זמני כניסת ויציאת שבת במודיעין: השבת של ה-23 באוגוסט במודיעין, כ"ח באב התשפ"ה, תיכנס ביום שישי בשעה 18:58 ותצא למחרת בשעה 19:48. צאת השבת לרבינו תם: 20:37.
פרשת ראה: לבחור בעיניים פקוחות
מנהל בית הספר העל יסודי גבעת גונן, אוהד הופמן
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם..."
כך נפתחת הפרשה. לא בציווי. לא באזהרה. בקריאה. קריאה לראות.
אולי זה השורש הראשון של תיקון חברתי: לא לפעול מתוך חובה – אלא מתוך מבט. לראות באמת. את הדק, את הנשכח, את מה שלא סוּפר. הפרשה מתקדמת. מקדש. חגים. מאכלות. אבל אז, פסוק אחד עוצר נשימה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן... לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ... כִּי פָתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לּוֹ"
זה לא רק ציווי לתת. זו הצעה לחיות אחרת. מציאות שבה השאלה היא לא "מגיע לו?" – אלא "מה הוא צריך?" שבה לא שואלים מה הערך של אדם – אלא מה המקום שלו בתמונה המלאה. ובתוך כל זה – חשוב לעצור לרגע ולומר משהו ברור: המרחב שבו כל אלה קורים – הוא החינוך הציבורי. זה לא מובן מאליו.
חינוך ציבורי הוא לא רק מוסד. הוא הבטחה חברתית. הוא המקום שבו ילד ממשפחה מוחלשת וילדה משכונה אחרת נפגשים – ומתחילים לבנות יחד עתיד. זה המרחב שבו צדק חברתי אינו סיסמה – אלא מערכת שעות.
שבו חלוקה מחודשת של משאבים, הזדמנויות וקשרים אנושיים – מתקיימת יום יום, שיעור שיעור.
בגבעת גונן, בתוך היצירה החיה שנקראת השכונה הירוקה, אנחנו לומדים את זה כל יום מחדש. ילדים שמצילים מזון משוק סיטונאי, נערות שמחדשות בגדים עם אמהות מהשכונה, תלמידים שמשפצים בתים לקשישים, פותחים דלתות, מרחיבים לבבות. כאן לא מדברים על צדקה - כאן בונים עולם אחר.
גבעת גונן היא עדות לכך שחינוך ציבורי יכול להיות לא רק שווה, אלא מעורר השראה. שיכול לצמוח לא מהיעדר – אלא מהריבוי. מהריבוי של קולות, פנים, מאבקים, תקוות.
"ראה" זו לא רק מילה. זו עמדה קיומית. לבחור בעיניים פקוחות. לראות את הילד ההוא, את הזקנה ההיא, את עצמנו – ולשאול: מה נוכל לתת, כדי שנהיה כולנו שלמים יותר?
את הפרשה השבוע נקדיש לזכות החטוף גלי ברמן בן טליה המוחזק בשבי יחד עם אחיו זיו. בתפילה שיחזרו הביתה בקרוב יחד עם כל חטופינו.
שבת של מבט פתוח, ושבוע טוב – של מעשה טוב.
