היום (14.2) מציינים בעולם את יום האהבה הבינלאומי (יום ולנטיין), וזה הרגע לזכור שאהבה לפעמים מחכה לנו ממש מעבר לפינה ובלי שציפינו לה. כך נולד סיפור האהבה המתוק בין נויה וולפמן (21, מודיעין) ואיתי איזיקוביץ (23, כפר האורנים). השניים הכירו בין שולחנות קפה 443 בצומת שילת, וזה הסיפור המשמח שלהם.
אהבה במקום לא צפוי
הכל התחיל לפני כעשרה חודשים. איתי איזיקוביץ עבד בקפה 443, ולפתע נויה וולפמן נכנסה למקום. היא הייתה לקוחה מזדמנת, אבל איתי מיד הבחין בה. "ראיתי אותה, נתתי לה שירות, והיא מצאה חן בעיניי, אבל חיכיתי לראות שאין לה מישהו אחר", הוא נזכר.
קראו גם:
כשהגיעה נויה לקפה כעבור שבוע, החליט לקחת יוזמה ושאל את נויה אם היא מחפשת עבודה, במסווה לבקשת מספר הטלפון שלה. "שאלתי אותה אם היא מחפשת עבודה, למרות שזה בכלל לא עניין אותי. היא לא הבינה את הסיטואציה באותו רגע", הוא אומר.
"באותו רגע לא הבנתי שהוא מתחיל איתי," מספרת נויה בחיוך. "רק חברה שלי שהייתה איתי שם קלטה את זה". למרות הפתיחה המבטיחה, ואחרי כמה שיחות והודעות בוואטסאפ הייתה דעיכה, אבל איתי שלא רצה לוותר על הקשר הפוטנציאלי, החליט לעשות מעשה. "נתתי את את המספר שלה לשרון אטקין, המנהל שלי בקפה 443. שרון הזמין את נויה לראיון עבודה, ושם התחילה ההיכרות מחדש. "שרון אפילו שם אותנו יחד בהתלמדות, זו הייתה הזדמנות חדשה להתחבר, מוסיף איתי.
באחד הימים, איתי הציע לנויה לצאת לסיבוב אחרי העבודה. "זה היה סוג של דייט ראשון", הוא מספר. משם זה המשיך לעוד פגישות, עד שאיתי נסע לארצות הברית לשבועיים. "שנינו הרגשנו געגוע ראשון חזק. בשיחת טלפון שאלתי אותה אם אפשר להכריז רשמית שאנחנו זוג,", ונויה נזכרת: "הייתי חדשה בעבודה, וזרקו אותי ישר למים. היה לי קשה, אבל הרגשתי שאיתי חסר לי. אחרי ארבעה חודשים לבד, הייתי מוכנה להכיר מחדש".
עבודה וזוגיות
השניים עבדו יחד בקפה 443, אבל חששו שזה ישפיע על הקשר שלהם. "הייתה בי רתיעה, לעבוד עם בן הזוג כי זה אתגר", מודה נויה. לאחרונה, איתי החל לעבוד במסעדת גריל 443 שבאותו מתחם בצומת שילת, ואילו נויה נשארה לעבוד בקפה. "זה נותן לנו יותר איזון,"בסוף היום אנחנו נפגשים, וזה מחזק אותנו", היא מתארת.
עבדתם יחד בקפה ועכשיו אתם במקומות עבודה נפרדים. זה עוזר לקשר?
איתי: "כן, זה מחזק באיזשהו מקום. ככה בסוף היום אנחנו נפגשים. אין ספק שכל שינוי הוא קשה ואנחנו עדיין בהתחלה שלו. אנחנו מדברים בינינו ומעבדים יחד. כמי שהיה אחראי על המקום בקפה בחלק גדול מהזמן, צריך לדעת למצוא דרך איך להעיר לה, למשל, כי זה רגיש".
נויה :"נהניתי לעבוד עם איתי, אבל חושבת שעדיף בנפרד. מעגלים אישיים בתוך העבודה פחות מומלץ".
גמילה מעישון וטיסה לאיטליה
אחד הרגעים המיוחדים בקשר, ואולי מה שנחשב לקפיצת מדרגה משמעותית, היה כשנויה החליטה להיגמל מעישון. "עישנתי מגיל 15, ואחד ממכוני הגמילה שיצרתי איתם קשר בעבר לא הפסיקו לנדנד לי שארשם לסדנה שעולה אלפי שקלים. שרון אטקין וגל איזביצקי, הבעלים של קפה 443 ושל גריל 443, בדיוק ישבו איתי באחת השיחות, ושאלו אם אני באמת רוצה להפסיק לעשן, אמרתי שכן. הם הציעו לי עסקה – אם אפסיק לעשן, הם יממנו לי טיסה ליוון. זו הייתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה".
הטיסה נדחתה בגלל אילוצי המלחמה, אך כחלופה הם טסו לאיטליה בסוף חודש נובמבר, שם ביקרו במפעל שמייצר את תערובות הקפה עבור קפה 443. "זו הייתה חוויה מדהימה," מספר איתי. "גם קיבלנו תעודות הסמכה רשמיות כבריסטות. "זו הייתה חוויה שמחברת אותך גם למקום העבודה וגם לבן הזוג", מספרת נויה.
עבודה שהיא בית שני
"קפה 443 זה באמת משפחה ולא כקלישאה. מדברים איתם על הכל, מרגישים הכי בנוח, צוחקים איתם. זה הרבה מעבר לחומריות. הם אנשים מדהימים", נויה ואיתי שותפים לדעה. "שרון הוא לא המנהל הטיפוסי שאתה מדמיין – הוא שמח, רוצה לדבר איתך ולשמוע מה קורה", מוסיפה נויה.
"הייתי רואה את גל יושב פה עם חבר שלי ושותה קפה, איפה תראה דבר כזה, וכשאתה נותן אתה גם מקבל חזרה", מציין איתי.
"אני באה לקפה 443 גם כשאני לא עובדת, כשאני עייפה, כשאני רוצה לשבת עם חברים. לגמרי כמו בית שני. כשרואים אותנו מסתובבים יחד אומרים לנו שלא רגילים לראות אותנו מחוץ לקפה", מתארת נויה היטב את תחושת הבית של המקום.
השבעה באוקטובר
ב-7.10 הארור, נויה הייתה אמורה להיות במסיבת הנובה, למזלה החמיצה את הנסיעה, "הייתי עייפה מדי ולא נסעתי. קצת התבאסתי באותו זמן לפספס, אבל אמרתי לעצמי שיהיו עוד מסיבות".
התאריך הזה סימבולי ומשמעותי גם עבור איתי. "ב-6.10.23 התפטרתי מהעבודה הקודמת שלי בקצבייה, נפגעו לי כפות הידיים ועברתי 2 ניתוחים, הבנתי שזה לא בשבילי יותר. במקביל, עברתי תהליך התפתחות אישית, לכן גם הגעתי מלכתחילה לקפה 443, כדי לדעת איך לשפר את התקשורת שלי עם אנשים. נויה מציינת כי זה מה שאיחד ביניהם: "זה היה אחד הדברים שחיברו בינינו מההתחלה. גם אני למדתי את זה, אמנם לא בקורס. כשאיתי סיפר לי את זה, היה מין קליק, כי זה היה מכנה משותף חזק".
כאן בונים
אם רוצים להבין היטב את מהות הקשר בין נויה לאיתי, מספיק להציץ בפרויקט המשותף והספונטני שלקחו על עצמם. "יש לי חצר כשאני יוצאת מהחדר שלי בבית של ההורים, אבל לא אהבתי לשבת בחוץ כי היו לי כורסאות מעפנות. אמרתי לאיתי בוא נבנה משהו ביחד. יום אחד אנחנו מסתובבים במושב שילת ורואים חתיכת עץ ענקית. איתי: "העמסתי עם בן דוד שלי על האוטו, אימא שלה הייתה בשוק. אחרי שחסכנו את כל הטיפים מהמשמרות בקפה השתמשנו לקנות את הציוד לספות ולמזרנים. שייפנו, בנינו, צבענו, תענוג גדול."
מה תוכניות לוולנטיינ'ס דיי?
"אנחנו מאוד ספונטניים ויש לנו את הדייט הקבוע של יום שבת, כל פעם משהו אחר. אנחנו אוהבים ללכת למסעדות ולבקר אותן, ממש כמו מבקרים מקצועיים. זה חלק מהחיבור שלנו. לגבי הוולנטיין הקרוב אין לנו עדיין משהו מתוכנן".
חושבים על התמסדות?
איתי: "אני בעד ולא פוסל, אבל לא נותן לזה מקום כרגע בראש, רוצה לעשות את זה מסודר. לא רוצה להיות מאלה שממהרים לצאת מוקדם מהבית ואז בסוף חוזרים לבית של ההורים אחרי כמה שנים."
נויה: "בסוף זה הכיוון, נו, תכרע ברך", היא צוחקת.
