סמא ספורי (36), ילידת יפו ואם לשלושה (8,11,16) עובדת שנתיים בשטראוס כמנהלת למידה בחטיבת משאבי אנוש. בימי שגרה היא בונה ומיישמת תוכניות למידה, אבל ב-7 באוקטובר הכול השתנה: התפקיד, הקושי וגם האתגרים שאיתם היא מתמודדת בגבורה ראויה להערכה.
כיצד חווית את ה-7 באוקטובר?
"זה תפס אותי באמצע חופשה בצפון. התעוררתי לטלפון מהגרוש שלי, וברגע שהבנתי מה קורה לקחתי את הדברים ונסעתי מיד הבייתה בפחד מאוד גדול. ידעתי שהילדים בידיים טובות, אבל התחילו הרבה אזעקות באזור שלנו ודאגתי מאוד. אז, עוד לא הבנתי את ממדי האסון שקרה לנו. היינו בהלם, לצד המון כאב וחרדה גדולה מפגיעה בנו, במשפחה שלי. מתוך כל זה התחיל קושי לנהל שגרה. להמשיך לנהל חיים. נשארנו לעבוד בבית, עם הילדים, ובשגרת אזעקות. הרבה אזעקות. הבנתי שאני חייבת לנסות לשמור על קור רוח ואיכשהו לנהל חיים תחת הדבר הזה כדי שלא אעביר חרדה לילדים. זה מה שעזר לי לשמור על עצמי".
מה השתנה מאז בחיים האישיים ובעבודה?
"קודם כל, יש הרבה פחד ממה שקורה בחוץ. חרדה לשחרר את הילדים, לתת להם לצאת, שאזעקה לא תתפוס אותם. מבחינת עבודה, הכול השתנה. מהר מאוד הבנו שאי אפשר לדבר על למידה במצב חירום. ביקשו שאצטרף למנהלת הגיוון בארגון, ענבל פריד חברתי היקרה, ואעבוד על תוכנית ארגונית לניהול המערך בין ערבים ויהודים - איך עונים על שאלות ונותנים מענה לצרכי עובדים ומנהלים".
בין הדילמות שעלו מהשטח, היא מספרת על עובדים בעלי סממנים ערביים חיצוניים שפחדו לצאת מהבית: "אנשים לא הרגישו בנוח, היהודים והערבים פחדו. לא רק פחד לצאת לעבודה בימי אזעקות וטילים, אלא גם איך יסתכלו ויגיבו אליהם".
מהם האתגרים העיקריים שאת מתמודדת איתם מפרוץ המלחמה?
"קודם כל, למצוא איזון בין חרדה לשמירה על השגרה במשפחה. חשוב לשמור על ביטחון פיזי אבל גם על ביטחון נפשי. האתגר השני, היות וכולנו בוגרי "מבצע שומר החומות", היה חשש מהקולות מסביב. ניסיונות הסתה נגד הציבור הערבי ובכלל. מאוד פחדתי שזה יתלקח ויגיע לשם, ולקחתי על עצמי לשמור שהיחסים לא ייפגעו. דיברתי על זה כל הזמן עם יהודים וערבים, על זה שאסור שזה יקרה. אין פה מלחמה בין ערבים ליהודים, זו מלחמה בין טובים ורעים".
כיצד החברה יצרה עבורך אמצעי תמיכה?
"יש לי מנהלת חלומית ששמה דפנה דאוד, והיא מכילה, דואגת ואכפתית. זאת חברת שטראוס - חברה שאכפת לה מהאנשים שלה. לדוגמה, אחת המשימות שקיבלתי הייתה להתקשר לגמלאים של שטראוס, לשאול אם הם בסדר, אם חסר להם משהו ואם אנחנו יכולים לעזור. שלחנו לכל אחד מה שהוא צריך: תרופות, סלי מזון, שוברים. זו באמת חברה שדואגת לאנשים שלה, גם לאלה שפרשו כבר לפני שנים. אני, באופן אישי, קיבלתי מעטפת הכלה, הבינו שאני לא תמיד בפוקוס, ויש קשיים".
יש רגע אחד שנחקק בזיכרונך מהחודשים האחרונים?
"אני משחזרת בראש שיחה עם המנהלת שלי. היא יהודייה ואני ערבייה, ודיברנו על הדברים בפתיחות הכי גדולה. השאלה הייתה למה כל כך מצפים מערביי ישראל לגנות את מה שקרה ב-7 באוקטובר. מכיוון שאני מתעסקת גם ברמה מקומית עם השאלה הזו, היה לי חשוב להבין, למה זה כל כך חשוב. הציפייה הזו עוררה אצל רבים מהחברה הערבית אכזבה וכעס, זה לא ברור שאנחנו מזועזעים באותה מידה? גם אני הרגשתי כך בהתחלה, אבל אחרי שעצרנו להבין לעומק וניתחנו את הדברים, לקחתי את זה גם לשיחות המקצועיות שלי – וההסבר שבאמת מרגיע את כל הצדדים הוא שכרגע כולנו בסיר לחץ.
"יש כל כך הרבה רגשות שליליים, שאנחנו חושבים שאם נשמע משהו כזה מהצד השני זה ירגיע אותנו. אולי זה לא צודק אבל זה חכם. אם הצד השני צריך את זה, ואני יכולה לתת לו את זה, וזה יגשר על הפער, אז למה לא? זו שיחה שאפשרה לי להבין טוב יותר את זה שאני נמצאת בשני העולמות – ערבייה מוסלמית מיפו אבל גם ישראלית שחיה עם יהודים כאחים וחברים. אני יכולה להיות בשני העולמות ולראות גם את זה וגם את זה. הרעיון הוא לטשטש כמה שיותר את המחנות כי בסופו של דבר כולנו ביחד כאן".
איזה דברים גילית בעצמך ולא ידעת שקיימים?
"תמיד ידעתי שאני חיה בשני העולמות, אבל עכשיו גיליתי שיש לי את היכולת למנף את הדואליות הזו ולהשתמש בה לטובה. להיות חוליה מחברת. לשים את הלאומיות שלי במקום חיובי ולא להסתיר אותה".
איזה מסר אופטימי את רוצה להעביר בתקופה המורכבת הזו?
"אמנם לא עברנו תקופה כזו קשה בעבר בארץ, אבל אני יודעת שכולנו בזה ביחד, גם ערבים וגם יהודים. אם נישאר יחד, נתגבר על זה ביחד".
שומרים על הלכידות בצוותים מגוונים
בשטראוס אנו מאמינים בחשיבות הגיוון ובערכים החשובים שהוא מביא לנו לארגון, ומתוך כך אנו פועלים רבות לקידום גיוון ותרבות הכללה ביום-יום. בשגרה אנו עושים זאת, בין היתר, באמצעות הכשרות למנהלים.ות ולצוותי הגיוס ומשאבי אנוש, ציון החגים והמועדים השונים, הקמת קהילות עובדים.ות ועוד.
מתחילת המלחמה, הבנו שהאמון, הניהול הקרוב והיחסים הטובים שנבנו הם בסיס איתן, ולצד זאת בנינו תוכנית מקיפה שמטרתה שמירה על הלכידות בצוותים מגוונים. הפצנו למנהלים.ות מסמך עם הסבר ופעולות רצויות בתקופה זו, חידדנו נהלים לטיפול ומתן מענה למקרים חריגים, זיהינו דילמות ונתנו להן מענה, ערכנו מפגשים עם פורומים של עובדים.ות מהחברה הערבית וקיימנו סדנאות רבות לצוותים הניהוליים על האופן שבו המצב פוגש צוותים מגוונים ומה ניתן לעשות.
-בחסות קבוצת שטראוס-
פורסם לראשונה: 09:01, 06.03.24
