רבותי, ההיסטוריה נחשפת: מסמכים נדירים, יומני טיסה מפורטים עם המשימות בעת מלחמת העצמאות, הוראות מדוייקות איזה מזון להעביר למקומות הנצורים ופתק אחד משעשע במיוחד שכתב עזר ויצמן.
33 שנה אחרי שסגן אלוף במילואים, ד"ר אדם שתקאי, מהטייסים הראשונים של ישראל וממקימי חיל האוויר הלך לעולמו - החליטה בתו, ד"ר מיכל שתקאי, מזכרון יעקב לפתוח את הקופסאות והאלבומים האישיים שהותיר אחריו ושהכילו אלפי מסמכים ופתקים שאגר במהלך שירותו בצה"ל. בין הניירות מצאה מסמך מצהיב - פקודת היום ששלח מפקד חיל האוויר במלחמת העצמאות, לכל אנשי החייל ערב "מבצע יואב" – מבצע שפרץ את הדרך לנגב והנחית מכה קשה על הצבא המצרי. בנוסף מצאה תמונות, מסמכים ומזכרים מרגשים ביותר. "זאת חתיכת היסטוריה אישית ולאומית", אומרת השבוע ד"ר מיכל שתקאי וחושפת לראשונה את הארכיון של אביה.
החדר הנעול
ד"ר אדם שתקאי עלה בשנת 1933 ארצה מפולין. הוא היה אז בן 12. לאחר עלייתו נשלח לפנימייה בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1940 התנדב לחיל האוויר הבריטי. בשנת 1944 סיים קורס טיס בחיל האוויר הבריטי והשתתף בהפצצות במלחמת העולם השנייה. עם סיום המלחמה התחיל ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לקראת פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לטייסת א' של חיל האוויר הישראלי שהיה בתחילת דרכו. במלחמת העצמאות שירת כטייס והמשיך לשרת בחיל האוויר שנים רבות אחר כך ועד לפרישתו מצה"ל. שתקאי היה בין היתר מדריך טייס ראשי בקלוב התעופה הישראלי. בנוסף נשלח מטעם חיל האוויר להקים ולפקד על בית הספר הראשון לטיס בגאנה ביחד עם עוד טייסים ואנשי תחזוקה ישראליים.
מאוחר יותר השלים שתקאי לימודי דוקטורט בכימיה במכון ויצמן ובהמשך שימש כסגן הנשיא לנושאים מדעיים במכון הביולוגי בנס ציונה.
ד"ר שתקאי היה נשוי לשרה שתקאי לבית הובר ששירתה בפלמ"ח, עסקה בפיסול והייתה כתבת של סוכנות הידיעות עתי"ם. לבני הזוג שתי בנות, ד"ר מיכל שתקאי, 64, תושבת זיכרון יעקב, ד"ר למדעי הסביבה ופעילה בהתנדבות בעמותת "שומרי הבית" ופרופ' חגית שתקאי ז"ל, שהייתה פרופ' למדעי המחשב בארצות הברית.
בני המשפחה התגוררו ברחובות. בשנת 1989 נפטרה האם שרה וכמה חודשים לאחר מכן, בשנת 1990 נפטר ד"ר שתקאי ממחלה, בגיל 68. מיכל הייתה אז בת 31 ואחותה חגית בת 25. "אחרי מות ההורים היקרים אני וחגית ידענו שהם השאירו אחריהם ארכיון היסטורי מעניין", מספרת ד"ר שתקאי. "בגלל התפקידים שאבא מילא בחיל האוויר ובמלחמת העולם השנייה. בנוסף, עבודתו האזרחית הייתה מאוד מעניינת. גם ההיסטוריה של אמא שהייתה בפלמ"ח ועבדה כפסלת וכתבת בסוכנות הידיעות עתי"ם היא מאוד מעניינת. אבל אני ואחותי חגית היינו תקופות ארוכות בחו"ל לצורך לימודי מחקר ולכן לא נגענו בדבר ממה שהשאירו ההורים".
בית המשפחה שנשאר ריק אחרי מותם של ההורים הושכר על ידי שתי הבנות למעט חדר אחד שנותר נעול, ובו אוחסן הארכיון.
"בחדר ההורים היו כל המסמכים, הניירות, החפצים והפריטים האישיים שלהם, לכן נעלנו אותו", היא מספרת. "בהמשך מכרנו את הבית והעברתי את כל המסמכים והפריטים אליי לעליית הגג. אני ואחותי לא פתחנו את הקופסאות והארגזים. חגית התגוררה בחו"ל וכל הניירות נשארו אצלי, ולא רציתי לעבור על שום דבר בלי נוכחותה".
לדבריה, אחרי מות אביה, עלה הרעיון לפתוח את "הארכיון" מאחר והיא ואחותה ידעו שיש שם מידע רב הקשור להורים שכדאי לעבור עליו. "האמת היא שלא הזדמן לנו לפתוח את הארגזים מאחר ושתינו כל הזמן היינו בלימודים או בחו"ל ובסוף לא נגענו בכלום", מספרת שתקאי.
לפני שנה האחות חגית הלכה לעולמה בגיל 56 ומיכל נותרה לבדה מהמשפחה. בזמן שישבה שבעה על אחותה החליטה לפתוח את הקופסאות גם כדי לחפש תמונות ילדות שלה עם אחותה שנפטרה. "בעת השבעה הרגשתי שאני מוכרחה לראות את הפריטים והניירות", היא מספרת. "חשבתי באותו רגע שאם אני לא אעשה את זה לא יהיה מי שיעשה".
מסמכי המלחמה
ד"ר שתקאי מספרת כי בתוך הקופסאות של אביה מצאה ניירות ומסמכים הקשורים למלחמת יום העצמאות וכן כרטיסים ופתקים. אחד המסמכים המצהיבים שנמצא היה פקודת היום ששלח אהרון רמז, מפקד חיל האוויר במלחמת העצמאות, לאחר הפרה בהפסקת האש, וערב "מבצע יואב". המסמך כתוב באנגלית. להערכת ד"ר שתקאי, הסיבה לכך היא שהיו מתנדבים בחיל האוויר שלא ידעו עברית. בנוסף נמצאו מסמכים רבים ותיעוד מתקופת קורס הטייס שעבר אביה בצבא הבריטי. כרטיסים לרכבת, כרטיסים להצגות, מבחנים ועוד מידע מימיו הראשונים של חיל האוויר הישראלי. "מצאתי פתק עליו חתום עזר ויצמן שבו כתב שהאוכל בבית הקפה 'כסית' שהטייסים היו אוכלים בו, לא היה טעים", היא מספרת. "יש גם רשימות של מוצרים כמו קמח, סוכר, שמן ועוד שהטייסים היו צריכים להעביר ליישובים היהודים שהיו במצור". ד"ר שתקאי העבירה את מסמך פקודת היום ומסמכים נוספים רבים לסריקה לארכיון הלאומי.
המסמכים הללו החזירו את שתקאי שנים רבות אחורה, אלא שלדבריה, במקביל לגאווה העזה בהוריה, היא אינה יכולה להתנתק מהמציאות הנוכחית בה פוליטיקאים משמיצים טייסים בעקבות מחאתם נגד הרפורמה.
קראו גם:
"כבת לטייס במלחמת העצמאות אני חשה התרגשות עצומה לקרוא את הדברים ולחשוב על אבי מחזיק את הנייר הזה וקורא בו בטרם צאתו לקרב", היא אומרת. "כאישה שמאמינה בשלום, אני מתקשה לקרוא על החרדה העצומה שבמלחמת אין ברירה. כישראלית וציונית, זה ממש בלתי נתפס עבורי לחשוב על אובדן הדרך ועל כפיות הטובה של הממשלה הנוכחית מול הקורבנות שנדרשו כדי שתהיה לנו מדינה. אנשים כמו אבי הם חלק מהסיבה שיש לנו מדינה. אני מתביישת שחברי וחברות הכנסת שיוצאים נגד משרתי הצבא יושבים איפה שהם יושבים ושהקול שלהם נשמע למרחוק. ואני מתעצבת גם מהחשש שכותבים את ההיסטוריה מחדש. היסטוריה שבהרבה מובנים היא גם אישית וגם לאומית".
