מחוז מרכז של ה'כללית', המשתרע מבית דגן ועד קריית מלאכי, מעניק מעטפת רפואית ליותר מ- 630 אלף מבוטחים. מטבע הדברים, ניהול של מחוז כזה - במיוחד במצב של מלחמה - דורש ידע, ניסיון והרבה יחס אישי. לפטריסיה צימרמן (59), שמנהלת ביד רמה את המחוז, יש את כל אלה ואף יותר מזה.
צימרמן ידועה כאישה, שמציבה לעצמה מטרות, חותרת להגשמתן ובעיקר הולכת בעקבות הלב. כציונית אמיתית, היא עלתה לארץ בצעירותה מצרפת מותירה מאחור את בני משפחתה הקרובים. בארץ איתגרה את עצמה והחלה ללמוד סיעוד באוניברסיטה כמעט בלי לדעת את השפה העברית.
"הלימודים לא היו קלים", היא נזכרת. "הייתי צריכה להתמודד עם החומר הלא פשוט והשפה הלא מובנת. אבל אני אף פעם לא בורחת מאתגרים וכל קושי הוא עבורי הזדמנות".
ואכן, צימרמן סיימה את לימודי הסיעוד, השלימה 2 תארים שניים והיא מומחית בניהול ומדיניות בסיעוד. בהמשך שימשה במשך מספר שנים כאחות מן המניין ולאחר מכן התקדמה וביצעה מגוון רחב של תפקידי ניהול בתחום. בתפקידה האחרון היתה האחות הראשית של 'כללית' וראש אגף סיעוד בחטיבת בתי החולים.
שמים דגש על שירותי רפואה מצוינים
לתפקידה הנוכחי כמנהלת מחוז המרכז ב'כללית' הגיעה צימרמן לפני כחצי שנה ולא תיארה לעצמה, שתיקלע לאחת התקופות הקשות שידעה מדינת ישראל.
"כארגון הבריאות הגדול והמוביל בישראל המחויבות שלנו היא בראש ובראשונה להעניק שירותי רפואה מצוינים למבוטחים שלנו", היא אומרת. "כדי לקדם את היעד החשוב הזה עלינו לגייס את מיטב הצוותים הרפואיים, להנגיש את השירותים ולשים דגש על ערכים של חדשנות ושיפור מתמיד של השירות. זוהי משימה לא פשוטה שהופכת מאתגרת עוד יותר בזמן המלחמה".
הצורך לתת מענה למטופלים וגם לצוותים
"עם פרוץ המלחמה הבנתי כמנהלת המחוז, שגם כעת כמו בתקופת משבר הקורונה, עלינו לפעול במציאות לא פשוטה ובתנאים של אי וודאות. מצד אחד עלינו להמשיך להעניק למטופלים שירותי רפואה ברמה גבוהה ומצד שני לחזק את החוסן הריגשי של העובדים שלנו שחלקם חוו אובדן וחלקם גוייסו למילואים. כחלק מהמחויבות שלנו לקהילה הקפדנו על רצף טיפולי למבוטחים- יזמנו התקשרויות עם מרותקים ועריריים כדי לתת להם מעטפת טיפולית ונפשית, הרחבנו את מערך טיפולי הבית וחיזקנו את מערך בריאות הנפש. בנוסף, הקמנו מרחבים מוגנים על מנת שנוכל לקיים שגרות בריאות באופן בטיחותי. בהמשך, הקמנו מרפאות ייעודיות בבתי המלון ונתנו מענה פיזי ונפשי למפונים מהדרום והצפון. בשלב מאוחר יותר טיפלנו גם בקליטת החטופים בקהילה".
"במקביל, כבר בימים הראשונים למלחמה קיימנו ביקורים יומיומיים במרפאות השונות במחוז, למדנו את הצרכים וערכנו שינויים והתאמות תוך כדי תנועה", היא מדגישה. "היה לי חשוב לפגוש את העובדים בשיחות של אחד על אחד ולחזק את החוסן שלהם. מצאתי את עצמי מתחבקת ובוכה איתם כי הדאגה והחרדה היו משותפים לכולנו. את האמת, המפגשים עם העובדים היו מאד חשובים עבורי גם כמנהלת שבאה לחזק ולהקשיב וגם כאמא שדואגת לשני הבנים שלה שגויסו ונלחמו בעזה. המפגשים בשטח נתנו לי כוח ואנרגיה להמשיך ולפעול"
אוהבת את העשייה למען הכלל
כששאלנו את צימרמן מה מקור המרץ והכוחות שלה להתמודד עם כל האתגרים האדירים של התקופה הנוכחית, עיניה נצצו ונראה שהיא יודעת היטב את התשובה. "הכל כתוצאה מהעשייה", היא אומרת. "הירידה לשטח, ההתבוננות לאנשים בלבן של העיניים והידיעה שאתה שם בשבילם ממלאת אותי בתקופה הזו אפילו יותר מבדרך כלל. אני חושבת שהעובדה שאני באה מהשטח מהתפקיד הזוטר ביותר ועד לתפקידים הבכירים תורמת לי בהבנת מכלול הצרכים ומסייעת לי בקבלת החלטות מושכלות".
"בעיני הניהול הנשי בא לידי ביטוי ביכולת להכיל את צרכי האנשים, לחבק ולחזק אותם בשעת הצורך, ובמקביל לשמור על מקצועיות וראייה אסטרטגית כוללת", היא מוסיפה. "כמחוז גדול ומוביל אנו רואים חשיבות רבה במציאת פתרונות יצירתיים ומותאמים למבוטחים שלנו. הגמישות המחשבתית והחשיבה מחוץ לקופסה נותנת לנו את האפשרות לתת מענים מיטביים וליצור רשת תמיכה במגוון רב של תחומים. זו המחויבות שלנו למען הקהילה ונמשיך לעשות כך גם בעתיד".
ולסיום היא מבקשת לאחל לפצועים החלמה מהירה ושכל החטופים ישובו במהרה לביתם.
מוגש מטעם כללית
