נבחרת הכדורשת של מודיעין, המונה 13 שחקניות תושבות העיר, תייצג השבוע את העיר במשחקי המכביה ה־21 המתקיימים בישראל, ותסכם בכך תקופה עמוסה ומרגשת של חודשי הכנה ואימון לקראת הטורניר החשוב, שאמור להגיע אל סיומו בסוף השבוע הנוכחי.
קראו גם:
במהלך החודשיים וחצי האחרונים הניחו הנשים את רוב עיסוקיהן היומיומיים בצד, גייסו את אחת ממאמנות הכדורשת הבכירות בישראל, קיבלו קצת חופש מהמשפחות בימי שישי, אז נערכו האימונים המרכזיים, והכל למטרה אחת – לנצל את ההזדמנות המיוחדת שנקרתה בדרכן, ולהגיע הכי רחוק שאפשר לעיני אלפי צופים באולמות המגרשים ברחבי הארץ.
אוספים נבחרת
"עוד לפני ששיחקנו הבנו שאנחנו הולכות לקראת משהו גדול", אומרת מי אלכסיד, 45, אמא לשניים, שמשחקת כדורשת כבר שבע שנים, "וגם הבנו שזו משימה לא פשוטה לארגן בנות מכל מיני קבוצות, שחלקן לא הכירו ממש אחת את השנייה, ואמנם כולן ממודיעין, אבל לא כולן משחקות בקבוצות בעיר.
"כל אחת מחברות הנבחרת מגיעה מקבוצה שמשחקת בשיטה אחרת. זה מורכב למדי, אבל מהרגע שנפגשנו, ידענו שיש לנו את זה, זה פשוט הרגיש ככה, זה היה נפלא".
אחת מיוזמות הרעיון להקמת הנבחרת היא קרן עטיה־סרילן, 44, אמא לשלושה, בעלת ותק מכובד של 13 שנים על הפרקט כשחקנית כדורשת, שבתקופה האחרונה הייתה עסוקה בעניין עד מעל הראש.
"לפני כמה חודשים החלטנו ללכת על המכביה, ואז גם החל תהליך בחירת השחקניות, ולשמחתי התהליך התקדם יפה מאוד", אומרת עטיה־סרילן.
"בחרנו את השחקניות הטובות בעיר והצלחנו להגיע לוונסה פרץ, המאמנת המדהימה, שלשמחתנו הסכימה לאמן אותנו, וזה לא מובן מאליו, ופחות או יותר זה מה שכולנו עושות בחודשים האחרונים, עסוקות באימונים, ובכל מה שקשור לפן הלוגיסטי, שזה תיק בפני עצמו, אבל הכל באהבה גדולה".
"מכורה לכדורשת"
גם חברת מועצת העיר לשעבר עדי מן, 40, אמא לשלושה, עם ותק של ארבע שנים כשחקנית כדורשת, היא חברה בצוות הקמת הנבחרת, וכמו שחקניות אחרות שנבחרו, היא מעידה כי ההתלהבות מצד הבנות הייתה גדולה מאוד.
"הצטרפתי לנבחרת בזכות קרן, שהחלה לגלגל את נושא הקמת הנבחרת לקראת המכביה, ושמחתי להצטרף לצוות הניהול, לא הייתה שאלה בכלל", מספרת מן, "קודם כל כי אני מכורה לכדורשת, ולהיות נוכחת במעמד כזה, בו השחקניות הטובות ביותר בעיר שלנו עולות על המגרש, זה משהו שאי־אפשר לסרב לו".
תהליך מואץ
בסוף השבוע שעבר השתתפו 13 שחקניות הנבחרת בטורניר ההכנה האחרון לקראת הדבר האמיתי, והן אמנם סיימו אותו עייפות, אך מרוצות מאוד, בעיקר מהרמה המקצועית שהפגינו, ולא פחות מכך – מהגיבוש החברתי.
"אין בכלל דרך לתאר את גודל הסיפוק וההנאה ממה שעברנו עד לרגע זה", אומרת ניצן אורבך־גרשוביץ, 40, אמא לשלושה, שכבר שלוש שנים משחקת כדורשת במסגרות שונות. "גיליתי פה חבורה מדהימה של בנות אדם, שבמקרה הן גם שחקניות מטורפות, ומאמנת מופלאה, מקצועית וחכמה, והתהליך שעברנו היה מואץ ויוצא דופן, כי בחודשיים בלבד הפכנו מחבורה של זרות לצוות שעובד על המגרש כמו מכונה.
"אליי פנו לפני כמה חודשים בהצעה להיות חלק מהמיזם הזה והוחמאתי ממש. אני מסתובבת נרגשת וגאה ברחובות העיר בימים אלה, בהרגשה שמשהו חלומי מתרחש".
החיבור המהיר והטבעי בין פרץ ל־13 חברות הנבחרת, סייע מאוד לשחקניות להניע את עצמן לפעולה, מה עוד שעיקר האימונים ומשחקי ההכנה התקיימו בשעות אחר הצהריים של ימי שישי, שעות המוקדשות בדרך כלל לזמן מנוחה ולבני המשפחה.
אימונים ביום שישי
"לראות את הבנות הנהדרות האלה כל שישי היה שווה כל רגע", אומרת טלי משה, 46, אמא לשלושה, בעלת ותק של 11 שנים כשחקנית כדורשת. "הכל התחבר לנו, וימי שישי הרגישו נפלאים, הודות להרכב הנשים ולמאמנת האגדית ונסה. זכינו בהחלט בנבחרת של אלופות".
"אין ספק שלהגיע לאימון ביום שישי אחר הצהריים זה כמעט בניגוד לטבע האנושי, אבל המוטיבציה הגבוהה לראות את הבנות הופכות לנבחרת, הוציאה אותי מהבית מבלי שאשים לב בכלל", מוסיפה מן, "והמשפחה, להם זה לא הפריע, הם רגילים שאצלנו בבית הכדורשת זה דבר מרכזי, במקום השני מיד אחרי האהבה אליהם".
המאמנת ונסה פרץ: "אלה 13 בנות חזקות, שמשחקות מדהים, ויותר מזה, משהו בנפש חיבר אותנו בצורה נפלאה, ואני מקווה שזה יביא אותנו למקומות גבוהים"
"המשפחה שלי הצטערה על אובדן הזמן המשפחתי", מודה אורבך־גרשוביץ, "אבל הם בהחלט הבינו ומבינים את גודל השליחות, ואיך אפשר שלא, עם חבורה כל כך נפלאה של נשים שפועלות יחד למען מטרה חשובה. בעלי והילדים יגיעו לעודד ולחזק, אין בזה בכלל ספק".
הכוח של הכדורשת
כמי שהתאמנו בצורה עקבית ורצינית במהלך החודשיים האחרונים, מודעות חברות הנבחרת כי התהליך שעברו הוא משמעותי במיוחד, שעות ארוכות במהלכן בילו יחד, וצברו חוויות משותפות, שהן חלק בלתי נפרד מתהליך הקמת הנבחרת.
"האמת היא שכבר מהרגע הראשון הבנו שמשהו טוב קורה", מספרת עטיה־סרילן. "זה היה לפני חג הפסח, אז התחלנו בגיוסים, בחירת המאמנת ושיריון האולמות לאימונים, ואחרי התכנונים הארוכים יצאנו לדרך, שהייתה מרגשת, בעיקר האימון הראשון בו עמדנו יחד עם ונסה. קשה לתאר את הרגשת הסיפוק.
"לכל אחת יש כמה רגעים שהיא לא תשכח לעולם", אומרת אורבך־גרשוביץ, "וזה לא חייב להיות משהו גדול מבחינה הישגית או מקצועית. אצלי זה קרה כשחברה טובה מהנבחרת, אישה עם לב ענק, אמרה לי אחרי שפישלתי באחד המשחקים: 'עכשיו תרימי לעצמך'. היא עודדה אותי מאוד, ובזכות המילים האלה הצלחתי להתרומם ולחזור לעצמי".
"אחת החוויות שזכורות לי היא אימון הראווה הפתוח שקיימנו לפני כשבוע וחצי", מספרת מן. "הגיעו לאולם שחקניות מהעיר שהן לא חלק מהנבחרת, ונדהמו לראות מה קורה על המגרש, וזה היה מרגש ונפלא לראות את התמיכה והפרגון של כולן, זה הכוח האמיתי של הכדורשת.
"קרן, טלי ואני, שהיינו חלק מהצוות המארגן, עומדות מהצד ורואות את התהליך, מתמוגגות ומתמלאות השראה. ההכנות היו מפרכות, אבל ההנאה אדירה".
ליהנות מהדרך
בזמן פרסום הכתבה אמורות בנות נבחרת הכדורשת של מודיעין להשתתף, אם יתקדמו כמתוכנן, בשלביו האחרונים של טורניר המכביה, ועוד לפני שהוא החל, היה ברור להן כי הן מכוונות הכי גבוה שאפשר.
"אנחנו רוצות להגיע הכי רחוק שאפשר, ואנחנו מסוגלות לזה", אומרת משה, "כי יש פה חבורה נפלאה של בנות, ועם תמיכה ופרגון כאלה אפשר באמת להגיע הכי גבוה".
"המטרה היא לחזור הביתה עם הגביע, לא פחות מכך", אומרת מן, "וכמובן, בלי קשר, ליהנות מהדרך, ואין ספק שזה יקרה".
"האווירה המפרגנת והאהבה אחת לשנייה, העובדה שאנחנו תמיד יודעות להרים זו לזו, וצוות האימון והניהול שיש לו נשמה ענקית, חיברו אותנו ממש, והפכו אותנו לנבחרת במלוא מובן המילה", אומרת אורבך־גרשוביץ, "אז ברור שאנחנו באות לנצח את הטורניר. המטרה שלנו היא להביא הרבה כבוד לעיר ולמשפחות שלנו, ולהגיע הכי רחוק שאפשר, ואנחנו אמנם קבוצה חזקה, אבל יש קבוצות חזקות נוספות, וזה אפשרי, אבל זה לא יהיה קל".
"בשלבי ההכנה אמרנו שצריך לקחת את השחקניות שמשחקות בליגות הבכירות בישראל כדי לעשות את המקסימום שלנו", מוסיפה אלכסיד, "ונפל בחלקנו הכבוד להיות במכביה, אז נעשה הכי טוב שנוכל. בשביל זה התאמנו כל כך קשה".
"האגו בצד"
גם המאמנת המוערכת ונסה פרץ, 51, תושבת נתניה, המוכרת בישראל כאחת המאמנות הבכירות בענף הכדורשת, מאמינה מאוד בבנות הנבחרת.
ניצן אורבך־גרשוביץ: "בחודשיים בלבד הפכנו מחבורה של זרות לצוות שעובד על המגרש כמו מכונה"
"אני מאמנת כדורשת כבר 12 שנה וזו פעם ראשונה שאני מאמנת את הנבחרת הזו, והן בהחלט חדורות מטרה", אומרת פרץ. "הבנות ממודיעין יצרו איתי קשר לפני כמה חודשים, ביקשו שאכין אותן למכביה, ושמחתי לבוא לעזור. אני חייבת להודות שלא כל כך ידעתי למה אני נכנסת, אבל כבר באימון הראשון מאוד התחברתי. אלה 13 בנות חזקות, שמשחקות מדהים, ויותר מזה, משהו בנפש חיבר אותנו בצורה נפלאה, ואני מקווה שזה יביא אותנו למקומות גבוהים. לא מזמן הייתה לנו שיחת תיאום ציפיות עם הבנות, וכולן נתנו לי את הקרדיט לדחוף אותן כמה שאפשר. כולן מניחות את האגו בצד, והמטרה היא להגיע כמה שיותר גבוה. זו הייתה אמנם תקופת הכנה קצרה, אבל אני מרגישה שזו ההחלטה הכי נכונה שעשיתי בשנים האחרונות, ואני ממש מתרגשת לקראת האירוע".
מה וכמה במכביה
מספר שחקניות הנבחרת: 13
נבחרות שמשתתפות בטורניר: 39
מספר שחקניות על הפרקט בכל זמן נתון: 6 מול 6
מספר מחוזות מתחרים: 4 (צפון, שרון, מרכז, שפלה)
עוד חדשות מודיעין
