"שאלתי את עצמי: מה אמא הייתה רוצה? והבנתי שאם יש משהו שיכול לעזור למישהו – אנחנו צריכים לעשות את זה", כך סיפר השבוע יגאל פורמן, שאמו ריטה נפטרה לאחרונה והמשפחה החליטה לתרום את קרניות עיניה.
פורמן, בת 70, משהם הלכה לעולמה לפני שלושה שבועות. עם קבלת הידיעה על מותה, קיבלה המשפחה האבלה גם החלטה אצילית, וילדיה הודיעו שהם מסכימים לתרום את קרניות עיניה. "למרות שמדובר במטופלת אונקולוגית וסוכרתית, הקרניות היו במצב מצוין", אומרת אורית פלג-בלום, מתאמת תרומות איברים במרכז הרפואי קפלן. "פניתי למשפחה והצגתי את האופציה, הם חשבו והגיעו להחלטה אמיצה".
יגאל הבן מספר: "עלינו כמשפחה מאוקראינה בשנת 1990. הורי היו בעלי תארים אקדמיים אבל כאן בארץ עבדו בעבודות מזדמנות. למרות הקשיים, לאימי תמיד היה חשוב לספק את הצרכים שלי ושל אחותי, לתת לנו כל מה שצריך ולא להחסיר דבר. הוריי עברו תהליך קליטה לא פשוט ורווי קשיים, אבל אימא לא התלוננה, אהבה ליהנות מהחיים ומהזמן עם המשפחה, גם בתקופת המחלה".
יגאל מוסיף כי אימו השרתה אופטימיות על המשפחה: "כל הזמן חשבנו שהיא תצא מזה, היינו חיוביים. בימים האחרונים היא כינסה אותנו - אותי ואת אחותי - וביקשה שנתמוך באבא ונעזור לו בכל מה שיצטרך.
"ביום שנפטרה, ערב שישי, היינו שבורים ובתוך העצב והבכי, פתאום קיבלנו טלפון. דיברה איתי אורית, ברגישות ועדינות, והסבירה שיש אפשרות לתרום את הקרניות של אמא. חשבתי על זה קצת ואז שאלתי את עצמי 'מה אמא הייתה רוצה?' והבנתי שגם מתוך המקום הקשה הזה - אנחנו צריכים לעשות את זה. זה מה שהיא הייתה רוצה, וגם אחותי ואבי חשבו כך".
קראו גם:
שתי קרניות עיניה של ריטה נתרמו, והשתלים נקלטו בהצלחה - בשני המקרים: "אחרי שבוע קיבלתי מייל תודה, שם גם התבשרתי שההשתלה הצליחה. התרגשתי שמתוך המקום העצוב הזה לפחות יש גם משהו טיפה טיפה משמח, שזה הקל על חיים של אנשים אחרים".
"בגמרא, מסכת נדרים", מוסיפה אורית, "כתוב כי 'סומא חשוב כמת', כי בלי חוש הראייה אנחנו בודדים, חיים במחשכים. בזכות התרומה של ריטה ומשפחתה - שני אנשים זכו בהשבת מאור עיניהם וחזרו למעגל החיים".
