מיטל פלדמן נשואה ואמא ל- 3 מרחובות ממש לא ציפתה להתגייס למילואים ובטח ובטח שלא ציפתה לשרת בתפקיד כה משמעותי כחלק ממערך זיהוי החללים במחנה שורה בעקבות מתקפת הטרור של החמאס בשביעי לאוקטובר. בימים של שיגרה מיטל מנהלת את מערך הדימות של הכללית במחוז מרכז. מחוז המשתרע מבית דגן, ראשון לציון, רחובות, קריית מלאכי ויישובי הסביבה. הצוותים שבניהולה מתמודדים עם מגוון רחב של מקרים החל מזיהוי שברים ועד זיהוי גידולים שונים.
"לצוותי הדימות יש תפקיד חשוב מאד בשרשרת האיבחון והטיפול", מדגישה מיטל. "אנחנו משמשים כעיניים של הרופא והצוות המטפל ונותנים להם מידע, שיכול במקרים רבים להציל חיים. השביעי לאוקטובר היה עבורי נקודת מפנה קיצונית - מטיפול הממוקד כל כולו בהצלת חיים עברתי לצד השני של המתרס- טיפול בזיהוי חללים במטרה להביאם לקבורה מכובדת"
השבת ששינתה את החיים
"כמו כל עם ישראל חוויתי את אירועי השבת השחורה יחד עם בני משפחתי בממ"ד בתחושה של בלבול ובעיקר כאב ואובדן", היא נזכרת. "ועוד לפני שהספקתי לעכל את החדשות כבר הבנתי שבשל גודלו של האירוע וכמות הנפגעים הרבה יהיה צורך ברנטגנאים לפעילות של זיהוי חללים. מיד ששמעתי את זה הודעתי שאני 'אול אין' וביום הרביעי למלחמה כבר גוייסתי בצו 8. כמו רבים מחבריי ידעתי שאנחנו עוזבים את הכל ומתגייסים למשימה שהיא גדולה וחשובה הרבה יותר מכל אחד מאיתנו. משימה שהיא ברמה של משימה לאומית ראשונה במעלה".
לדבריה, בבית היו פחות נלהבים מהמשימה של אמא. "בעלי גויס מיד עם תחילת המלחמה לפעילות, הבן הגדול שלי חייל בהנדסה קרבית לא היה בבית ומאחור נשארו בן צעיר שעומד לפני גיוס ובת קטנה. בהתחלה בבית היתה טרפת ובלגן והרבה שאלות ותחושת חוסר וודאות. אני זוכרת אפילו שהבן הגדול לי אמר לי- 'אמא אני מתחנן שלא תלכי לשם. אני דואג לך. זה ממש לא בשבילך', אבל אני הייתי נחושה לבצע את המשימה. אמרתי לו שזו משימת חיי ושאני חייבת לקחת בה חלק למרות הקשיים. עד הרגע האחרון הוא לא האמין שאני אעשה זאת וביום הראשון שהלכתי למילואים הוא היה ממש בשוק".
עושים עבודת קודש
"וככה הגעתי למחנה שורה ומאז במשך למעלה מחודשיים עסקתי יחד עם צוותי הרנטגנאים בזיהוי חללים, שהובאו למקום תחילה ממסיבת הטבע בנובה, מהטבח שבקיבוצי העוטף ואח"כ גם חיילים, שנהרגו במלחמה בעזה. עבדנו יחד כל הצוותים מסביב לשעון בעבודה פיזית נפשית לא קלה בכלל. המראות, הריחות ובעיקר הצער והכאב העצום ליוו את כולנו כל זמן השהות במתקן וגם בשעות ובימים שלאחר מכן ועד היום".
"לי ולכל האנשים שעבדתי איתם היו רגעי שבירה רבים", היא נזכרת בכאב. "במשמרות הראשונות פשוט רציתי לברוח ולהיעלם משם, אבל הכרחתי את עצמי להישאר למרות החוויות הבילתי אנושיות, שחווינו שם. כולנו התאפסנו ועשינו את העבודה מתוך הכרה בחשיבות העצומה שלה".
תחושת שליחות לאומית
"אחת הסיטואציות, שערערה אותי היא שבאמצע אחת המשמרות פתאום הגיעה השמועה שצריכים להגיע למתקן חללים מהנדסה קרבית שנהרגו בעזה. פתאום זה היכה בי שזה בעצם יכול להיות הבן שלי והתחושות היו קשות ומטלטלות".
"מקרה נוסף שהיה קשה מנשוא מבחינתי היה המקרה בו הבנתי שיש לי חלק בזיהוי הבן החייל של חברה קרובה. החזקתי את עצמי מלספר לה אבל בסוף החלטתי שהנושא ממש בוער בי. לשמחתי הרבה היא חיבקה אותי ואמרה שהיא מתרגשת שהוא היה בידיים טובות ומכבדות".
"מבחינתי זו היתה בעצם תמצית העבודה שלנו במחנה שורה", מדגישה מיטל. "עם כל הקושי וזה בהחלט לא פשוט הצלחנו לפענח מקרים רבים, להביא למנוחת עולם עוד אדם בישראל לסגור מעגל של נחמה להוריו ולמשפחתו. לכל אורך התקופה הרגשתי שאני חלק ממערך של אנשים עם נשמה יתרה שעושים עבודת קודש למען האחר. את תחושת הגאווה והמשמעות אי אפשר להחליף ואני חושבת שזהו רגע שיא בחיי המקצועיים, רגע שיישאר חרוט בליבי לעד".
מקצוע הדימות שקיבל תפנית במלחמה
"לכל אורך התקופה תפקדתי בשלש חזיתות- הבית, העבודה והמילואים בשורה. העשייה המשותפת היא מה ששמר על השפיות שלי", היא משתפת. "בפן האישי גיליתי שאבא שלי בתור איש מילואים עשה גם הוא קורס צבאי לזיהוי חללים, כך שמבחינתי סגרתי גם מעגל משפחתי. אבל מה שבאמת חשוב מבחינתי הוא שהיתה כאן פריצת דרך מקצועית לסקטור שלי. גורמי המקצוע הבינו את חשיבות השימוש במכשירי דימות בתחום זיהוי החללים. במקרים רבים, שימוש שקיצר מאד את תהליכי הזיהוי ובעיקר הפחית את רמת הסבל למשפחות.
"את האמת, לא האמנתי שיש לי את הכוחות האלו", היא מסכמת. "אבל אני יודעת בלי שום צל של ספק, שאם אקרא שוב לדגל אתייצב מיד לכל משימה. כי זו המחויבות שלי ושל חבריי למי שהלך מאיתנו ולמי שנותר מאחור ואני אומרת את זה בגאווה באמת גדולה. ולמרות שבני משפחתי לא התלהבו משירות המילואים של אמא אני יודעת שהם גאים בי ובתרומה המשמעותית שלי לחברה בישראל".
פטריסיה צימרמן מנהלת מחוז מרכז בכללית מבקשת להוסיף כי פועלה של מירב הוא ערכי ומשמעותי. העובדה שהיא ושאר הצוותים במחנה שורה הצליחו לעסוק בעבודת הקודש של זיהוי החללים מעוררת השראה. אני שמחה שמנהלת כזו נמנית על צוות העובדים שלנו ובטוחה שהמטופלים בקהילה שלננו יקבלו מענה רפואי מיטבי גם בעת שיגרה".
בשיתוף כללית מחוז מרכז
