מי שנתקל ביצחק בדר (17) ממודיעין באחד מאירועי השמחה שאליהם הוא מגיע לא יכול לפספס את פצצת האנרגיה שהוא. קפיצות באוויר, ריקודים ללא הפסקה ושירה מעומק הלב מעידים על כמה הוא שמח.
קראו גם:
אלא שמאחורי החזות המחייכת מסתתר סיפור חיים לא קל שהתחיל בעזיבת ביתו בגיל צעיר, הידרדרות לאלכוהול והסתבכות כלכלית. כעת, כשהכל מאחוריו, הוא החליט להקדיש את זמנו למען הקהילה ומתנדב בארגון בשם "המרקדים" המשמח אנשים באירועים שאורחים "הבריזו" מהם. "אני יודע היום שאני רוצה לעשות לאנשים טוב על הלב כי גיליתי שהחיים מחייכים אל מי שמחייך אליהם בחזרה".
התקופה הרעה
"בגיל 14 לא הסתדרתי בבית ופשוט נטשתי את המקום שהתגוררתי בו, בעצם עברתי להתגורר ברחוב", הוא מספר השבוע. "מצאתי את עצמי ישן על ספסלים באיזור של מודיעין בלי כסף, בלי מקום אמיתי ללכת אליו. גם לא הייתי בראש של לימודים, עזבתי את בית הספר ולא היה לי איך לחיות. הבנתי שאין ברירה ואני חייב להרוויח כסף אז עבדתי בעבודות מזדמנות כדי לקיים את עצמי, ככה הרווחתי מעט כסף כדי לקנות אוכל.
"בלילה הייתי נכנס לשירותים ציבוריים ושם מתקלח, לקחתי סבון ידיים שהיה במתקן ובעזרתו התנקיתי עם המים והכיור הקטנים, זאת אחלה שיטה אגב למי שנתקע", הוא אומר בחיוך. "ככה במשך שנה וחצי חייתי ברחוב. בתקופה הזאת התחיל הבלגן הגדול של החיים שלי, התמכרתי לאלכוהול ושתיתי המון. חוויתי הזיות בגלל הסאטלות שהיו לי. אני זוכר שהיכיתי מישהו כי חשבתי שהוא בא לתקוף אותי אבל הוא סתם היה אדם תמים, פשוט ההזיות מהשתייה הכניסו לי דברים למוח. הגעתי למצב שבקבוק שלם של וויסקי לא עשה לי 'סאטלה' כי הגוף התרגל לשתייה.
"החיים ברחוב הביאו אותי למקומות לא טובים, נוצלתי מינית ואנשים ראו בי טרף קל שצריך כסף אז הם שלחו אותי לכל מיני משימות רק כדי שאוכל להמשיך לקנות אוכל ואלכוהול. הייתי בדיכאון עמוק וחשבתי שאני לא שווה שום דבר, שאני לא צריך להמשיך לחיות. לצד זה תמיד אמרתי לעצמי שאני אשתנה ואצא מזה, יום אחד אהיה טוב יותר, יום אחד אני אחזור לבית הספר ובסוף זה יגיע".
משקם את חייו
ואכן, לאחר שנה וחצי של מגורים ברחוב, היום הזה הגיע. "היו כמה אנשים טובים במודיעין שראו את המצב שלי מדי יום. הם היו עוזרים לי מדי פעם עם אוכל אבל הם רצו לעשות יותר מזה, להושיט לי יד ולחלץ אותי מהמקום שבו הייתי. הייתי במצב רע, שתוי כל הזמן, אבל הם אמרו לי משהו שלא שמעתי - שאני שווה ושיכול לצאת ממני משהו. ככה, צעד אחרי צעד הם עבדו איתי, אחד מהם הכניס אותי אליו לבית והוציא אותי מהרחוב. בהמשך הצטרפתי לפרויקט 'הילה', מסגרת חינוכית בחשמונאים שעובדת עם נוער במצוקה. הם עזרו לי לאט־לאט לחזור למסגרת ולצאת מאיפה שהייתי. היום אני יכול לומר בגאווה שאני נקי מאלכוהול והתנתקתי מהחיים הקשים שהיו לי פעם. אני מתגורר במודיעין אצל חבר ומעכשיו ההחלטה שלי היא לתרום לחברה".
"היה אירוע לא מזמן במודיעין של ילד מהחינוך המיוחד שלא היו בו יותר מדי חוגגים. הגענו לשם ורקדנו איתו בשמחה גדולה. אני זוכר את זה וכמה זה ריגש אותי"
התרומה שעליה החליט בדר היתה להצטרף לפרויקט בשם "המרקדים", תוכנית שנועדה לשמח את מי שעורך אירוע אך מסיבות שונות האורחים פשוט לא הגיעו. במצב כזה מקבלת הקבוצה, שמונה 1,700 חברים, הודעה ובתוך זמן קצר מתייצבים מאות אנשים באירוע ועושים שמח כמו שאף אחד לא יודע.
"הגעתי לזה דרך פוסט שקראתי. התחברתי מאוד לתוכן של הקבוצה והחלטתי שאני רוצה לשמח אנשים. אנחנו באים לאירוע, משמחים את החוגגים, מעיפים אותם עד הגג ועושים שמחה כמו שמגיע לאנשים ביום חגם", הוא אומר. "היה אירוע לא מזמן במודיעין של ילד מהחינוך המיוחד שלא היו בו יותר מדי חוגגים. הגענו לשם ורקדנו איתו בשמחה גדולה. אני זוכר את זה וכמה זה ריגש אותי. מה שמעניין אותי זה רק לשמח את האנשים, לא אוכל ולא שותה, רק רוקד ומשמח", הוא אומר בהתרגשות.
"הבנתי דבר אחד בחיים, שעכשיו אני רוצה לעשות טוב לאנשים אחרי הרבה רע שהיה לי. היום אני יודע שאם אחייך אל החיים, הם יחייכו אליי בחזרה".
"המרקדים"
ארגון המרקדים הוקם על ידי זוהר גיל וזמיר דבורה מראשון לציון בעקבות פוסט שנתקלו בו בפייסבוק
זוהר גיל (36), נשוי ואב לשניים וזמיר דבורה (45), נשוי ואב לחמישה מראשון לציון, מספרים מה גרם להם להקים את ארגון המרקדים, שמונה כיום 1,700 מתנדבים מרחבי הארץ, שמגיעים לאירועים כדי לעשות שמח. "זה קרה במקרה. לפני חצי שנה הבת שלי נתקלה בפוסט בפייסבוק על נער בר מצווה שנמצא באולם בראשון לציון עם המשפחה שלו ואין שם אורחים", מספר דבורה, שהחליט עם חברו זוהר לצאת לאירוע. "תוך דקות האולם היה מלא עד אפס מקום באנשים שנחשפו גם הם לקריאה לבוא ולשמח, ויחד עם מאות אנשים זרים רקדנו ושימחנו את הילד".
כשעשו בירור גילו שהנער עובר חרם מצד חבריו. "הבנו שיש פה מקום להקים יוזמה גדולה שתהיה פתרון נקודתי לאירועים מהסוג הזה", סיפר גיל. "פתחנו קבוצת וואטסאפ וכך התחלנו. הכנסנו חברים ומכרים שלנו והוספנו גם קישור בפייסבוק להצטרפות כשזה הוגבל לתושבים מאיזור המרכז.
"ההיענות היתה מאוד גדולה ותוך פחות משבוע הקבוצה היתה מלאה עד אפס מקום וכל 257 המקומות נתפסו. המשכנו לקבל המון בקשות של אנשים מכל רחבי הארץ שביקשו גם הם להיות חלק מהקבוצה הזאת שנקראת 'המרקדים', והבנו שיש לנו פה משהו הרבה יותר גדול ביד ואי־אפשר להשאיר את זה רק בגדר קבוצה אחת בודדה. התחלנו לפתוח קבוצות לפי אזורי מגורים וגם לפי מגזרים, דהיינו חרדים או חילונים ונכון להיום יש כבר 12 קבוצות עם למעלה מ־1,700 חברים", הוא אומר ומספר על המנגנון המשומן שהפך כבר ליחידה מאומנת ומתואמת. "אנחנו מקבלים המון פניות. יש ימים שאני מקבל למעלה מ־50 פניות של אנשים שמבקשים מאיתנו להגיע ולשמח".
עוד חדשות מודיעין
