ספק אם יש עוד מישהו בעולם, יהודי או שאינו יהודי, שרואה במצות לפסח חומר שממנו אפשר לעשות אומנות כמו שרואה אותן ומרגיש איוון שוקין (42).
זאת היכולת שלהן להתפורר ולהיגרס, אבל גם היכולת להחזיק מעמד אחרי שהוא מבעיר אותן, חורך אותן, מעלה אותן באש ומצליח להוציא מהן רוך נוגע ללב. לפני שנתיים הוא הציב למשל ברחבת הבימה בתל אביב את יצירתו "העיר השברירית" שבנויה מקוביות מצות מוארות. כל מי שעבר שם לא נשאר אדיש.
"העיר השברירית" היא יצירה יהודית?
הפעיל החברתי בוריס שינדלר, חברו של שוקין, מתרגם את השיחה שלנו. מעביר שאלות, תהיות, התפעלות והתרגשות ממני אל שוקין שמצידו מחזיר דרך שינדלר תשובות כנות וחיוכים.
"זאת לא יצירה יהודית. או לפחות לא רק יצירה יהודית. לפני שמונה שנים, כשעוד גרתי במוסקבה, ישבתי בבית. אור חזק של מנורה סינוור אותי מאוד. על השולחן לידי היו מונחות מצות. אפילו לא חשבתי על זה יותר מדי כשלקחתי מצה והנחתי על המנורה. נדהמתי. האור עבר דרכה בדרך מרגשת ויפהפייה. השארתי ככה את המצה ואחרי כמה ימים עלה הרעיון ליצור עיר ממצות מוארות.
"מעל העיר הצבתי לוח בטון כבד. קראתי ליצירה 'העיר השברירית' כדי להדגים כמה העולם שלנו שברירי וכמה איומים קיומיים מרחפים מעליו כל הזמן. משבר האקלים, מלחמות ועוד. כשעבדתי על 'העיר השברירית' לא ממש הכרתי את ההיסטוריה היהודית, לא הבנתי מה המשמעות של המצה ומה היא מסמלת. עכשיו אני כבר יודע, למדתי. יש לי חברתים דתיים, חלקם רבנים. אפשר גם להגיד ש'העיר השברירית' מתייחסת לשבריריות שלנו כעם".
בדרך לעשר המכות
שוקין נולד כאמור במוסקבה. יהודי, אבל לא אחד שמתייחס יותר מדי לדת. בארץ קומוניסטית כמו רוסיה שלא מעודדת פעילות דתית, כל דת, זה לא היה מיוחד.
אז מאיפה הגיעו אליכם הביתה מצות?
"הקהילה היהודית דאגה לפני כל חג פסח לחלק מצות. זה פשוט היה בבית".
לפני שנתיים עלה לישראל יחד עם בת זוגו ובתה מנישואין קודמים. בארץ נולד בנם המשותף. שוקין הוא בוגר בית הספר הגבוה לעיצוב גרפי ברוסיה ובית הספר לאומנות מודרנית תחת ניהולו של מוזיאון מוסקבה לאומנות. עבודות המצות אינן היחידות שלו. הוא גם מצייר בסגנון פוסטמינימליזם והציג בלא מעט תערוכות, גלריות ומוזיאונים נחשבים במוסקבה. שם הוא נחשב לאומן מוכר.
הם מתגוררים בתל אביב. הסטודיו שלו בדרום העיר ושם הוא יוצר כמה שרק ניתן. אלא שהוא אינו יכול להתפרנס רק מאומנות ולכן שוקין עובד למחייתו כצבעי בתים.
כשנכנסים לסטודיו שלו נפתח עולם חדש. אולי בעצם עולמות. על הקירות צילומי רחובות בשחור לבן. רובם רחובות מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אבל יש כמה רחובות מברלין. הוא צילם אותם והן עומדות למכירה. יש גם הרבה ציורים שלו וכמובן המצות. המון מצות. להערכתו של שוקין עד היום הוא עבד עם 3,000 מצות. אולי יותר.
בוא נחזור רגע ל"עיר שברירית". כשהצבת את היצירה בבימה היא נגעה בהרבה אנשים וממש הייתה התרגשות.
"אני חושב שמי שמסתכל על 'עיר שברירית' חייב להתחיל לדמיין. היצירה מזמינה לנסות לראות מחדש תופעות טבע יומיומיות. העיר הזאת נראית שלווה. כאילו עוד ערב רגיל בעיר שיכולה להיות כל עיר בעולם. אבל מעל העיר הזאת מרחפת 'צלחת בטון' קרה ואפורה. היא מחדירה אי שקט במי שמסתכל על היצירה. היא מסמנת אסון שעלול לקרות כל רגע. מי שמסתכל עכשיו על 'העיר השברירית', לא יכול שלא לחשוב על הערים המוחרבות באוקראינה".
אתה מתנגד למה שרוסיה עושה?
"כן, מה שרוסיה עושה לאוקראינה זה נורא".
ואיך החברים שלך במוסקבה מתמודדים בימים האלה?
"החברים שלי במצב קשה. הרבה מהם עזבו ועוזבים את רוסיה. חלק מאלה שעזבו עושים במקומות המקלט שלהם טלוויזיה אופוזיציונית שמנסה לספר את האמת על מה שקורה באוקראינה ולא מה שמספרים השלטונות הרוסיים. לרובם יש חברים וקרובים באוקראינה והם חשים בושה על מה שעושה צבא רוסיה".
ראוי להגיד שחלק מהיצירות עם המצות ששוקין עושה בזמן האחרון נוגעות למה שקורה באוקראינה. יש יצירה של דגל אוקראינה, עוד יצירה מדמה את האנושות לפרצוף רשע ויש גם פסל ממצות מותכות עם צעצועי ילדים ומיטת קרשים שנוצר בעקבות משבר הפליטים באוקראינה.
יש יצירות עם מצות שהן גם אופטימיות?
"כרגע אני עוסק רק במשברים ואסונות קיומיים, אבל בעתיד אני מתכנן ליצור בעקבות סיפורים מהתנ"ך. אחד הדברים הראשונים שאני אעשה הוא סיפור עשר המכות. אני חושב שזה לא סיפור עם מוסר השכל שמתאים רק ליהודים אלא מתאים לכל התרבויות והוא גם נצחי".
אזעקות בפעם הראשונה
זה לא פשוט לעבוד עם מצות. בטח לא להכין מהן מיצגים. שוקין מאשר, אבל לא מוכן לגלות איך הוא מחזק את המצות ומה מדביק אותן זו לזו בלי שהיצירה תתפרק. "מצה היא חומר עמוק ויפה שנושא איתו משמעות ומסורת עתיקה", הוא אומר.
מסורת זה יפה, אבל היצירות עם המצות בטח לא יחזיקו המון שנים.
(צוחק). "אני מצפה את המצות בחומר סודי. להערכתי, החומר הזה יכול להחזיק 200 שנה מבלי להיהרס".
למה אתה שורף את המצות?
"זה מדמה את הריסתו של הטבע, את המצב האקולוגי הקשה של העולם, את ההתחממות הגלובלית. וגם, כמובן, את המלחמות. בארץ הכנתי כמה יצירות בעקבות מבצע 'שומר החומות'. פעם ראשונה בחיי שחוויתי אזעקות".
כמה זמן לוקח ליצור יצירת מצות?
"ליצירה ולייבוש החומר נדרשים בין ארבעה לחמישה ימים שכוללים את תהליך הציפוי הסודי שלי".
אילו תגובות אתה מקבל מאנשים על עבודתך עם מצות?
"הרבה שואלים על הטכניקה של העבודה עם מצות. חילונים למשל שואלים אם ההלכה מתירה לעבוד עם מצות. ביררתי, התשובה היא כן, הרבנים מתירים את זה".
בוא נדבר על דברים שמחים. איך זה לגור מבחינתך בתל אביב?
"אני אוהב את תל אביב, זו עיר מאוד חופשית, אבל מאוד מאוד יקר פה. כמי שגדל במוסקבה אני מרגיש שתל אביב היא קטנה (צוחק). הייתי מאוד רוצה להיחשף יותר לקהל הישראלי וגם לעולים החדשים. חשוב לי להגיד גם שאני משוכנע שבין העולים שהגיעו עכשיו יש גם אומנים כמוני שמחפשים ויחפשו את הדרך להציג את האומנות שלהם במוזיאונים ובגלריות. אני מנסה עכשיו ליצור מסגרת עבור העולים האלה. אני מקווה שזה עוד יקרה".
אתה אוהב לאכול מצות או רק לעבוד איתן?
"פעם, במוסקבה, בתקופה קשה שלא היה לי כסף לאוכל אז למזלי היו בבית מצות ואכלתי אותן. זה נחמד, אבל אני יותר אוהב לעבוד עם מצות מאשר לאכול אותן".
