שני בטיפול בתנועה, אבל העבודה עם הגוף והחשיבה על הגוף הם חלק מאוד משמעותי מהיומיום שלי ומהמפגש עם המטופלים במחלקה. במחלקה ברעות יש מחזור שלישי שנפתח באשפוז יום של קבוצת "תנועה ושיח", אני מנחה אותה יחד עם עובדת סוציאלית ויחד אנחנו מטפלים במטופלים שמתמודדים עם מגוון של בעיות נוירולוגיות, אורטופדיות וכמובן תסמונות כאב כרוני, באמצעות עבודה תנועתית. חצי שעה עבודה תנועתית ולאחר מכן שיחה על דברים שעלו".
איך זה בעצם תורם להם?
"העבודה התנועתית משפרת את איכות החיים של המטופלים ואת התפקוד היומיומי שלהם".
איך המלחמה השפיעה?
"אנחנו עדיין בתוך הדבר, יודע להגיד לגבי מטופלים שמושפעים מהמצב שזו עבודה מאוד חשובה, והעבודה הטיפולית היא מורכבת והכרחית".
בשנה שעברה נפטרה חברתו שרון כהן, מהמייסדות של אשפוז היום השיקומי ברעות. "שרון הייתה אשת טיפול ממדרגה ראשונה. אישה מדהימה, אחות נהדרת, חברה מאוד קרובה. אימצתי הרבה מאוד גישות שלה ואופן השיח עם מטופלים, גם באופן לא מודע. דוגמא לכך היא שהיא לא הייתה יושבת מאחורי שולחן כשהייתה מדברת עם מטופלים, הייתה מקרבת כיסא ויושבת מולם כדי להיות בשיח שהוא מאוד בגובה העיניים ורואה את הבן אדם שמולו, שיח נגיש וקשוב. הייתה בן אדם עם יכולת הקשבה מטורפת. היא מאוד חסרה לי. אני מנסה להמשיך ללכת בדרכה, לפחות ביחס והגישה למטופלים".
