"התלמידים הכניסו הרבה שמחה אל תוך העצב"
למורה מתיכון אמי"ת במודיעין, אלנתן אליהו, היו את כל הסיבות שלא להתגייס לשירות המילואים, הייתה לו כיתה של תלמידים שהמתינו לו, הא עבר את גיל המילואים (45) וב-7 באוקטובר הוא איבד את אחיינו השריונר, אריאל אליהו ז"ל שהיה בטנק על הגבול ונהרג בשעות המוקדמות של ההתקפה.
למרות הכל, זמן קצר לאחר הלוויה אלנתן החליט להצטרף לגדוד שלו בצנחנים ושבועיים לאחר מכן קיבל בשורה קשה נוספת: "הגדוד שלי גויס באופן עצמאי על ידי המג"ד, אבל כשקיבלתי מאחי שיחה שהבן שלו, הנכד הבכור של המשפחה, נעדר חזרתי להיות איתם. רק אחרי הלוויה שבתי למילואים, בדרום ובצפון.
שבועיים לאחר מכן בן דודי, ידידה אליהו, מילואימניק בן 35 ואב לשתיים מהנדסה קרבית נהרג. האובדן הגדול חיזק אצלי את החשיבות של מה שאנחנו עושים אבל ברמה המשפחתית זה היה מאוד קשה. לראשונה הילדים שלי הבינו שלא כולם חוזרים מהצבא, ראיתי את זה בעיניים שלהם איך הם מתמודדים עם האובדן הזה".
אלנתן בן 45, נשוי ואב לארבעה, נאלץ לתווך את התקופה הקשה גם לתלמידיו בכיתה ט'. "בחודשיים הראשונים מאוד השתדלתי לשמור על קשר, להתקשר לכולם, לברר אם מישהו שקרוב אליהם במילואים או חלילה נפגע מהמלחמה. אבל כשהייתי בעזה כבר לא יכולתי לתקשר איתם".
מתי נפגשת איתם?
"חזרתי באמצע פברואר וזה היה מאוד מרגש, קיבלו אותי מאוד יפה. בית ספר זה לא משרד ולא הייטק, תלמידים הם ילדים מלאי חיים, הם לא נותנים לך קצת זמן לעצמך להסתגל, הם ישר סוחפים אותך לשמחה שלהם וזה מאוד עזר לי להיכנס לעניינים. השלמנו המון טיולים וגם למדנו מצוין, הייתה תחושה שכולם רוצים לחזור לשגרה. בית הספר היה ממש על כרעי תרנגולת כי רוב המחנכים גויסו, החזירו מורים משבתון, מורים מקצועיים הפכו מחנכים, כולם התגייסו לעזור.
"במילואים פגשתי את המנהל המיתולוגי שהקים את אמי"ת במודיעין, איתמר חייקין, פגשתי מורה נוסף וגם תלמיד שחינכתי, זה מאוד חיזק לראות איך הערכים עליהם אנחנו מדברים בכיתה הופכים למציאות. בכלל התקופה הזאת היא שיעור חשוב לכל התלמידים".
ואיך בכל זאת מתמרנים?
"יש פער מאוד גדול בין מה שקורה במילואים לבין העורף, שם לצד הקושי אתה באווירה של שליחות ומשמעות, אבל מי שנותר מאחור בעורף סופג רק את הקושי, בלי העשייה ולכן ההתמודדות שלו יותר קשה. עבורי השילוב בין מילואים לכיתה ממש לא מאתגר, אני אוהב להיות מורה, העבודה הזאת עושה לי טוב. בחופש חזרתי לשירות מילואים בגבול לבנון, אבל אני מקווה לפגוש במהרה את התלמידים שלי".
קראו גם:
"זו חוויה מיוחדת להילחם לצד תלמידים שלך"
המורה לתקשורת יוהנתן קלרמן (34) נשוי ואב לחמישה מלמד תקשורת בבתי הספר אמי"ת במודיעין וגויס למילואים כבר ב-7 באוקטובר. "אני מכרם רעים ומשמש שם כסגן רשב"צ, כשהתחילו האזעקות מיד אספנו את הכיתת כוננות ונערכנו, היה ברור שאנחנו במלחמה. בצהריים כבר יצאתי למילואים בגדוד שלי 101 בצנחנים. ארגנו ציוד ויצאנו לטיהור של חלק מעוטף עזה.
"היה לי ברור שאנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך והייתי כמעט בנתק מוחלט. במהלך התמרון בחאן יונס פגשתי בוגרים שלי, לוחמים מהנדסה קרבית ושריונים שהצטרפו לפלוגה שלי, זו היתה חוויה מיוחדת להילחם לצד תלמידים שלך, זו תחושה טובה לכבוש יעדים בזמן שבטנק מאחוריך יש תלמיד שלך שמגבה אותך".
כשישראל החלה להתרגל לשגרת חירום קלרמן דאג שגם תלמידיו יצליחו ללמוד. "אני מורה לתקשורת לכיתות י', יא' ו-י"ב, לא הצלחתי לשמור על קשר רציף, אבל מדי פעם העברתי דרישת שלום דרך אנשים שנכנסו לעזה".
ומה קורה בזמן הזה בבית הספר?
"לשמחתי היתה מורה מצוינת שהחליפה אותי ובהזדמנות הראשונה העברתי לה הנחיות וגישה לחומרים שלי. היא עשתה עבודה מצוינת ורק אחרי ארבעה חודשים חזרתי לביקור ואחרי שבעה חודשים חזרתי ללמד".
איך באמת מתמרנים?
"כשאתה בפנים אתה לא מסוגל לדמיין את עצמך עושה משהו אחר חוץ מלהילחם, לא הצלחתי לראות את עצמי חוזר לכיתה ומלמד. אבל לאט לאט מתרגלים והצלחתי לחזור לכיתה ללמידה. בנובמבר אני חוזר למילואים, הפעם אני כמובן נערך בהתאם. אני מתכנן מראש את שנת הלימודים, מכין קורסים מתוקשבים כדי לאפשר לתלמידים להתקדם לבד בלמידה ובמידת הצורך גם ללוות אותם מרחוק".
