משה שכטר היה ראש העיר הראשון של מודיעין. לפני חמש שנים הוא נפטר. זמן קצר לאחר מותו קראו לספרייה העירונית על שמו. צעד יפה, נכון וחיובי שנעשה בתאום מלא עם משפחתו. הספרייה גדולה, איכותית ומכובדת למדי. שכטר היה איש של ספרים והנצחה זו מתאימה לרוחו, פעילותו ואישיותו, אבל אינה מספיקה. ההסתפקות בכך בלבד היא שגיאה התובעת את תיקונה.
העיתונאי והסופר חנן עזרן כתב בזמנו ספר המתעד את מסע חייו של שכטר. הספר נקרא 'אדם, ועיר בלבו'. שם הולם למדי, שכן עם ההחלטה להקים עיר ואם בישראל ושמה מודיעין נשלף שכטר מתפקידיו האחרים ובתור מי שנחשב לבולדוזר הוצע לו לשמש ב-1994 כראש המועצה הממונה להקמת העיר מודיעין.
מקרי או לא מקרי, מינויו לתפקיד נחתם על ידי שר הפנים בארבעה בפברואר, תאריך יום הולדתו. לימים יכתוב שכטר: "הרגשתי שיש לי מה להציע. ניסיון מוכח בניהול וארגון מוניציפאלי. האתגר לפרויקט מודיעין מילא את לבי. רציתי בו מאוד. במבט לאחור זיכרונות ממלאים את הלב בחום. עובדות בשטח מציינות מהות – באנו, ראינו, ניצחנו".
ארבע שנים אחר כך נבחר לראש מועצת מודיעין בבחירות המקומיות הראשונות. בדצמבר 2001, חמש שנים בלבד לאחר תחילת האכלוס, הפכה מודיעין לעיר, ושכטר הוכתר בתואר הנכסף ראש העיר מודיעין, העיר שעד מהרה הפכה למפעל חייו.
ב-2007 קיבל את התואר אזרח כבוד של העיר מודיעין – הכרה אמיתית במפעלו הגדול. שכטר התגאה מאוד במה שהוא ראה סביבו, את יציר כפיו ואת חזונו, הולכים ומתגשמים, קמים ומתפתחים, הן בתקופת כהונתו והן בידי יורשיו.
תקצר היריעה מלגולל את מכלול פעילויותיו של שכטר, אך את התואר מייסד העיר לא ניתן לקחת ממנו. שכטר, אם כן, ראוי להנצחה רחבה הרבה יותר. לא ניתן לצאת ידי חובה באמצעות ההנצחה הנוכחית המעטה מדי.
לי נראה כי הדרך הראויה היא אחרת. יש לקרוא רחוב גדול וחשוב על שמו. ניתן לעשות זאת במקום מרכזי באחת השכונות החדשות או לחילופין להסב על שמו את רחוב דם המכבים החוצה את מרכז העיר החדש.
דברים אלה מופנים לראש העיר, ליו"ר ועדת שמות בעירייה, ובעיקר ליו"ר ועדת ההיגיון והשכל הישר במועצת העיר. מן הראוי שכל הגורמים האלה יתחברו יחדיו כדי להביא את הנצחתו של שכטר אל מקומה הנכון. ויפה שעה אחת קודם.
יואל תמנליס הוא עיתונאי, צלם ופעיל ציבור במודיעין
