הם עונים לכל קריאה, ביום ובלילה ובכל מזג האוויר, ועושים הכל כדי לסייע למי שנקלע למצוקה.
כ־120 מתנדבי ארגון גבריאל, קבוצה של מתנדבים לבושים בשחור שהחלה לפעול לפני כמה חודשים במרחב הנגב, עוסקים בחילוצי שטח, איתור נעדרים ובסיוע אזרחי בכלל.
הארגון נקרא על שמו של גבריאל בלחסן ז"ל, סולן וגיטריסט להקת "אלג'יר" המיתולוגית, שנפטר לפני כשמונה שנים, בגיל 37.
את ארגון גבריאל הקימו חברו הטוב של בלחסן ושותפו ללהקה, דביר לביא (45), ותומר רחמים (47), תושבי באר־שבע, ומטרתו היא "להכשיר את הדורות הבאים לשמוע מוזיקה איכותית ולסייע לאנשים".
"אני ותומר פתחנו קבוצה של חברים בוואטסאפ, שם למעשה הכול התחיל", מספר השבוע לביא, מושבניק בעברו ולשעבר חבר בארגון "ידידים". "תמיד נטרלתי את העניין של מה שעשיתי פעם לעומת מה שאני עושה היום, זאת אומרת 'אלג'יר' זה 'אלג'יר', גבריאל זה גבריאל - זה המקדש הפנימי שלו וזהו".
ולמה בכל זאת החלטתם לקרוא לארגון על שמו של גבריאל בלחסן?
"חיפשנו שם כדי לבנות את הזהות. אחרי שגבריאל נפטר, אח שלו פנחס בלחסן הקים את קבוצת 'דגל לבן' שתמכה בפגועי נפש ותשושי נפש שהמדינה לא מכירה בהם, וקיבלתי איזו דחיפה כזאת שאחד הכוננים בא ואמר לי 'תקרא לארגון על שם החבר שאתה מתאבל עליו שמונה שנים'.
"בהתחלה קצת נרתעתי, אבל המתנדבים דחפו לכיוון הזה, ואמרתי בסדר. לקח לי קצת זמן להבין שאני לוקח את הדבר הפנימי הזה ואני שם אותו שם כי הוא כן עמוד האש".
ומה החיבור בין רוק לבין חילוצי שטח?
"יש המון חיבור. אם תיקח את הג'יפים, אם תיקח את הבוץ, ואם תיקח את המוזיקה ותחבר הכול ביחד, אז המצאתי לזה איזה מין שם היברידי שנקרא אינדי־דרך וזה החיבור בעצם, המורשת, הרעיון עצמו של לסייע לאחר ללא תמורה וללא שום דבר אלא להמשיך לתת ולעזור".
קיבל את ברכתם
הדבר הראשון שלביא עשה אחרי שנבחר שם לארגון הוא להתקשר למשפחתו של בלחסן ז"ל. "דיברתי עם אחיו פנחס ואמרתי לו, 'שמע, אנחנו מקימים ארגון והחלטנו לקרוא לו על שם גבריאל'.
"הוא מאוד התרגש ואמר לי שהוא מעדכן את ההורים", הוא מספר. "הבנתי שבמשפחה היו בשוק מזה שמישהו מנציח את גבריאל, כי מעבר לזה שהייתי חבר להקה עם גבריאל, הייתי גם חבר שלו, אז אני בא ממקום נקי נטו. וזה לזכור חבר שלך שזה דבר מאוד מאוד יפה ומאוד נקי, אז קיבלתי את ברכתם של ההורים, ועד היום הם איתנו. הם עוקבים אחרי כל הצעדים. פנחס למשל הוא חבר בארגון, הוא אחד המתנדבים בתחום איתור נעדרים כי הוא איש שטח בעצמו".
למה בעצם צריך את ארגון גבריאל? אין מספיק כוחות בשטח?
"אם תתקשר עכשיו לארגון גבריאל, סביר להניח שייקח לכל המאוחר שבע דקות עד שהקריאה תיחטף. המתנדבים עוברים אינספור הדרכות והזמינות שלנו היא אינסופית. זה מונע המון תאונות ותקריות בשטח.
"חילוצי שטח הם דבר מאוד מורכב. אם נקרעת רצועה ושאקל עף על רכב וחודר את הרכב, זה יכול לגרום חלילה למוות, עזוב את הנזק לרכוש. כדי לדעת איך לעשות את זה נכון, וכדי להכיר את כל הפיזיקה מסביב, אתה חייב לדעת איך לעשות את זה".
איתור נעדרים
קריאות בתחום איתור נעדרים הפכו בתקופה האחרונה לדבר שבשגרה, ובתחום זה מתנדבי ארגון גבריאל לא פעם משתפים פעולה עם משטרת ישראל. הפניות לאיתור נעדרים מגיעות אל המתנדבים או ישירות מהמשפחות או מהמשטרה. יצוין שגם כשהמשפחה פונה ישירות אל הארגון, נעשה תיאום עם המשטרה.
תומר רחמים, סגן מנהל הארגון, מתאר כמה מקרים שזכורים במיוחד. "יש הרבה מקרים. יש לנו את הנעדרים שזה משהו שכבר נהיה דבר שבשגרה. מקבלים קריאה, בדרך כלל זה מתחיל בסביבות תשע, עשר בערב. מישהו שהוא חולה סכיזופרניה או חולה במאניה דפרסיה פתאום יצא מהבית או מהמוסד ויש חשש מאוד גדול לחיים שלו. בלי לחשוב פעמיים, אתה מיד יוצא לחיפושים. היו כבר כמה מקרים כאלה שגם המשטרה הרימה מסוק באוויר".
בחילוצים ובמבצעי האיתור המתנדבים נעזרים ברכבי השטח של המתנדבים, בכלבי גישוש וכלבנים, ברחפנים, ואפילו במסוקים אזרחיים. "יש לנו מתנדב שיש לו מסוקים, הוא ביקש להישאר בעילום שם ואנחנו מכבדים את זה", מספר רחמים. "אנחנו הארגון הראשון שיש לו צי קטן של מסוקים אזרחיים קטנים שנותנים מענה במצבים שאנחנו מחפשים נעדרים".
איך נראה שיתוף הפעולה עם המשטרה?
"היום משטרת ישראל מסתייעת בנו המון. תחנת באר־שבע למשל העניקה לנו לא מזמן מגן הוקרה. אנחנו גם מסייעים בסיוע אזרחי".
גם לביא מספר על כמה חילוצים שזכורים לו במיוחד. "אנחנו לא פעילים בשבת, אלא אם מדובר בהצלת חיי אדם. אז לא פעם קרה שרייזר (רכב פנאי שטח - א.ד.) נכנס לתוך בור והנוסעים היו לכודים והיינו צריכים למשוך אותם החוצה. קרה גם שאדם שהפעיל משאית מנוף שקע, אין אחורה והוא לא יכול לצאת החוצה ומשכנו אותו שם. הוא נורא התרגש".
באחד המקרים המחולץ הפך למתנדב. "יש לנו עוד מקרה מעניין של אדם שלא מכיר פה את הסביבה והוא יצא לשטח כנראה לפני שבת והוא שומר שבת. הוא יצא עם הילדים, עשה להם סיבוב ברכב והרכב שקע. זה לא סיכון חיי אדם, אז המתנו למוצאי שבת. כשהגענו לשם כבר פרצו לו לאוטו, גנבו לו את המצבר וגנבו לו עוד כמה דברים מהאוטו ושם התחיל הרומן שלנו.
"נטרלו לו חצי מהרכב, לקחו לו את הכיסאות של הילדים וניסינו לעזור לו, תרמנו לו כיסא ומצבר וניסינו לארגן לו עוד כל מיני דברים, ולאט לאט הבעיות הנוספות שלו צפו. נוצר איזשהו קליק, האיש כתב לי מכתב תודה אישי, שאלתי אותו אם הוא יכול להמתין עם המכתב כי אני עסוק, והוא העלה אותו לפייסבוק. בין השורות ראיתי איך הוא כותב, ומאוד התלהבתי, והיום הוא אחד המתנדבים שלנו".
המשפחה התרגשה
אבל אין ספק שהמתנדב שמעריך יותר מכל את פועלו של ארגון גבריאל הוא אחיו הצעיר של גבריאל בלחסן, פנחס (38).
"זה ארגון נהדר והתנדבותי עם אנשים מעולים ואני חלק מהארגון הזה", הוא מספר. " הייתי בחילוצים, וזה פשוט להוציא אנשים ממקומות שלא תיארתי לעצמי שאפשר להוציא אותם משם. יש שם אנשי מקצוע שעושים את הכול מהצעד הראשון, יש מערך שלם והכול בהתנדבות, כולל מרכזייה של טלפונים, כולל מדיה, כולל הכול".
כמה אתה מעורב בארגון?
"אני מעורב מכל הכיוונים, גם אם צריך בפרסום של הארגון. בתחום החילוצים אני יותר מתמקד בחילוץ נעדרים. יש לי אופנוע שטח ואני גר באזור עוטף עזה, וברגע שיש ידיעה על נעדר או נעדרת או מישהו שנתקע בדיונות, אני יוצא. אני מחזיק גם ברחפן שעוקב אחריי בזמן הנסיעה, ואני נוסע עם האופנוע לנקודת הציון, וכשצריך, אני מרים לאוויר את הרחפן ויודע לכוון כוחות לדרך.
"אני משתדל שלא להתעסק בפן הניהולי, אבל כן אני חלק מהעניין ואני הכי מקורב לדביר. אנחנו מנהלים שיחות בכל יום, ואני גם נוסע לעשות חילוצים איתם, יותר לכיוון באר־שבע, תלוי במיקום שלי ומי פנוי. עם האופנוע אני יכול להיכנס למקומות שברגל או בכלים אחרים יותר קשה להיכנס. אני לא אובייקטיבי, אבל גם אם זה לא היה ארגון שקשור אליי, הייתי הולך להתנדב בו".
7 צפייה בגלריה
המתנדבים תומר רחמים, ביתן קורן וויטלי סוכרביץ'. מקבלים תעודת הוקרה מהמשטרה
(צילום: לב קרין)
איך הרגשת כשדביר לביא התקשר אליך ובישר לך שהוא קרא לארגון על שמו של אחיך המנוח?
"זה הדבר הכי גדול שיש. לאורך השנים, מאז שאח שלי נפטר, כנראה העריכו אותו הרבה יותר ממה שדמיינתי, למרות שהיה ברור לי מי האדם. הוא היה האדם הכי קרוב אליי. כל הזמן קמו כל מיני דברים, בבית ספר רימון בנו בית ספר למוזיקה, יש מרכז שיקומי, בבאר־שבע יש שני בתים לאנשים שיצאו מאשפוז שנקראים על שמו של גבריאל, ויש הצגה על גבריאל, אבל כשזה הגיע מדביר, וזה ארגון שעושה רק טוב ושעוזר לאנשים, זה מאוד מרגש.
"אח שלי היה טוב ורצה לעזור לאנשים, על סף התמימות אפילו, ודביר הוא החבר הכי טוב שלו מגיל אפס ועד המוות שלו. דביר לקח את המוות של גבריאל למקום שהוא שתק כל הזמן, הוא מאוד לקח את זה לבפנים ושתק. כשנקרה בדרכו לעשות את הדבר הזה, הוא עשה את הדבר הכי גדול".
מה אמרו ההורים?
"ההורים שלי הם אנשים מבוגרים בני 75 והם אומרים שזה הדבר הכי גדול שהם קיבלו, וזה בלי חלילה לזלזל בהמון דברים אחרים שאנשים אחרים עשו. מבחינתם, דביר הוא החבר הכי טוב של גבריאל שבא והקים משהו שהוא נטו לעזור לאנשים בהתנדבות, והשם של גבריאל מופיע על זה".
"יש לי ולדביר אפוד זוהר שכתוב עליו מאחור 'המלאך גבריאל'", מספר פנחס בלחסן, "גם הלוגו הוא ג'יפ מצויר עם אדם שיושב על הג'יפ עם גיטרה וכנפיים. אז כן, זה ריגש אותי וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש. דביר יצא ענק. היה לו כנראה כל כך חשוב להנציח את גבריאל בדרך אחרת וייחודית. זה הדבר הכי מרגש בעולם. בתור משפחה אבלה, זה מרים אותך".
בלחסן סבור שאם אחיו עדיין היה בחיים, הוא היה גאה מאוד בארגון, אף שסביר להניח שהיה מבקש שלא לקרוא לארגון על שמו.
"הוא היה מתבייש מאוד קודם כל", הוא אומר. "גם בהופעות של אלפי אנשים הוא היה מתבייש לעלות לבמה, והיה אומר לי בסוף ההופעה כשהוא חזר לחדר שלו מאחורי הקלעים, 'בחייאת רבאק פנחס, תעשה לי טובה שלא יבואו לפה, למה לא נעים לי. אני לא אלוהים ולא כלום'. אם הוא היה חי, אני חושב שהוא היה אומר לדביר לבחור שם אחר".
בלחסן מוסיף עוד, "אני חושב שאם גבריאל היה חי היום, זאת הייתה בשבילו גאווה ענקית לראות את דביר ואת הארגון, כי גבריאל אהב את דביר אהבת נפש כמו אח לכל דבר, אני חושב שדביר עשה את הדבר הכי גדול שאפשר לעשות, הרבה הנציחו אותו בתחום האומנות שזה היה התחום של גבריאל וזה מחמם את הלב, אבל דביר לקח את זה למקום אחר לגמרי והפך את זה למשהו גדול. הדבר הזה רק בתחילת דרכו. בעוד שלוש־ארבע שנים זה יהיה במקום אחר".
סיפוק גדול
ויטלי סוכרביץ' (41) מירוחם, מנהל צוות איתור נעדרים של הארגון, מספר על העבודה מול המשטרה ועל המקרים שבהם הארגון נתקל. "ברגע שמתקבלת פנייה מהמשטרה, זאת אומרת שיש אישור פרסום על האירוע, אנחנו מקפיצים את הצוות ויוצאים לעזרה. מתגברים את המשטרה ובאים ככוח עזר".
זוכר מקרה מיוחד?
"באחד המקרים היינו משהו כמו 20 ג'יפים, חיפשנו סכיזופרן שנעדר, הוא קיבל חופשה מבית חולים פסיכיאטרי ולא חזר. רצנו כל הערב וחיפשנו אותו בכל רחבי באר־שבע, בבוקר הוא אותר".
הוא נזכר במקרה נוסף. "אישה בת 91, בלי מחלות רקע ובריאה לחלוטין, הודיעה בצהריים לבעלה שהיא הולכת לנשום אוויר ויצאה לטיול. בשעה 23:00 התייצבנו לתדריך משטרתי, עלינו לבית לקבל פרטים, חילקנו גזרות ובשעה 00:15 איתרנו אותה באחת התעלות ליד הכביש אחרי שמעדה והייתה ללא הכרה. היא אושפזה ב'סורוקה', אבל היא שרדה. ללא הסיירים שלנו וללא הרחפנים, אני די בטוח שהגברת הזאת לא הייתה עוברת את הלילה, כשהיא מעולפת והיה גשם וקר. אז אין סיפוק גדול מזה".
המחולץ הפך למתנדב
אחד המתנדבים בארגון, אבישי בר ישי, שמתגורר באופקים, מספר כיצד בערב שבת הוא נתקע עם הרכב לאחר טיול עם ילדיו, ואיך החילוץ על ידי הארגון הוביל אותו להצטרף כמתנדב בעצמו.
"הכול התחיל ביום שישי אחד, הילדים ואני יצאנו לטייל בשטחים ליד אופקים, שלושה ילדים קטנים בשלושה כיסאות תינוק, והכול היה בסדר עד שרבע שעה לפני שבת פתאום התחפרתי בבוץ בצורה מטורפת. התקשרתי לאנשים טובים מאופקים שהכירו את ארגון 'גבריאל' ואמרו לי שישלחו לנו מישהו. לא רציתי לחלל שבת כי זה היה בסמוך לכניסת שבת. אז מישהו קישר אותי לדביר והחלטתי להשאיר את האוטו בשדות ושהחילוץ ייעשה במוצאי שבת. באנו במוצ"ש והחילוץ היה יחסית מאוד קליל, מה שכן גיליתי שפרצו לי את האוטו, גנבו את הכיסאות תינוק ותלשו לי את המצבר וגם במקרה הזה דביר והארגון סייעו לי מאוד".
לאחר החילוץ בר ישי החליט שהוא מצטרף. "אין לי את האפשרות לעזור להם עם רכב, אז אני מתנדב במה שאני טוב בו, חולצתי והתחלתי לחלץ. אני טוב בשיווק ובכתיבה פרסומית, ואני עוזר בזה".
