במשך שעה ארוכה, זמן רב אחרי שהסתיימה ביום שני השבוע הלוויתו של אליהו דוד קיי ז"ל ממודיעין, שנרצח יום קודם לכן בפיגוע ירי בסמוך לכותל המערבי, ישבו עשרות צעירים וצעירות, דתיים וחילונים, סביב חלקת הקבר הטרייה בהר המנוחות בירושלים. הם דיברו על החבר שהיה ואיננו והתקשו להיפרד.
קראו גם:
במשך שנה שלמה הם חלקו עם אליהו ז"ל שעות ארוכות במסגרת מיזם "מאהל ומגדל" של ארגון "השומר החדש" שפעל בקיבוץ נירים הממוקם בעוטף עזה.
רצה להיות חקלאי
"זו מסגרת של בוגרי צבא שבאים לעבוד בחקלאות והם הולכים דרך לא פשוטה ביחד, שמונה חודשים", אומרת מוריה מדמוני (32) מנהלת "מאהל ומגדל" במחוז דרום, "אלה אנשים שמחפשים חקלאות וערך מוסף ואלי התאים לזה בצורה מושלמת".
מדמוני מספרת שגם בקרב הצעירים המתנדבים שנחשבים לערכיים ומיוחדים, היה אליהו ז"ל דמות יוצאת דופן, "הוא הגיע כחניך ולמרות ש'נתפסנו' בבלגן הקורונה אלי לא ויתר. הוא היה בחור יציב ונכנס למקום שהוא מאוד רצה, להיות חקלאי. החקלאי שהוא עבד אצלו התרשם ממנו מאוד".
בסוף תקופת ההכשרה שקל אליהו ז"ל להישאר באחד הקיבוצים בדרום, "בזכות זה שהוא היה כל כך מוצלח וחדור מטרה ומלא מוטיבציה ואהבה, התחלנו להעסיק את אלי בארגון, ואז הוא הפך להיות סוג של קולגה שלי", מספרת מדמוני ומוסיפה שההיכרות עם אליהו השפיעה עליה רבות, בעיקר הודות לאישיותו המיוחדת. "ברמה האישית סיפור ההצלחה של אלי היה ממש סוג של הגשמת חלום בשבילי", היא אומרת. "הוא עבר את התהליך, והוא היה באמת בחור מתוק ורגיש והיה בו הכל מהכל.
"היה לו אופי מיוחד, קצת תמים וקצת משוגע, היו בו ניגודים מקסימים והוא היה טיפוס מדליק, ואחד הדברים המשמעותיים הוא העומק שלו. הוא לקח את עצמו, גם בימים לא פשוטים מבחינה פיזית ומנטלית, למקום של מחשבה ותהיות על האמונה והחיים, איש יוצא דופן".
"נתן להרגיש שאתה מיוחד עבורו"
שנהב פרי (22) תושבת מודיעין, שם גם התגוררו הוריו של אליהו ז"ל שעלו בעקבותיו מדרום אפריקה, בילתה חודשים ארוכים לצידו של אליהו בנירים.
"בכל מקום שבא אליו הרגשת שהוא אור, שהכל סביבו, היה בו משהו מיוחד שבא לידי ביטוי בכך שכל בנאדם שהוא ראה הוא נתן לו להרגיש שהוא הכי מיוחד, גם מי שהיה לו קשה להתחבר איתם", מספרת פרי. "קשה להעביר את זה במילים, אבל גם אחרי התוכנית שלנו בקיבוץ הוא רצה לשמור על קשר ונתן לך להרגיש שאתה מיוחד עבורו.
"בסיום ההלוויה, כשישבנו ליד חלקת הקבר, אמרתי שלמרות שהגוף שלו נמצא מתחת לאדמה, הרוח שלו נגעה בכולנו, ושכל אחד מאיתנו בעזרת השם ימשיך להפיץ את הדרך שלו".
כעת מאמינה פרי כי בני משפחתו, חבריו ומכריו, יעשו ככל שניתן על מנת "להעביר הלאה" את מורשתו של אליהו. "בכל מקום בו הוא היה הוא היה הלב, בכל מקום שאלי היה היתה אווירה טובה, הוא תמיד חייך ותמיד נתן לך הרגשה טובה, ולכן הכי חשוב בעיניי להמשיך ולהעביר את הלפיד של אהבת עם ישראל של אלי ללא תנאים.
"זה מה שאני לוקחת מהבנאדם המדהים הזה", אומרת פרי, "גם אני רוצה לתת תחושה של בית לכל מי שאני פוגשת, לא משנה מי הבנאדם שמולי, זה מה שאלי היה רוצה שנעשה, והלוואי שהוא ימשיך ויהיה הלב המחבר בינינו והלב הפועם של כל עם ישראל".
"אהב כל אדם"
אחיו הבכור של אליהו, כתריאל, מספר כי ידע שלאחיו השפעה כה גדולה על הסובבים אותו, אבל גם הוא הופתע מהעוצמה שלה שהתגלתה דווקא לאחר שנרצח. "אלי עשה דברים מדהימים וזה התחיל בעצם זה שעלה לישראל לבדו, והתמודד עם לא מעט קשיים, ותמיד הביט קדימה אל הטוב והחיובי", אומר כתריאל. "אלה בדיוק הדברים שאנחנו מקווים שיקחו מאלי שלנו, את האהבה האדירה לכל אבן וצמח בארץ ישראל, את האהבה לירושלים, את האהבה העצומה לכל אדם, את החיוך הגדול".
שחר מוסמן מקבוצת נירים כתבה:
אלי אהוב
אני לא יודעת אם יש לי מילים בכלל לתאר מה זה שכול. אני רק בורג קטן במערכת הזו שכל כך אוהבת אותך, ואני יודעת שתכל'ס מה שהיית רוצה זה שנשמח עכשיו, נרים כוסית למותך, ננגן ארבע בבות ונשיר ונצחק על כמה העולם הזה הוא אבסורד. ואיך זה שאלוהים לוקח את הכי טובים אליו.
בדוק אבל שהתבאסת לעזוב. אין מצב שלא. אין מצב, הרי היית בשיא, כל הזמן היית בשיא אוהב ודואג רץ ממקום למקום כדי להיות טוב אליי ולכל מי שסבב אותך. אני לא אשכח את אותו יום שישי שהייתי תקועה בכמה ימים של התקפי חרדה והתקשרת אליי כדי לבדוק מה איתי. איך ששמעת את הקול שלי באת מהקיבוץ עד ירושלים לקחת אותי לנשום קצת חזרה את האוויר של נירים, את המטע, את האדמה ואת האוכל הטעים שרק אתה ידעת להכין.
כל כך הייתי צריכה שמישהו פשוט יתייצב בשבילי ועשית את זה כמו מלאך אמיתי. נכון ומוכן תמיד באפס מאמץ.
"למה עלית לארץ הפוסט טראומה הזו?" הייתי צוחקת עליך הרבה פעמים, "רק שרוטים כמוך יעזבו הכל כדי להיות פה, בבית שלנו".
איך יכול להיות שכל הטוב שהיית נגדע באחת? דווקא עכשיו שהתמקמת על החיים האלה, דווקא עכשיו הכל נעצר. מצאת עבודה טובה במקום האהוב עליך בעולם הזה, ואהבה יפה ואותנו והחלום שלך שתהיה לך פה משפחה. כולם הלכו אחריך, כי כזה אתה, מנהיג. וכמה רצית לעבוד את האדמה הזו שלקחה אותך אליה.
כמה כאב ידעת. בכמה חרדות נלחמת, אני יודעת, וכמה נשימות עמוקות.
אתה מלך של העולם הזה ואני מנסה רגע בין בכי לבכי לנשום ולזכור שרע לנו פה עכשיו וזו רק ההתחלה. תהיה לי חסר חבר, אבל בכל ליבי אני שמחה לך שאתה במקום טוב יותר. אין לי ספק שהגעת למקום טוב יותר כי אתה כזה ומגיע לך הכי טוב. זה עצוב להגיד את זה, אבל אני בטוחה שכולם יסכימו איתי שזה בדיוק מאפיין אותך, למות למען הארץ הזו שכל כך אהבת, למען אנשים שאהבת.
אהבת האדם שהיתה בך טהורה ונקייה כזו שבאמת לא תלויה בשום דבר, בלי שיפוטיות, בלי קשר למגזר או לצבע.
עלית לפה חדור מטרה ומימשת את עצמך בדיוק כמו שלימדו אותנו, חי כל יום כאילו זה יומך האחרון, גדוש בעשייה ואהבת אדם, ליבך מלא באהבה למולדת שלך.
אתה מותיר אותנו פה המומים, כואבים לא מצליחים לתפוס את זה שלא נראה את החיוך שלך יותר, את האור שלך, את כל הטוב הזה שרק אתה יכול להיות.
אני מבטיחה לך שנעשה הכל להנציח אותך פה, שנפעל למען נפגעי פוסט טראומה מפעולות איבה, שלא נשאיר אף חייל בתחושה שהוא בודד עם המצוקות שלו.
סליחה שלא הייתי בשבילך כמו שאתה היית בשבילי, סליחה שלא שמתי לב לכאב שלך הרבה פעמים, סליחה שלא נפגשנו יותר, שלא הספקתי לבקר אותך בירושלים. סליחה שרק עכשיו אני באה להיפרד ממך, ואז מה? ואז זהו?
עוד חדשות מודיעין
