זמני כניסת ויציאת שבת במודיעין: השבת של ה-27 בספטמבר בירושלים, ה בתשרי התשפ"ה, תיכנס ביום שישי בשעה 18:03 ותצא למחרת בשעה 19:07.
פרשת וילך
עו"ד זלי יפה, סגן נשיא בית הכנסת הגדול
חומש דברים, מהווה מעין שירת חתימה לכל התורה – כמעט כל עניין בו מוצא את קודמו או שורשו באחד מחומשי התורה הקודמים. בפרק ל״א פסוקים י-יא, מדגיש משה את הדינמיקה שבין ברכה לשכחה, עונג לצרה, ומעמיד מראה בפני ישראל: "ואכל ושבע ודשן... וניאצוני והפר את בריתי... ואז, ״כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות...".
חכמי התלמוד במסכת שבת שאלו: כמה ספרים יש בתורה? דעת הרוב היא שספרי התורה חמישה, החולקים מונים שבעה לפי הרמז: "חצבה עמודיה שבעה". מקור החידוש הינו בשני פסוקים בפרשת בהעלותך – פרק י׳ פסוקים לה-לו. "ויהי בנסוע הארון..." ובסמוך לו ״ובנוחו יאמר...". שני פסוקים בלבד. יש בהם מוגדרים כספר בפני עצמו.
הרב ישראל מאיר לאו תהה: מהי זכותם של אותם שני פסוקים שזכו לכבוד הזה?
נבקש להשיב מהרהורינו ולאמר שהתשובה נעוצה בהגדרה הפילוסופית של האמונה: הפילוסופיה מצביעה על שני סוגי אמונה – אמונה בעת צרה, ואמונה בעת רווחה. האמונה בעת משבר, כשהאדם חש חסר אונים – נובעת באופן טבעי. "אין לי למי לפנות", אומר האדם, והוא פונה לבורא בייאושו ובתקוותו. זו אמונה שנולדת מתוך תחושת מחסור. איך הגדיר זאת קארל מרקס? ״הדת היא האופיום של ההמונים״.
לעומתה האמונה הקשה והנפלאה, היא זו שמתקיימת דווקא בשפע, ברוגע, כשכל צרכי האדם מסופקים. אז, כשהאדם יושב לבטח, תחת גפנו ותאנתו, ללא מחסור ולכאורה ללא צורך בשגב עליון, האם יזכור לשוב אל אלוקיו? האם ישכיל להכיר בטובו ולהודות לא על מה שאין, אלא על מה שיש?
שני הפסוקים בפרשת בהעלותך משקפים את שני סוגי האמונה:
בנדודים: "קומה ה' ויפוצו אויביך..." – זוהי האמונה בשעת סכנה, כשהארון נוסע ומסביב אויבים רבים, סכנות מכל מין וסוג.
במנוחה: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל..." – האמונה הנדרשת כאשר כל אויב חלף, כאשר קיימת שלווה ושגרה. חיים נעדרי סיכון.
והסכנה ברורה, כפי שמזהיר משה: "ואכל ושבע ודשן… וניאצוני…" – דווקא עת השפע היא המבחן המשמעותי. שכחת האל נולדת לא מתוך רוע, אלא מתוך תחושת ביטחון עצמי מופרז, עד כדי כך ש״אין עוד צורך״ לדבוק באמונה.
המסר האקטואלי והנוקב: עלינו לשאוף לאמונה "הקשה", לזכור את בוראנו דווקא כשהכול מצוי בידנו, כדי שלא נמצא עצמנו – חלילה – נדרשים ל"אמונה הקלה", זו של המצוקה, לאחר שנשכח את מי שבידו הכול.
את פרשת השבוע נקדיש השבוע לזכותו של החטוף מקסים הרקין בן טלה נטשה. בתפילה שישוב במהרה ובשלום הביתה, יחד עם כל חטופינו.
שבת שלום.
