אין קבוצה בכדורסל הישראלי, בטח בליגה ב', שלא חולמות על עליית ליגה. שלא מפנטזת על בקבוקי שמפנייה שתכולתם מותזת לכל עבר בחודש מאי לצד גזירת הרשתות המסורתית. טוב, אולי הגזמנו קצת. אין קבוצה כזאת בכדורסל הישראלי, אולי מלבד אחת: אליצור חשמונאים.

שני ימים קדושים

אם תשאלו את מאמן הקבוצה רועי שרוני ואת 20 השחקנים שלו, הם יגידו שהם מעדיפים להישאר לנצח בליגה ב'. בכל זאת, מדובר במפגש חברתי יקר ערך, "יום גיבוש" לדבריהם. ככה זה כשכל השחקנים נפגשים פעם אחת בשבוע - ביום רביעי - למשחק ליגה במחוז ירושלים בליגה החמישית והכי חובבנית בארץ. זה היום שאליו הם רגילים כבר 24 שנה, מאז הוקם המועדון. מה הם צריכים את הכאב ראש הזה שנקרא ליגה א', בטח כשהמשחקים שם נערכים בימי שלישי. מי רוצה לשנות הרגלים?
כדורסלני חשמונאים. מקווים לא לעלות ליגה בטעותכדורסלני חשמונאים. מקווים לא לעלות ליגה בטעות
כדורסלני חשמונאים. מקווים לא לעלות ליגה בטעות
(צילום: חורחה נובומינסקי)
ולא, אל תחשבו שמדובר בקבוצה שרק מקבלת חבילות ומובסת. אליצור חשמונאים היא אפילו קבוצת צמרת. ביום רביעי שעבר ניצחה 55:71 את הפועל פיסגה ירושלים, ומדורגת במקום השלישי בטבלה עם מאזן 3:6, שני ניצחונות פחות מכפר אורנים ומאליצור גוש עציון המוליכות. אבל אל תדאגו, השחקנים של שרוני לא מתכוונים לאיים על המקום הראשון. וכאמור, מרצון.
הם כבר היו בליגה א', לפני ארבע שנים, לעונה אחת ויחידה ושנאו כל רגע. "זאת ליגה מקצוענית מדי לטעמנו", מסביר שרוני. "כפי שהכדורסל הישראלי נראה בשנים האחרונות, כל הצעירים המוכשרים יורדים כלפי מטה. אם אתה לא משקיע כסף, אין לך מה לחפש שם כי גם בליגה א' קבוצות התחילו כבר להשקיע סכומים רציניים ולהביא שחקנים איכותיים".
שרוני (47) הוא 'אול-אראונד פלייר'. הקיץ תלה סופית את הנעליים ונותר רק המאמן-יו"ר-מנהל-אפסנאי של הקבוצה הבוגרת. "אצלי במשפחה כולם יודעים שיש שני ימים קדושים בשבוע: שבת למשפחה ולבורא עולם, ורביעי לכדורסל", צוחק שרוני, שביום-יום ממלא ג'וב נוסף - סגן מנהל בי"ס היסודי חשמונאים. "גם המורים יודעים: ברביעי משמונה עד עשר בערב אני לא זמין. אין פלאפונים, שיחות או עניינים".
"המטרה שלנו היא בעיקר ליהנות מגיבוש חברתי", מוסיף שרוני. "וכל הזמן מתחלפים אצלנו דורות של שחקנים. שחקני מחלקת הנוער שלנו יוצאים לשנתיים בישיבה, לשלוש שנים צבא ולפעמים גם לקצונה ולשנת קבע בצבא. אתה פוגש אותם שוב בבוגרים בגיל 26-25". אחד מהם הוא איתי וקסלר, בוגר סיירת גולני, שנמצא כעת בטיול של שלושה חודשים במזרח, אחרי שהשתחרר מהצבא. "עושה חיים, וכולנו מפרגנים לו".

אהבת אדם גדולה

אז איך הכל התחיל? "צריך לחזור לקיץ 96'", משחזר שרוני. "היינו בליגת מטה בנימין, משם התפתחנו ולקחנו כל מיני שחקנים. מה שמייחד אותנו היא העובדה שמדובר בחברים טובים. אין עצבים. נפגשים יותר מחוץ למגרש מאשר על הפרקט. כבר מהעונה שעברה הרגשנו שהחיבור מדהים, שנתמודד בצמרת. ומה יקרה עם נעלה? עזוב, זה לא יקרה".
ישראל כהןישראל כהן
ישראל כהן
(צילום: חורחה נובומינסקי)
וקסלר בחו"ל, אז את תפקיד הקפטן ממלא צחי ברגר. לפחות במשחק נגד הפסגה ירושלים. טוב, בחשמונאים כמו בחשמונאים, תפקיד הקפטן לא קבוע. "מקבל אותו השחקן הכי מבוגר שהגיע באותו יום למשחק, בשקלול עם הפז"ם בקבוצה. כרגע זה צחי", מספר שרוני ברצינות גמורה. ברגר קורץ ומספר בלחש: "תן לו לספר את הסיפור הזה, שאשאר בתפקיד עוד כמה שבועות".
מדובר בקבוצה מעורבת, שהיא מודל לדו-קיום של ממש. "שילוב של צעירים ומבוגרים. חילונים ודתיים. אנחנו נהנים מאוד אלה מהחברה של אלה. יש פה אהבת אדם גדולה, אז החיבור נחמד", מציין ברגר. שרוני מוסיף: "הסגל בנוי בעיקר מתושבי חשמונאים והיישובים הסמוכים: מטה בנימין, כפר אורנים, נעלה, נריה, גני מודיעין. הכל מהכל. אנחנו לא מועמדים לעלייה, אבל בהחלט מסוג הקבוצות שיכריעו את זהות העולה. מי שלא תעבור אותנו - תישאר בליגה ב'".
'סנטר' אליצור חשמונאים הוא לא אחר מאשר ישראל כהן, כדורגלן העבר ששיחק בין השאר בהפועל ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה ומכבי הרצליה. כן, לא טעיתם. כבר ארבע שנים הוא מכדרר על הפרקט באזורנו, והקיץ הגיע לחשמונאים מהפועל חבל מודיעין.
"עמי נחמני, עוד אחד שנמצא אצלנו בקבוצה, ניגש אלי לפני חמש שנים ואמר שיש לו בחור טוב שרוצה לבוא לשחק", משחזר שרוני. "לנו חשוב קודם כל שיהיו בקבוצה אנשים טובים". ברגר: "ישראל הוא שחקן רב גוני. אתה רואה שלבן אדם יש תחרותיות בדם. נחישות בעיניים, רצון לנצח. ולא משנה מה הענף. הוא ווינר אמיתי".
השנה נחמני וכהן חזרו לחשמונאים אחרי שנה בהפועל אחיסמך המתחרה. שרוני: "כל שנה אנחנו נפגשים המון בליגת התושבים של מודיעין, ומדברים. הם יודעים שפה זה בית חם. כשאצלנו הוצערה העונה הקבוצה, הם חיפשו מקום שבו יהיה להם קל יותר לקבל דקות משחק".
ואיך זה עובד לפי המשוואה שלך?
"כעת שיש לנו יותר צעירים, המבוגרים יכולים לשחק יותר. נוצרה סיטואציה שבה חסרו לנו קלעים ושחקן פנים והם בדיוק עזבו את אחיסמך. פעם העומס היה על עמי, ועכשיו יש את הצעירים שרצים ועושים את הבלגן. המבוגרים קולעים את הנקודות".
ברגר, סמנכ"ל ביטוח,, מסכם: "המטרה שלנו? להיות במקום הכי גבוה בטבלה מבלי לעלות ליגה בטעות. זאת המטרה שלנו. לשחק משבוע לשבוע ולהשתפר. יכולים להיות לנו משחקים שהכל מחובר ואנחנו ביחד. גם אם שיחקנו, התקדמנו, עשינו תרגילים ולא ניצחנו - רועי יהיה מבסוט. לשמחתי בדרך כלל אנחנו מצליחים לעשות את העבודה וגם לנצח".
ביום רביעי שעבר התקיים משחק בית בחשמונאים, אבל היציעים 'התמלאו' בשמונה צופים בלבד, וביניהם כמה ילדים שנכנסו פנימה כדי להימלט מהסופה שפקדה את האזור. "עזוב, זה קונצרט", ניסה אחד מהם להסביר לנו במהלך המשחק. "תגיעו לליגת בתי הכנסת ותבינו מה זה אווירה מחשמלת.
"זה ברור גם לנו, ואין לנו בעיה עם זה. אני בן 45. כשהתחלתי לשחק לפני עשר שנים, אשתי אמרה לי: 'אתה הולך עוד פעם לכדורסל?'. שכנעתי אותה עם המשפט: 'כמה שנים יש לי עוד לשחק?'. זה נשאר ככה, אבוד לה כבר. המצב רק הלך והדרדר", צוחק ברגר. שרוני: "זה לא האישיו אצלנו. החוויה והכיף דווקא כן. למשחקי הנוער אצלנו מגיע קהל. יש המון משחקים באופן יחסי לתושבים ביישוב (700 משפחות - ר.ו). הקהל יבוא למשחקים בשעות היותר נוחות".
שרוני מבקש לסיים לדבר, בכל זאת הוא עסוק ומתפקד בכמה כובעים. "אני עושה הכל. גם מכבס את הכביסה ובסוף מייבש ומקפל. כל השנים אני מאמן, אבל זאת שנה ראשונה שבה אני רק מאמן ולא משחק. יש המון שחקנים וצעירים, ואני האמת כבר לא ילד. אני נהנה עדיין. ביום שבו אני מאמן, אני חוזר הביתה עייף כאילו אני על המגרש. מרגיש שאני חלק מהקבוצה, שותף מלא, גם אם לא קולע לסל".