בדצמבר 1985 התקבלה החלטת ממשלה לאשר הקמת שכונת מגורים לכ-1,000 משפחות של אנשי צבא קבע שתהווה חלק מיישוב עירוני שיתוכנן באזור מודיעין על ידי משרד הבינוי והשיכון.
מסמך שאותר על ידי "מיינט מודיעין" בארכיון המדינה הדיגיטלי המתחדש, מראה את ההתלבטות שקדמה רק חודשיים לפני ההחלטה ונותן הצצה לתהליך הפנים משרדי של קבלת ההחלטות. במכתב בין סופיה אלדור, דאז ראש היחידה לתכנון ערים, לבין אשר וינר, שכיהן באותה תקופה כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, מונה אלדור את היתרונות והחסרונות שבהקמת פרויקט מגורים ייעודי לאנשי צבא.
הנדון על פי המכתב: "בקשת שר הביטחון להקים ישוב במודיעין לאנשי צבא קבע-שיקולים בעד ונגד הפרויקט". בין ה"נגד" מונה אלדור את העובדה כי מודיעין לא נמצאת באזורי הפיתוח המועדפים. יש לציין כי עם אישור הממשלה הוחלט שלא להעניק תנאים מועדפים לתושבי העיר החדשה. כמו כן, באופן מעניין היא מציינת כי "לאיכלוס הסלקטיבי וה'סגור' של הפרויקט משמעויות חברתיות שליליות".
אכן לא מעט חששות הועלו עם אישור הקמתה של העיר החדשה בכללותה. היו שהביעו חשד שמשרד השיכון מתכוון להקים "עיר למיוחסים", דאגה נוספת הייתה קשורה להשפעה של מודיעין שנתפסה כיוקרתית על הערים הסמוכות לוד ורמלה, היו שהביעו דאגה על ההשפעה שתהיה למודיעין על פיתוח ירושלים ותהיות לגבי אפשרות כי תקציבים יופנו למודיעין על חשבון פיתוח ערים קיימות.
לבסוף, כפי המציאות יותר לספר, היתרונות עלו על החסרונות. "מלאי מקרקעין למגורים במרחב תל אביב הולך ומצטמצם במהירות. כבר כעת חשוב לאתר קרקעי שתהווה מאגר למילוי הצרכים העתידיים", קבעה אלדור וחזתה את העתיד לבוא במחוז גוש דן. עוד הוסיפה כי "פיתוח שכונה 'חזקה' במקום יקל על הכוונת היוזמות העתידיות". לבסוף ציינה כי "ביסוס התיישבות עירונית באזור זה עשוי להיות ריווחי ביותר למדינה".
כידוע, בשנת 1990 התקבל האישור הסופי של המועצה לתכנון ובנייה להקמת העיר מודיעין - והכל הפך להיסטוריה.
