את שחר מי-און מכירים במודיעין כחבר מועצה ותושב העיר. לא רבים מודעים לפן הספורטיבי שבשגרת השבוע שלו, או לקבוצת הריצה שהקים - MEYRUN - לאנשים בני 40 פלוס "הרוצים לעשות שינוי בחיים", לדבריו. הנה הסיפור.
חבר הביא חבר
הכל התחיל לפני שבע שנים. מי-און (גרוש + 4) ואיש היי-טק במשרה מלאה, רצה בסך הכל לרוץ כדי להשיל כמה קילוגרמים. הוא החל להתאמן בהליכון, עבר לאופני שטח ובעקבות פציעה של בן זוגו לרכיבה - עבר לספינינג שגרם לגופו להתנפח, אבל עדיין לא הפחית ממשקלו. "התאמנתי המון שנים. השקעתי בספינינג ובאימוני כוח. נהייתי סוג של 'בודי-בילדר'. הגעתי למשקל 85 ק"ג וזה לא התאים לי", הוא מסביר.
מאי-און לא התייאש והחל להקפיד על תזונה, על אימונים ועל ריצה בחדר כושר. "די מהר הקילוגרמים ירדו. היום אני שוקל 70 ק"ג. התחלתי מאפס על הליכון ובעצם כשראיתי שמתחולל בי שינוי - התחלתי לרוץ גם בחוץ. בכל זאת, הליכה על הליכון היא די משעממת", הוא משחזר.
בתור אדם בעל מודעות גדולה לרשתות החברתיות, הוא גם עדכן כל הזמן את העוקבים שלו על התהליך שעבר. וזה עבד. "על הדרך שאלו אותי אנשים אם אפשר להצטרף אליי לריצה", הוא צוחק. "התחלנו לרוץ ביחד. חבר הביא חבר והגענו למעל 60 רצים בשבת ביער בן שמן". לבסוף, לפני שנה וחצי, הקים את קבוצת MEYRUN (תחילת שם משפחתו וריצה באנגלית) שמונה עשרות של רצים.
"הקמנו קבוצה כי הרבה יותר כיף לרוץ ביחד. ריצה היא הריקודי עם של שנות האלפיים. אותם אנשים עושים משהו טוב לעצמם, ויוצאים מהעולם של הרשתות החברתיות. בעידן של הפייסבוק והטוויטר, כשאנשים אפילו לא יודעים מי נמצא מולם, הם פוגשים פתאום אנשים פנים מול פנים - וכל אחד יכול לעשות שינוי בדרכו שלו. הקבוצה מהווה גרעין. פתאום התחלנו לחגוג ימי הולדת, אנחנו נפגשים אחרי הריצות, אוכלים יחד ארוחות בוקר בים. זה הווי מיוחד מאוד שמחבר אותנו, כי העולם החברתי כיום הוא מצומצם".
הקבוצה של מי-און (48) כוללת, כאמור, אנשים בני 40 ומעלה, ולא במקרה. "רציתי אנשים משכבת הגיל שלי", הסביר. "לרוב אנשים עוברים תהליך עם עצמם כשהם מגיעים לגיל 40. רובם אחרי חתונה, חלק גירושין, ילדים - ואז מגיע השלב של ה'אני'. אותו אחד רוצה לעשות משהו בשביל עצמו. זה מתרחש לרוב בטווח הגילאים הזה. רוב הרצים היום, ברוב הקבוצות, נמצאים באזור הזה. סיימו כבר את 'הריצה של החיים' ועכשיו מתפנים ל'ריצה של היום'. חלק מהחבר'ה כבר גם לא נראים כל כך צעירים ומצטרפים לפעילות בין היתר כדי להתחטב".
בקבוצת ריצה אין תחרות, אפילו סמויה, בין המשתתפים?
"אנשים בקבוצה מקבלים כוח זה מזה, כך שמדובר בתהליך מעצים. אני לא מעוניין בתחרותיות בתוך הקבוצה. מסביר לחברים שהניצחון שלהם הוא ניצחון אישי. יש הרבה חבר'ה שקשה להם לרוץ אחד על אחד והם מעדיפים לעשות זאת עם עוד אנשים. בכל סוף אימון אני מבקש מכולם לעצום עיניים לשתי דקות, לקחת אוויר, להגיד תודה לעצמם ולהמשיך את היום. זה נהפך למנוף חברתי".
תן דוגמה.
"הנה, השבוע ירד גשם במודיעין ובסוף האימון הלכנו ושתינו מרק אצל אחת החברות בקבוצה. החלטנו גם שנדליק נר חנוכה ביחד".
אתה מציב להם או לך מטרות מוגדרות?
"יש חבר'ה שהתחילו מאפס, אז המטרה היא שהם ירוצו קילומטר. יש מתקדמים שרוצים לרוץ מרתון. וכן, אני עובד עם תכנית עבודה מסודרת, מנתח ומתווה לכל אחד ואחת את העבודה לפי קצב אישי. מלווה את כולם מתחילת הדרך".
אחרי שהשלים ריצת עשרה ק"מ, חצי מרתון ואז מרתון מלא, החליט מי-און להתמקצע בתחום הריצה. הוא הוכשר להיות מאמן לריצות ארוכות, השלים קורס מאמני כושר, והיום הוא גם מעניק אימונים אישיים לילדים ובוגרים בעלי מוגבלות דרך עמותת 'איתן כל אחד יכול'.
מי-און: "התחלתי לאמן ילדים בשנה האחרונה, וזה גורם לי להרגיש טוב. הנה, עכשיו סיימתי ריצה עם ילד על הספקטרום. בפעם הראשונה הוא עשה מרחק רציני - והסיפוק הוא גדול".
שבע שנים הוא חבר מועצה ("אומרים שאני דומה במראה ליאיר לפיד"). קדנציה שנייה. אז איך משלבים בין הדברים? "כחבר מועצה אני פועל בהתנדבות. מעולם לא קיבלתי שכר. ולעצם השאלה, אני עובד קשה. קם בחמש בבוקר לאימון, אם צריך. אנחנו גם רצים בערב, בין 19:00 ל־21:00, כך שמוצאים זמן".
פרופורציות על החיים
ויש גם סיפור אנושי מרתק. כאב לילד בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית (שהיום בן 19), מי-און מכיר היטב את ההרגשה כאשר החיים תוקעים לך אגרוף בבטן, והחלומות נשברים. אבל הוא גם יודע שאפשר להתגבר על הכל. לפני 19 שנה, כשחווה לראשונה את ההורות המיוחדת, החל ללמוד את הנושא והגיע לאקים - שם התבשר כי אין סניף קרוב לביתו במודיעין ואין שירותי פנאי לילדים בעלי צרכים מיוחדים בעיר.
מתוך רצון לעזור לעצמו ולהורים נוספים הפך את ביתו לסניף פעיל בהתנדבות, הרים קבוצה שהחלה עם 11 ילדים ומתנדבים, אשר הפכה עם השנים לקייטנה עירונית המונה קרוב ל־100 חניכים ומעל 150 בני נוער מתנדבים. הוא יזם את פתיחת הסניף הגדול בארץ של 'כנפיים של קרמבו' בהמשך מילא שלוש קדנציות כיו"ר אקים במודיעין בהתנדבות, והיה שותף לבניית מרכז אקים בתוך מבנה המתנ"ס. בכך יישם את חזון ההכללה של אנשים עם צרכים מיוחדים באוכלוסיה רגילה וב-2009 קיבל את אות יקיר העיר - האיש הצעיר ביותר בישראל שזכה בתואר המכובד.
"הבן שלי מתמודד בכל יום. אמנם הוא לא יודע לעשות שום דבר לבד, אבל הוא לא מוותר לעצמו - וזה נותן לי פרופורציות על החיים", מספר מי-און. "היכולת שלנו לעשות משהו למען האחר, ולהוביל אנשים לשינוי בחיים, היא שליחות אמיתית. זאת האג'נדה שעומדת מאחורי הסיסמה שחיברתי: 'מתן סיכוי שווה לשונה', והיא משמשת אותי עם האצנים ועם חמישה בני נוער בעלי מוגבלויות שאני מאמן. אני רואה בעיניים שלהם איך הביטחון העצמי שלהם משתפר, כמו גם היכולת הפיזית והקבלה שלהם בחברה. הספורט מאפשר לנו להאמין ולהעצים את עצמנו. זאת דרך לחנוך ולקבל את האחר שמאפשרת לנו להגיע לניצחונות קטנים שנותנים הרבה סיפוק אישי והזדמנות שווה לכולם".
ב־3 בינואר ירוץ מי-און את המרתון השני בחייו, בטבריה, במסגרת אליפות ישראל של איגוד האתלטיקה. ויעשה זאת יחד עם חלק מחבריו לקבוצת הריצה. "עשיתי המון חצאי מרתון בדרך, כולל זה שהתקיים באילת בסוף החודש שעבר. לא אכנס למרתון בלי להתכונן. המטרה היא לסיים אותו בצורה טובה מבלי להיפצע".
פורסם לראשונה: 08:06, 20.12.19
