כשנועם ג'רבי שמע על הפיגוע האכזרי בחדרה, הזעם בעבע בו. "מרגיש לי שלא עושים מספיק למעננו האזרחים, ואנחנו צריכים למצוא דרך להגן על עצמנו בעצמנו. אני שוקל אפילו להוציא רישיון לנשק".
קראו גם:
הפיגוע תפס את ג'רבי (22) ממודיעין בהפתעה, והחזיר אותו לפיגוע הדריסה לפני שנתיים, כשמחבל דרס אותו ועוד 11 חיילים בירושלים העתיקה. גרבי חווה פגיעה רב־מערכתית, והיה מחוסר הכרה במשך למעלה משבוע. "איבדתי הכרה והפסקתי לנשום. הייתי חסר הכרה למשך שבוע לפי מה שאמרו לי, עד שהתעוררתי".
עכשיו הוא מספר על השיקום המפתיע, על התחושות ועל ההתגברות יוצאת הדופן.
הפציעה
"דאגתי לחיילים"
"הייתי סמל מחלקת טירונים בגולני, הם היו מחזור נוב' 19, בתקופה כשעוד לא הייתה קורונה, והלכנו לסיור חינוך בירושלים לפני ההשבעה שלהם בכותל. עברנו באבו טור, ובאיזושהי נקודה היינו בדרך לכותל, מספרים לי שהעמדנו את המחלקה בשני טורים, ואני עמדתי בראש המחלקה, ומאחוריי הגיע רכב כבד ודרס אותי עם עוד 11 חיילים. משם אני כבר לא זוכר עד שהתעוררתי בבית חולים".
מה הדבר הראשון שאמרת כשחזרת להכרה?
"הדבר הראשון ששאלתי כשהתעוררתי היה מה קורה עם החיילים שלי. דאגתי להם מאוד. אמרו לי שהם גם נפצעו אבל לא משהו רציני".
כששבת להכרה, זיהית מי נמצא סביבך? את מי זיהית קודם?
"אני חושב שאת אמא שלי. היא לא עזבה אותי. גם אחי הגדול. יכול להיות שגם אבא וסבתא, אני לא זוכר. אומרים שדיברתי אחרי שבוע, אבל אני ממש לא זוכר".
מה היה היקף הפגיעה שחווית?
"נפצעתי קשה, שבר בשוק שמאל, שני שברים בגולגולת, ודימום בתוך המוח. גם הקשר שלי נפצע, משהו בלסת ובברכיים. בלילה שחזרתי להכרה עשו לי ניתוח בראש, הסירו לי חצי מהחלק העליון של הגולגולת, כי המוח שלי התנפח בגלל הדימום, אז היה צריך לייבש אותו".
השיקום
"לא הצלחתי לכתוב הודעה"
לאחר שהתעורר, הרופאים חזו לו שיקום ארוך ומייגע, אבל נועם חזר ללכת כבר אחרי זמן קצר. "הרופאים חשבו שאני אהיה שם שמונה חודשים לפחות, וחזרתי לעצמי בתוך שלושה שבועות. ואז הייתי בשיקום יום, מגיע פעמיים בשבוע לכמה שעות, נפגש עם פסיכולוג, עם מרפאה בעיסוק, עם קלינאית תקשורת, עושה פיזיותרפיה וכדומה".
היו לך פחדים?
"זה לא הכניס אותי לדיכאון, לא חשבתי שאני אבוד. אבל זה היה מאוד לא נעים. היה לי נזק מוחי כבד, ופתאום אני בקושי מצליח לכתוב הודעה בוואטסאפ. אז זה היה מביך בשבילי, אבל עם הזמן חזרתי לזה. פשוט ראיתי מטרה, לצאת מהמיטה בבית החולים, ולחזור לאיך שהייתי קודם. זה לא כיף גדול להיות בבית חולים, האוכל לא ממש סיפור הצלחה בלשון המעטה, וגם כשאתה עם גבס ברגל ומתנייד על כיסא גלגלים או הליכון, זאת לא ממש הנאה גדולה. זה לא היה כיף להישאר שם. האנשים שם היו מקסימים, אל תבין לא נכון. אבל ללוחם זה קצת קשה להיות במקום כזה. ובעיקר רציתי לחזור למחלקה. לחזור לחבר'ה".
והחבר'ה תמכו?
"החברים ביקרו בשבועות הראשונים, מלא חברים באו, מקורס המ"כים, מהטירונות. הם תמכו בי מאוד. אבל באותם שבועות ראשונים, לקבל תמיכה מאנשים ברגעים שאתה בקושי מצליח להתבטא וללכת, זה הציל אותי. בגלל שהקורונה התחילה אז, לא פגשתי את החברים במשך חודשיים, אבל כשהם יכלו, הם היו באים ישר אליי, והשתדלו לבוא כל סופ"ש שיכלו".
בתחילת השיקום נועם אושפז בבית חולים שערי צדק למשך שלושה שבועות, משם הוא נשלח למכון לשיקום נפגעי ראש בתל השומר לאשפוז קבוע עם אוכל ולינה, אבל היה יוצא הביתה בסופי שבוע. לאחר מכן הוא הועבר ליחידת המחלימים למשך חצי שנה, שלאחריה קיבל תפקיד תומך לחימה, אך שוחרר זמן לא רב אחר כך בשל עודף ימי חופש לעומת ימי שירות. לדבריו, "הפחד הכי גדול בשיקום היה שלא אחזור להיות לוחם".
מה הכי הפתיע אותך בשיקום?
"שזה קרה כל כך מהר. יש מקום לזה שאני שמאלי, וטכנית נפצעתי בצד היותר חלש של השמאליים במוח. בנוסף, זה עניין של מצב רוח וגישה. אני לאורך כל השיקום שלי הייתי אופטימי ותמיד צחקתי וניסיתי לראות את המצחיק שבדבר. והצלחתי".
התובנות
"אסור לוותר"
ג'רבי למד במגמות פיזיקה ומחשבים בתיכון עירוני ג' בעיר. לקראת הגיוס ייעדו אותו ליחידות הטכנולוגיות, אבל הוא התעקש לשרת כלוחם בחי"ר והגיע לחטיבת גולני שהכי רצה. הוא היה בלבנון, יצא לקורס מ"כים והיה סמל מחלקה.
שנתיים אחרי הפיגוע והפגיעה הרב־מערכתית הקשה, ג'רבי מרגיש שהוא מתחיל לחזור לחיים. "היום אני סטודנט למדעי המדינה ויחב"ל בעברית, אני מהסטודנטים היותר בולטים, אני מעביר הרצאות לבני נוער, אני מספר איזה מין תלמיד הייתי, ולמה הלכתי דווקא לגולני, ומשם לקורס מ"כים ועד הפציעה. אבל זה לא הכל".
השבוע במסגרת האירוע העירוני "פופ־אפ קאסט" בעיר, היה אמור גרבי לקיים הרצאה על סיפור חייו בפני קהל רב. לנועם חשוב מאוד להעביר את המסר "הכל תלוי בנו". וזה גם שם ההרצאה שנפתחה השבוע לקהל: "הכל תלוי בך", שבה הוא מספר את סיפורו האישי.
הפיגוע מחזיר אותך לטראומה?
"אפשר לומר שבאיזשהו מקום כן. זה מעורר רגשות הזדהות במובן שאני יודע מה הפצועים עוברים עכשיו, ואני מאחל להם החלמה מהירה".
מה יש לך לומר לנפגעים ולמשפחותיהם?
"לא לוותר, הם יכולים להתגבר על הקשיים הבריאותיים ולחזור למצב בערך כמו מי שהם היו קודם. הכל תלוי בכוח הרצון ובתמיכה שהם מקבלים מהמשפחה והחברים. והמשפחות, זה מצב שהפצועים והפצועות צריכים אתכם, הם אולי יהיו עצבניים, אולי לא ירצו לדבר אחרי דבר כזה. הכל בסדר, תעזרו להם במה שהם יצטרכו ותהיו שם בשבילם".
אתה תלך לפגוש את הפצועים אם תוכל?
"חשבתי על זה, אני מאמין שכן. חשוב לתמוך בהם ולחזק אותם".
פיגוע הדריסה
ב־5 בפברואר 2020 נפצעו 12 לוחמי גולני, אחד מהם באורח קשה, בפיגוע דריסה סמוך למתחם התחנה ברחוב דוד רמז בירושלים. החיילים שהתגייסו בחודש נובמבר 2019 היו בסיור מורשת בדרכם לכותל המערבי. הנהג פגע בהם במהירות גבוהה ונמלט. חלקם הצליחו להכניס מחסניות לנשקים ואף ניסו לרדוף אחריו, אך לא ירו משום שהנהג נמלט במהירות. כל האירוע נמשך שניות ספורות.
למחרת צה"ל, שב"כ וימ"מ עצרו בצומת הגוש את המחבל, בן 25 ממזרח העיר. לפני הדריסה כתב בפייסבוק: "מצאתי את התשובות שלי".
עוד חדשות מודיעין
