מיזם יוצא דופן של הסופרת והאמנית רות כהן-מרק ממודיעין ואחותה האמנית שולמית מרק, מנציח לוחמים והרוגים במלחמה בעזרת ספרי ילדים מיוחדים. גיבורי הספרים הם ילדים אהובים שנפלו במלחמה ומשפחותיהם ביקשו להנציח אותם בצורה בלתי נשכחת.
אולי יעניין אתכם:
"המלך צדק והאפרסק למלכה" - לזכר איתי מרציאנו ז"ל
"לגעת בשכול זה לגעת בפצע פתוח וכואב, אבל אם מגיעים דרך עולם תמים ונקי, קל יותר להתמודד עם האובדן", אומרת רות, רואת חשבון במקצועה ולשעבר בכירה במשרד האוצר. אחותה שולמית, ששירתה כמפקדת בקרקל: "האתגר לכתוב ולאייר ספר להנצחת יקיריהם של המשפחות השכולות הוא עצום, וזה לא משהו שיכול לנחם או להקל על הכאב".
הכול התחיל כשרות כתבה טקסטים לשתי חברותיה, מירה שושני ופרידה מרציאנו, שאיבדו ילדים בשבעה באוקטובר, לספר ילדים שינציח אותם. בהמשך פנו אליה משפחות שכולות נוספות וביקשו שתכתוב גם עבורן.
שולמית אמנם מתגוררת במיאמי אך המרחק הגדול בינה לבין רות תושבת מודיעין, כולל הפרשי השעות, אינו מפריע לשתי האחיות ליצור, ואף מהווה מכפיל כוח בכך שהן יוצרות מסביב לשעון. "יש כאן אובדן עצום למשפחה שברגע אחד נעצרו לה החיים. עבורי ספרים אלו הם דרך להנציח ולא לשכוח ודרכם להגיע ללבבות של הקהל הרחב כדי לעודד מודעות לכאב שכולנו חווינו וחווים בימים אלו", אומרת שולמית.
עד כה נכתבו, אוירו והופקו במיזם ההנצחה הייחודי כמה ספרים שחלקם יצאו לאור בהוצאת "גלילי" ובהם: "המלך צדק והאפרסק למלכה" לזכרו של לוחם הצנחנים סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל שנפל בקיבוץ יד מרדכי בשבעה באוקטובר, ו"אדון עם אפרוחים" לזכרם של ברי איילון ז"ל ואימו מירה איילון ז"ל מכפר יובל שנרצחו מפגיעת טיל בביתם שבגבול לבנון.
חרוזים ארוזים בחרוזים". לזכר ליבי כהן-מגורי שנרצחה בנובה
בקרוב ייצאו לאור הספרים "הלב של ליבי" ו"חרוזים ארוזים בחרוזים" לזכרה של ליבי כהן-מגורי שנרצחה במסיבת הנובה, "אחיות בניו יורק" לזכרה של סמ"ר אופיר שושני ז"ל, מפקדת כיתת טירונים שנרצחה בביתה בכפר עזה, ו"המתכון לטיול מושלם" לזכרו של שחר צמח ז"ל שנרצח בביתו בקיבוץ בארי ועוד.
ספרים נוספים שיצאו לאור בסדרת ספרי ילדים ייחודית זו: "אבא שלי לוחם בגדוד 9217", "טיול מסביב לעולמה של נועה" ו"מפונים מהבית" (גלילי הוצאה לאור), השזור חרוזים לכל אורכו ומתאר את עולמו של אורי, ילד של טבע, שאוהב להתרוצץ בשדות ולפלס דרך בין השיבולים. הוא פונה עם משפחתו בעקבות המלחמה ובעזרת משחק מקורי עם כוסות שתייה, שאותו למד ממטפלת בבית המלון, הוא מצליח להעלות חיוך על פניה העצובות של אימו.
פרידה מרציאנו מהיישוב חדיד הסמוך ללוד, אימו של איתי ז"ל, מודה כי בהתחלה נושא ההנצחה היה קשה מאוד עבורה, "אבל הבנתי שזה חשוב לבנות שלי ושזה חלק מתהליך הריפוי שלנו. מצאתי שלכתוב ולדבר על איתי עוזר לי מאוד, וכל ההנצחה הזאת מרגשת אותי מאוד. הספר עוסק באובדן גדול וגם בדור ההמשך. יש רגעי שמחה קטנים עם הנכדים והילדים, ומצד שני, יש תמיד הכאב על האובדן, והזיכרון".
רות, שלומדת גם תרפיה, מודה כי קיים אתגר לא פשוט בהנגשת שכול לילדים כספרות. "זה מצריך עדינות והכלה. לימודי התרפיה נותנים לי המון כלים לעשייה הנוכחית".
