מעט מאוד אנשים שמעו על האירוע הזה, ורוב התושבים במדינת ישראל יקשרו את הענף לסרטי רובין הוד השונים. אבל לפני שבוע בדיוק התקיימה בראשל"צ, ברוב פאר והדר, אליפות הארץ בחץ וקשת. וילהלם טל אמנם לא נכח שם, אבל רומי מונסביץ' דווקא כן. ועוד איך.
ספורט סופר-מגניב
מתוך עשרות הקשתים מרחבי הארץ, נטלה את ההגמוניה דווקא מונסביץ' בת ה־18, חוזרת בשאלה ותושבת מודיעין עילית. מונסביץ' הוכתרה לאלופת ישראל בפעם השלישית ברציפות. ולא, שלא תתבלבלו, אף משתתף לא היה צריך להעמיד תפוח על ראשו.
תחרויות החץ וקשת, תתפלאו או לא, הם ענף אולימפי לכל דבר ועניין החל מאולימפיאדת פריז 1900. בישראל הספורט נהפך לרשמי וממוסד רק 85 שנים לאחר מכן. מונסביץ', מטבע הנסיבות, הגיעה אליו הרבה לאחר מכן. לפני ארבע שנים ליתר דיוק. "ראינו פרסומת של רשות הטבע והגנים על תחרות חץ וקשת בפארק אפולוניה בהרצליה", היא משחזרת. ביליתי אז עם משפחתי בצפייה בתחרות, ובמהלכה גם התנסתי בירי. וזה היה מבחן התנסות מגניב", היא מחייכת. המאמנים במקום התרשמו מכשרונה והפנו אותה למועדון הקשתים במודיעין (שמאז כבר נסגר). "נתנו את הטלפון שלי למאמן שם, התחלתי להתאמן - והשאר היסטוריה".
כבר לאחר שלושה חודשים השתתפה באליפות ישראל והגיעה עד המקום הרביעי (בירי קשת ערומה). בהמשך התקדמה מבחינה מקצועית, עברה בין מועדונים עד שהגיעה למועדון קשתי מכבי ראשל"צ. לפני שנה וחצי זכתה לראשונה באליפות הארץ לנוער בירי קשת אולימפית, ומאז זכתה כבר שלוש שנים ברציפות באליפות ישראל לבוגרות. האחרונה, כאמור, נרשמה בשישי האחרון.
מונסביץ' נמנית על סגל נבחרת ישראל לנוער והיא הספורטאית-אשה היחידה בנבחרת. מוזר? לא לה. "פשוט אין מספיק בנות בענף הזה", היא מסבירה. "לא שבנים יש במספרים גדולים, אבל מצב קשתות הנשים בארץ לא טוב, ובאמת שאין לי מושג למה בדיוק. וחבל, כי זה ספורט סופר-מגניב".
מונסביץ' נמצאת, אגב, בתוכנית 'אתנה טופ-טים' לקידומן של הספורטאיות ההישגיות בישראל, מגיל קדטיות ועד הסגלים הבוגרים. "זה ספורט מנטלי מאוד", היא מסבירה. "נדרשת שליטה מוחלטת בגוף, על כל התנועות, השרירים ואפילו המחשבות. ואיך אפשר לשלוט במחשבות? ללמוד להגיד למוח לנוח. כל קשת באליפות העולם יודע לירות טוב מאוד. הגדולה של הטובים ביותר היא החוזק המנטלי והביטחון העצמי שלהם".
אז נדרש יותר מכשרון נטו?
"בוא נגיד ככה. בכל ענף ספורט יש פרמטר פיזי שיכול להעניק לך יתרון. ובקשתות זה אולי גובה. בסופו של דבר כל אחד יכול להיות קשת טוב, ואדם בעל משמעת יצליח יותר".
בכלל, סיפור החיים שלה מרתק. היא נולדה כרוחמה מונסביץ', בבית חרדי, ובגיל 16 חזרה בשאלה יחד עם אחותה הגדולה. בהמשך גם אמה הצטרפה אליהן. במקביל לתהליך, עזבה את המסגרת החינוכית ועשתה בגרויות באופן עצמאי באמצעות לימודים אקסטרניים. לאחרונה אף החליפה את שמה הפרטי מרוחמה לרומי.
"זה היה תהליך ארוך", היא מוכנה לספר. "לא משהו שקורה מהיום למחר. לפני שנתיים הגיע הרגע שבו זה קרה באופן רשמי. כל קרובי המשפחה שלי לא היו דתיים, וגם אני הסתובבתי, בין השאר, בעולם חילוני. הבית היה עם הרבה ספרים, תרבות, טיולים. לא רק דת. אפילו טסנו לחו"ל לטיולים. בבית לא היו את כל האיסורים וההחמרות - אותם דברים שנראים לי לא כל כך הגיוניים. אם אתה לא תפוס במאה אחוז סביב חוקי הדת, הסיכוי שתחזור בשאלה הוא גבוה. אני עזרתי אומץ להגיד לזה 'די'".
עוד לפני כן, בגיל 13, עברה מונסביץ' תהפוכה גדולה בחייה האישיים: במשך תקופה ארוכה היא חשה אי נוחות בבטנה. היא עברה סדרה של בדיקות שבמהלכן נמצא גידול נדיר בליבה. למרבה השמחה הנערה הצעירה עברה בהצלחה ניתוח חדשני להוצאת הגידול, אבל הבעיה הבריאותית משפיעה עדיין על הרכב התזונה שלה - והיא אינה יכולה לצרוך כלל שומנים. עליה להקפיד על דיאטה נוקשה ועל תפריט קבוע. כספורטאית, נעזרת מונסביץ' בצוות הרפואי של המרכז לרפואת ספורט ומחקר של מכון וינגייט, דרך תוכנית אתנה טופ-טים, המסייע בהכנות מיוחדות לפעילותה לנוכח מצבה הרפואי (לדוגמה, בתחרויות בחו"ל עליה להקפיד הקפדה יתרה בנושא התפריט).
תתנדב לצה"ל
מונסביץ' מתכוונת להתנדב לצה"ל (זאת לאחר שקיבלה פטור רפואי בעקבות ההיסטוריה הבריאותית שלה), ובינתיים מעבירה את זמנה בהכנות לתחרויות: היא מתאמנת חמש פעמים בשבוע במועדון בראשל"צ, ופעם בשבוע עם הנבחרת במכון וינגייט. מלבד זאת, היא עוברת טיפולי פיזיותרפיה, נמצאת במעקב קבוע של תזונאית - ומסתייעת בשירותים מיוחדים נוספים לספורטאי עילית.
מונסביץ' השתתפה לראשונה בטורניר גביע אירופה לנוער שנערך בקיץ האחרון, והגיעה עד המקום ה־17. כעת היא מקווה להמשיך לתחרות הבאה שתתקיים בקיץ באנגליה, שם תנסה לשפר את הישגיה. ומה עשתה באליפות העולם? זהו, שלשם לא טסה מטעמים כלכליים. ככה זה כשאי אפשר באמת להתפרנס מהענף הזה בארץ. "זה קשה - הציוד יקר ומחפשים עזרה היכן שרק אפשר", היא אומרת. "לאליפות העולם בספרד לא נסעתי כי לא היה תקציב. לאליפות אירופה הבאה ולגביע העולם אני חוסכת כסף כבר מעכשיו".
חלומה הגדול הוא כמובן להשתתף במשחקים האולימפיים, ב־2024 בפריז ו־2028 בלוס אנג'לס. "זאת באמת השאיפה הגדולה שלי", אומרת הקשתית. "זה ענף שהדרישות בו הן גבוהות, ולכן באמת שהכל יכול להיות. יהיה קשה, אבל אני מאמינה שאוכל לעשות את זה".
ענף ספורט הקשתות הינו יקר מאד ומצריך תמיכה כלכלית. לבד מהסיוע של 'אתנה', מונסביץ' לא זוכה לתמיכה מאף גוף נוסף. "אני מקווה שיום אחד אצליח להתקיים רק מהקשתות, בינתיים אני באמת נהנית מהענף הזה וממליצה לכולם להתנסות בו", היא מסכמת.
ג'ודו: 55 מדליות
הצלחה למועדון סאקורה באליפות מודיעין הפתוחה בג'ודו, שהתקיימה בשבת האחרונה בפעם השישית ברציפות. מדובר בתחרות רשמית של איגוד הג'ודו הישראלי, שנערכה בשיתוף עם מחלקת הספורט העירונית בעמותת 'סחלבים'.
מועדון סאקורה מודיעין זכה ב־11 מדליות זהב, ב־10 מדליות כסף וב־34 מארד. בתחרות, שבה השתתפו כ־400 ספורטאים מ-20 מועדונים מכל הארץ, חולקו 20 גביעים לג'ודוקות מצטיינים ו־10 גביעים לקבוצות מצטיינות. אחד מאותם מצטיינים הוא נועם קסיס (10), שפרק את הכתף במהלך אחד הקרבות, אבל המשיך להתחרות וניצח את יריבו. "אחרי הניצחון האולם כולו רעד ממחיאות הכפיים ומההתרגשות", סיפרו בסאקורה.
הזוכים ממועדון סאקורה: זהב: אופיר בן עמרה (כיתה ב'), אלכס קוז'קין (כיתה ב'), אורי כהן (כיתה ח'), רפאל לוין (כיתה ז'), אוהד טיטן (כיתה ו'), מילי פייגין (כיתה א'), ליבי פייגין (כיתה ב'), טליה דרי (כיתב ב'), רון אדמוני (כיתה ג'), נועם קסיס (כיתה ה'). כסף: אנטולי רפקין (סניורים), עופר בן צבי (סניורים), אריאל אדמוני (כיתה א'), יובל ליפשיץ (כיתה א'), מייק פלדמן (כיתה ה'), עלמה מורבצ'יק (כיתה ה'), ניב זעירא (כיתה ו'), עדו נקר (כיתה ח'), רון חפץ (כיתה ח'), אורי דגן (כיתה ג').
ארד: יניב ליפשיץ (כיתה ט'), טוני מימון (כיתה ט'), דניס בושויוב (סניורים), עילאי בויושוב (כיתה ג'), אור נצר (כיתה ט'), איילה כהן (כיתה ב'), יותם אלקובי (כיתה ה'), שירה בירכה (כיתה ה'), קרן רובינצ'יק (כיתה ו'), רון נגד (כיתה ה'), יובל צוריאל (כיתה ב'), גור ג'ייקובס-חיים (כיתה א'), שלו סימנטוב (כיתה א'), יהונתן אגאי הכהן (כיתה ב'), איתן מאור (כיתה ב'), שניר בר זאב (כיתה ב'), שחר גולדסטון (כיתה א'), עימרי בן דיין (כיתה א'), אייל אדר (כיתה א'), רון פישמן (כיתה א'), איתי פרנק קמינייצקי (כיתה א'), זוהר רסקין (כיתה ג'), עמית גרינברג (כיתה ג'), דביר צ'נדרן (כיתה ג'), דוד טיב (כיתה ג'), סהר ביטון (כיתה ג'), איתן חפץ (כיתה ד'), נועם דנגוט (כיתה ד'), לביא קוגן (כיתה ד'), אלון זליקוביץ' (כיתה ד'), אריאל כהן (כיתה ה'), יונתן ליבנוב (כיתה ז'), פיליפ רפקין (כיתה ו'), עידן צור (כיתה ז').
שחייה: הבונוס של פסקרה
שחיינית פארק המים רעות גלי פסקרה זכתה לכבוד גדול בשבוע שעבר, כשהיתה אחת מ־12 ספורטאיות מכל הארץ שזכו במלגה מיוחדת מטעם מכבי ישראל בטקס מפואר שנערך בכפר המכביה. פסקרה היתה השחיינית השנייה שקיבלה את הפרס לצד אביב ברזילי ממכבי חיפה. "זה באמת היה כבוד גדול בשבילי, והראה לי שמה שאני עושה הוא לא לחינם", אמרה השבוע.
תלמידת התיכון בת ה־16 היא אלופת ישראל ב־50, 100 ו-200 מטר חזה, ובשנה האחרונה גם עלתה לחצי גמר אליפות אירופה לנוער ב־200 מ' חזה. לאחרונה עברה לאקדמיה בווינגייט, והיא מכוונת להשיג את הקריטריון לאליפות אירופה הקרובה לנוער. "כדי להצליח נדרשים התמדה, כוח רצון ופשוט לאהוב את מה שאתה עושה", הוסיפה פסקרה.
