ימים ספורים לאחר ציון 11 חודשים למות השוטרת רס"ר מור שקורי שנפלה בהגנה על תחנת משטרת שדרות ב-7 באוקטובר, חזרו בני המשפחה לבית העלמין להלווייתו של אביה רס"מ רוני שקורי שנרצח בפיגוע בסמוך למחסום תרקומיא. כעת רק שביל צר מפריד בין קברו הטרי של האב, מכונאי רכב ותיק במחוז ש"י של מרחב יהודה, לקבר של בתו הבכורה שהתגייסה למשטרה בעקבותיו.
"בבקשה תבואו אליי שניכם בלילה", אמרה בדמעות איילה שקורי שהפכה תוך פחות משנה לאם שכולה ואלמנה. "תאמר למור שאני מתגעגעת. אני מבטיחה לזכור אותך תמיד ולשמור על הזיכרון שלך בלב שלי. אני אוהבת אותך לנצח".
בפיגוע הרצחני שאירע בבוקר יום ראשון נרצחו גם השוטרים פקד אריק בן אליהו, נשוי ואב לשלוש בנות תושב קרית גת, ורנ"ג הדס ברנץ, נשואה ואמא לשלושה ממושב שדה משה בחבל לכיש.
"נלחמנו על החיים"
מתחקור האירוע עולה כי הניידת בה נסעו שקורי, בן אליהו וברנץ עשתה את דרכה לכיוון תחנת המשטרה בחברון כשמאחוריהם נצמד רכב ובו המחבלים. הם התנגשו קלות בניידת המשטרה ופתחו בירי מאחור לעבר השלושה. לאחר מכן ביצע הרכב פרסה במקום והמחבלים המשיכו לרסס את הניידת על יושביה. השלושה הובהלו לבית החולים אך הפציעות היו קשות מדי והרופאים נאלצו לקבוע את מותם.
שקורי (61) ורעייתו איילה פונו מביתם בשדרות לאחר הטבח בשבת השחורה ושהו מספר חודשים במלון בנתניה. כשמתווה הפינוי הסתיים הם התקשו לחזור לזיכרונות הקשים שחקוקים בכל אבן ופיסת אספלט בעיר ועברו להתגורר בשכונה הירוקה ביבנה עם בתם השנייה ספיר ובעלה מאור שטרית. לפני שלושה חודשים הצטרפה למשפחה הנכדה הראשונה אמור (אהבה בצרפתית) שנקראה על שמה של הדודה מור אותה לא תכיר לעולם. "הקשר של מור וספיר היה מאוד קרוב והדוק", מספר אשר שטרית, חמה של ספיר. "מור היתה מגיעה לעתים תכופות לבקר את אחותה ביבנה".
בערב סוכות שעבר חגגו שתי המשפחות בביתם של אשר ורעייתו דנה ביבנה. "אירחנו אותם בסוכה וזו היתה בעצם הפעם האחרונה שראינו את מור", הוא מספר. "אני זוכר שאמרתי לה שאולי עדיף לה להשתחרר מהמשטרה אבל היא ענתה לי שהיא אוהבת את מה שהיא עושה".
שמונה ימים לאחר מכן, בבוקר שמחת תורה, נהרגה מור בקרב יריות מול המחבלים שהשתלטו על תחנת המשטרה בשדרות. מור וחבריה השוטרים רפ"ק מאלי שושנה, ירון דהן, הראל עמר, אביעד עכא ורם רייבי הספיקו להימלט לגג המבנה ונלחמו משם בכ-25 מחבלים שהיו חמושים בקלצ'ניקובים, מטולי אר.פי.ג'י ורימונים. "ניהלנו את הקרב של החיים שלנו שנמשך שעות", שיחזרה בזמנו שושנה. "הקרבות התנהלו בגלים כשבכל פעם המחבלים ניסו לעלות אלינו לגג ואנחנו הדפנו אותם".
בגיחה האחרונה של המחבלים לגג הם שחררו צרור יריות מהן נהרגו במקום מור ודהן. לפני מותה הספיקה מור להתקשר לאמה איילה בפעם האחרונה ומסרה את אהבתה לאביה ואחותה. "לא יודעת מאיפה היו לה כוחות", אמרה בזמנו ספיר. "היא היתה פייטרית אמיתית".
"עכשיו אתם קרובים"
מור (29) היתה אמורה להינשא ביוני האחרון לבן זוגה דוד פוקל, שוטר בתחנת אשקלון. השניים תכננו לצעוד לחופה באולמי טרויה שם נישאו ספיר ומאור אך דרכיהם נפרדו בבית העלמין בשדרות. ביום ראשון השבוע ספד פוקל לשקורי שהיה עבורו מודל לחיקוי ודמות אב.
"אתמול בלילה דיברתי איתו, אין יום שאנחנו לא מדברים", אמר פוקל. "הוא ביקש שאבוא בשבת לבקר אותם ביבנה וקבענו להיפגש בשבוע הבא. היינו צריכים לנתק את השיחה והוא אמר לי להתקשר אליו כשאני בדרך למשמרת כדי שנוכל לדבר שוב. בשבע בבוקר התקשרתי אליו והוא לא ענה לי. כשהגיעו דיווחים על הפיגוע ישר ידעתי שרוני בין ההרוגים".
ספיר שאיבדה חצי ממשפחתה הגרעינית מפרוץ המלחמה, נפרדה מאביה בכאב. "הספד שני בשנה, מי היה מאמין. חשבתי שכבר חוויתי את הנורא מכל, מסתבר שתמיד יש יותר גרוע. עוד לא התעוררתי מסיוט אחד ואני כבר חולמת את השני. היום שהכי פחדתי ממנו בחיים שלי הגיע, כמה נפש של בן אדם יכולה להכיל?".
היא סיפרה כי אביה התקשה להתגבר על האובדן של מור: "רק אני יודעת כמה היית מרוסק מבפנים מהמוות של מור. עכשיו אתה קרוב אליה מתמיד, שניכם יחד תחת כנפי השכינה". גיסו אורן אוחנה אמר כי היה מלאך בדמות אדם: "רוני היה ישר, צנוע ורק דאג לאחרים. מור היתה הכל בשבילו ומאז שנרצחה הוא הסתגר בתוך עצמו. לפני כמה ימים חזרנו יחד מהפלגה בחו"ל, זו היתה הפעם הראשונה שרוני ואשתו איילה הרשו לעצמם לחייך. עכשיו אנחנו בוכים עליו ושוב מתאבלים. אני לא יודע אם המשפחה תצליח להתאושש משני האסונות שפקדו אותנו, לעולם לא נצליח לעכל".
מפכ"ל המשטרה רב-ניצב דניאל לוי אמר כי על אף האובדן העצום המשיך שקורי למלא את תפקידו מתוך תחושת שליחות עצומה. "הוא תמיד היה נכון לכל משימה, שאף להרחיב את ידיעותיו המקצועיות והיה אהוב על כל חבריו לעבודה", ספד לו המפכ"ל. "חבריו ומפקדיו מספרים כי ענווה וצניעות היו מהתכונות הבולטות שלו. הוא היה אדם נעים הליכות שבחר לראות תמיד את חצי הכוס המלאה".
קראו גם:
"אדם עם נשמה גדולה"
שטרית מספר כי ניסה לשכנע את שקורי להאט את הקצב: "רק ביום חמישי האחרון הצעתי לו לצאת לפנסיה ולעבוד איתי במוסך כמה שעות כדי להעביר את הזמן. הוא אמר לי שהוא אוהב את העבודה והחברים במשטרה".
שטרית, הבעלים של מוסך מוכר ביבנה ויו"ר קבוצת הכדורגל בית"ר יבנה, מספר על החברות העמוקה שנרקמה ביניהם והתבססה בין היתר על העניין המשותף שלהם בכלי רכב. "איבדתי חבר יקר, אדם עם לב ונשמה גדולה", הוא אומר. "היינו עושים שבתות יחד ומדברים על הכל, אם זה בעניין הילדים או נושאים שקשורים לעבודה. כמכונאי רכב טיפל רוני בניידות של המשטרה ככה שהיו לנו מספיק נושאי שיחה. נהגנו לשבת בערבים במרפסת ולדבר במשך שעות. גם הנשים שלנו איילה ודנה הפכו לחברות טובות".
