יובלי בר זאב (25) תמיד הגדירה את עצמה כ"ילדה של בית", לא מועדונים. לא אחת שקורעת את העיר. כזו שמעדיפה חברות, ים ושקט. לפני שחייה התהפכו היא הייתה סטודנטית לחינוך. למעשה, הנובה הייתה מסיבת הטבע הראשונה שלה. "החברים ששכנעו אותי להצטרף אמרו לי שזו המסיבה הכי גדולה שיש. הגענו, גוש גדול של 30 חברים, וחזרנו 30 חברים. זה לא מובן מאליו".
2 צפייה בגלריה
יובלי בר זאב. "התקלוט הוא חלק מהשיקום"
יובלי בר זאב. "התקלוט הוא חלק מהשיקום"
יובלי בר זאב. "התקלוט הוא חלק מהשיקום"
(צילום: פרטי)

אולי יעניין אתכם:

מה את זוכרת מאותו יום?
"רקדתי, הסתובבתי בסקרנות בין דוכני האמנים. ב־6:27 עדיין צילמתי את הנוף. השמיים היו נקיים, הזריחה הייתה מדהימה, ואז, דקה אחרי, נשמע פיצוץ. חשבתי שאלה זיקוקים והתפעלתי איך המפיקים חשבו על הכל. אבל אז התחילו התראות צבע אדום. תפסתי התקף חרדה קטן אבל אמרתי לעצמי, תתאפסי. ואז פתאום מגפונים, ניידות, פינוי, ומשום מקום התגלו בתוכי כוחות של רמבו, לא יודעת מאיפה. התחלתי לארוז, העמסתי את כל הציוד לרכב".

חודשים של הכחשה


החבורה התארגנה לצאת. "יצרנו מעגל רכבים, שעה וחצי עמדנו כדי שכולנו נצא ביחד. אני הובלתי את השיירה החוצה. עברנו את כביש 232 ונסענו לתוך השדות כשמסביב יריות, אנשים רצים, פצועים מאלתרים חוסמי עורקים. רגעים של פחד מטורף. בהמשך נאלצנו לעזוב את הרכב, ואני כתבתי בנייד פתק פרידה למשפחה שלי. לא האמנתי שאצא מזה בחיים. בסוף הגענו למושב פטיש ובערב הגיע סיוע והדרך חזרה הביתה נפתחה".
אחרי ארבעה חודשים של הכחשה מוחלטת ומשבר נפשי, יובלי טסה לריטריט בקפריסין. "טסתי לבד וחזרתי מוצפת חברים, רגש ואהבה. פתאום נפתחה לי דלת לאנשים ולמוזיקה, והיא הפכה עבורי לעולם קסום. התחלתי להבין הרבה דברים על עצמי, ובעיקר לתת מבלי לצפות לקבל. ככה התחלתי שוב לנשום".
על ידה מקועקעות המילים 'העיקר ליהנות'. "ב-7 באוקטובר נולדתי מחדש", היא אומרת. "היום אני מזכירה לעצמי בכל בוקר שהחיים הם מתנה. האחריות שלי היא לנצל כל רגע, לאהוב, להוקיר, להמשיך הלאה".

2 צפייה בגלריה
פסטיבל המוזיקה נובה אחרי הטבח
פסטיבל המוזיקה נובה אחרי הטבח
פסטיבל המוזיקה נובה אחרי הטבח
(צילום: יובל חן)

יובלי חזרה לספסל הלימודים, סיימה את התואר והיום היא מורה לחינוך גופני במושב קידרון שליד רחובות. "התחלתי לחקור וללמוד סגנונות מוזיקה וגיליתי את עצמי מחדש. היום אני מתמקצעת אצל ארי מילר בלימודים אישיים, מנגנת פסיי טראנס (סוג מסוים של טראנס) ומופיעה במסיבות ובאירועים שיוזמת עמותת שבט הנובה, שהיא חלק מתהליך השיקום שלי.
"ניגנתי גם בריטריט לשיקום עם בני משפחות שכולות. גם אם אהיה די.ג'י מפורסמת, אמשיך ללמד ילדים ולתת להם את כולי, מבלי לצפות לקבל מהם דבר. רק חיוך".