בזמן שבדרום הארץ מתנהלת לחימה קשה וגם הגזרה הצפונית לא שקטה, בתחומי מדינת ישראל מראים לא מעט יהודים וערבים שאפשר לחיות בדו קיום ובכבוד הדדי.
דוגמה לכך פגשתי אצל בני זוג, יהודייה וערבי, שהגיעו למשרדי וביקשו שאעזור להם למצוא פתרון לשם משפחתו של בנם לקראת רישומו לכיתה א'. מאחר ושנת הלימודים נפתחה לפני כחודשיים, וההליך עודנו מתקיים, מצאתי עבורם בינתיים פתרון זמני יצירתי.
כשנולד בנם של השניים, ניתן לו שם משפחתו של האב, אבו סרחאן (שם בדוי) וכך הוא גדל והתחנך בגנים עירוניים בעירם, אלא שבהמשך החליטו לרשום אותו הוריו לבית ספר יהודי ולכן ראו לנכון לערוך שינוי. "החלטנו שיהיה עדיף בשבילו כי יירשם למוסד החינוך תחת שם משפחה יהודי", סיפרה לי האם. "לא רצינו שהוא יהפוך למושא ללעג בקרב חבריו ללימודים שיצחקו על שמו בדרכים שונות או חלילה יהיה קורבן לחרם. גם לא רצינו ליצור הד ושיח בקרב ההורים בבית הספר בכלל ובכיתה בפרט".
לאחר חשיבה משותפת ובהסכמת האב, החליטו השניים לשנות את שם משפחתו של בנם לשם משפחתה של האם. בשלב זה הם נתקלו בבעיות ביורוקרטיות, מאחר ועל אף אישורו של האב והסכמת שני הצדדים, עדיין יש לקבל אישור מבית המשפט שמותנה בין היתר בחוות דעת מהיועץ המשפטי לממשלה ויחידת הסיוע.
קראו גם:
מאחר ומדובר בהליך ביורוקרטי ארוך, והזמן לקראת פתיחת שנת הלימודים הלך ודחק, פניתי למנהל בית הספר וביקשתי שישנה את שמו של הילד במערכת של מוסד החינוך, כשבמקביל הצגתי בפניו מסמך לפיו אני מייצגת את ההורים בנושא. הסברתי לו את ההשלכות הקשות שעלולות לבוא על הילד על לא עוול בכפו במידה ולא יקבל את בקשתנו, אך זה סירב בטענה כי אין באפשרותו לרשום תלמיד שלא לפי שמו במשרד הפנים.
לאור סירובו ומצוקת ההורים, בשל הסמיכות לתחילת שנת הלימודים, עלה במוחי רעיון: בית הספר ירשום את הילד תחת שם המשפחה "אבו", כקיצור לשמו המקורי. לשמחתו ההצעה התקבלה וב-1 בספטמבר נכנס בנם הנרגש לבית הספר בפעם הראשונה כשהוא מרגיש שאינו שונה מאחרים.
במקביל, הם עוד ממתינים להחלטת בית המשפט בנושא. כרגע ההליך ממשיך להתעכב בשל המלחמה.
