בעוד חודשיים היא תהיה באימוני הדרים־טים, ביולי היא עשויה לזכות עם נבחרת ארה"ב במדליית הזהב במשחקים האולימפיים, אבל עד אז לטיפאני מיצ'ל נותרה עוד משימה: לזכות עם אליצור רמלה באליפות. בדאבל היא כבר לא תוכל, לאחר שהפסידה עם קבוצתה ביום חמישי שעבר - 73:72 דרמטי למכבי עירוני רמת גן - באחת ההפתעות הגדולות של הענף בשנים האחרונות.
2 צפייה בגלריה
למרות ההשוואה המחמיאה לדוויין ווייד, מעדיפה שיקראו לה טיפאני. מיצ'ל
למרות ההשוואה המחמיאה לדוויין ווייד, מעדיפה שיקראו לה טיפאני. מיצ'ל
למרות ההשוואה המחמיאה לדוויין ווייד, מעדיפה שיקראו לה טיפאני. מיצ'ל
(צילום: אבי רוקח)
למעשה מאז נחתה לראשונה בישראל, בינואר 2019, מיצ'ל (26, 1.75 מ') הפסידה עם רמלה תואר מקומי אחד על הפרקט. לפני שנתיים זכתה עם רמלה בדאבל, אשתקד העונה פשוט נעצרה באמצע בשל מגיפת הקורונה, וכעת הרצף נעצר. נדיר בענף ששחקניות, בטח הכוכבות הגדולות, נשארות באותו מועדון שנתיים רצוף. מיצ'ל, למרות שלל הצעות מרחבי היבשת, נמצאת ברמלה כבר שלוש שנים.
"העובדה שהיא חזרה לישראל לעונה שלישית ברציפות זה לא דבר מובן מאליו", מספרת המאמנת שלה ברמלה, שירה העליון. "טיפאני היא אחת השחקניות הראשונות שרציתי להחתים. היא לא רק שחקנית מדהימה, אלא גם מאוד צנועה ומכורה לעבודה. יש לה את כל החבילה".
"ההפסד בגמר הגביע היה מרגיז, כואב", הודתה מיצ'ל. "רמת גן ניצלו את החולשות שלנו ואנחנו לא ממש הצגנו את המשחק שאפיין אותנו עד עתה. מה שכן, זו עונה ארוכה וצריך לשים את זה כעת מאחורינו. יש עוד מטרות שנמצאות לפנינו וצריך לצאת לדרך חדשה".
מיצ'ל לא לבד ברמלה. לצידה יש את הזרות בטניג'ה לייני (השחקנית המשתפרת של העונה ב־WNBA), אליסון הייטאוור הבלתי נגמרת וישראליות בכירות כמו נעמה שפיר, אלכס כהן, אליסה בארון ודרו אדלמן. ועדיין, כולם יודעים שהגארדית האמריקנית היא ה־כוכבת של מוליכת ליגת העל ומי שמחזיקה העונה במאזן מרשים של 4:18 בכל המסגרות (ליגה, גביע ויורוקאפ).
"יש לנו באמת סגל טוב, חזק, כזה שיכול לעשות העונה עוד דברים יפים", ממשיכה מיצ'ל. "אנחנו סומכות אחת על השנייה וראו בכמה וכמה משחקים העונה, שהדברים בעיקר תלויים בנו. אם אנחנו נעשה את העבודה ומה ששירה אומרת לנו - נביא את התוצאות".
2 צפייה בגלריה
רצתה להחתים את טיפאני מההתחלה. המאמנת שירה העליון
רצתה להחתים את טיפאני מההתחלה. המאמנת שירה העליון
רצתה להחתים את טיפאני מההתחלה. המאמנת שירה העליון
(צילום: אבי מועלם)

× × ×

הממוצעים שלה - 21.8 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים ו־2.3 חטיפות לערב - מרשימים לכל הדעות - אבל לא מספרים את כל הסיפור. היא מצוינת בצד ההתקפי, אבל לא פחות טובה בהגנה. "היתרון של טיפאני הוא שלא מדובר על שחקנית חד־ממדית", הסבירה מאמנת נבחרת ארה"ב ומי שהדריכה את מיצ'ל גם במכללת דרום קרוליינה, דון סטיילי. "היא שחקנית התקפה טובה, אבל לא מזניחה גם את ההגנה. כשיש לך שחקנית כזאת מגוונת, אז זה באמת יתרון למאמן".
"טיפאני מדהימה", מחמיאה לה חברתה לקבוצת החלומות שנבנתה ברמלה, נעמה שפיר. "היא אתלטית, תחרותית, אפילו באימונים. כל תחרות קליעות איתה זאת מלחמת עולם. זה מתחיל איתה וכולנו נכנסים לזה. היא באמת שחקנית מוכשרת, אחת הטובות ששיחקתי איתן בקריירה. אני שמחה שהיא איתי בקבוצה ולא נגדי".
על החברות לקבוצה ברמלה: "אנחנו סומכות אחת על השנייה וראו בכמה וכמה משחקים העונה, שהדברים בעיקר תלויים בנו"
גם רועי אייזנברג, מאמן אליצור חולון, שפגש אותה אין־ספור פעמים בשנים האחרונות, מפרגן: "היא אולי השחקנית היחידה שאני מכיר, שאתה מתכונן לקבוצה בנפרד ואליה בנפרד. היא כאב ראש למאמנים. יש משהו כמו שתיים־שלוש בנות בליגת העל שלנו שמסוגלות לשמור עליה. מאוד קשה כי להרבה בנות אין מאץ'־אפ מולה. תשים גארדית והיא תיקח ריבאונדים על הראש שלה, תשים שחקנית פנים והיא תיקח אותה לסל ותעבור אותה עם האתלטיות שלה. ואם כבר מצאת מישהי, היא תעצור מחוץ לקשת ותדפוק לך שלשה".

× × ×

היא הגיעה לכדורסל בעקבות אחיה הגדול טרוי. "הוא היה מגיע הביתה עם המון גביעים והייתי שואלת את אמא שלי: 'איך הוא קיבל כל כך הרבה ולי אין כלום?'", נזכרת מיצ'ל. "בתחילת הדרך לא הייתי משהו, משחקת עם בנים ובעיקר קופצת להם על הגב. בסופו של דבר, הבנתי איך לשחק טוב".
אמם של טיפאני וטרוי, שריל, גידלה את שניהם לבד. "לא חשבתי שזה משהו שגוי כשהייתי קטנה. אמא שלי עשתה עבודה מדהימה, אני קוראת לה סופר וומן", מודה מיצ'ל.
כבר כשהיתה בת תשע, היא היתה צריכה לנסוע שלוש וחצי שעות לאימון כדורסל באטלנטה. "ואמא שלי דאגה, גם אם לא יצא לה להסיע אותי, שאעשה את הדרך הזו בשלום. אני זוכרת שפעם אחת נסעתי ברכבת והיא דיברה איתי כל הדרך, פעם אחרת טסתי לבדי".
ההתפתחות שלה בכדורסל הובילה אותה למכללת דרום קרוליינה היוקרתית ולבחירה התשיעית בדראפט ה־WNBA ב־2016 על ידי אינדיאנה פיבר.
כבר במשחקה הראשון בשורות הפיבר, ב־14 במאי 2016, היא ניצלה את היעדרותן של בראיין ג'נוארי ומריסה קולמן ועלתה בחמישייה. היא שותפה ל־32 דקות, קלעה 16 נקודות עוד במחצית הראשונה וסיימה ערב חלומי של 18 נקודות - הופעת הבכורה הכי טובה של רוקית בליגה מאז טאמיקה קאצ'ינגס האגדית ב־2002. בשנים האחרונות היא כמובן ביססה את עצמה כשחקנית חמישייה באינדיאנה.

× × ×

בקיץ הקרוב, אחרי שתסיים את העונה עם רמלה ותגיע שוב ל־WNBA, מיצ’ל ככל הנראה תהיה על המטוס לטוקיו. לאולימפיאדה. שנה אחרי שייצגה את ארה”ב בטורניר הקדם אולימפי, מיצ’ל נכללה לאחרונה כאחת מ־18 השחקניות שזומנו לסגל הרחב של נבחרת הפסים והכוכבים, מדליסטית הזהב בשש האולימפיאדות האחרונות.
על הילדות ללא אב: "לא חשבתי שזה משהו שגוי כשהייתי קטנה. אמא שלי עשתה עבודה מדהימה, אני קוראת לה סופר וומן"
מלבד סו בירד, בריטני גריינר וכמובן מיצ'ל, אפשר למצוא בסגל גם כוכבות ענק נוספות כמו סילביה פאוולס, בריאנה סטיוארט וסקיילר דיגינס־סמית'. "הזימון מגיע לה", הודו בארה"ב. "אם נשים רגע בצד את מה שהיא עושה מעבר לים, היכולת שלה בעונת ה־WNBA מצדיקה שהיא תהיה בין הגדולות ביותר”.

× × ×

היכולות שלה בזמנו בדרום קרוליינה (זכתה בעונת 2004/5 בתואר שחקנית העונה בקונפרנס ה־SEC) וכמובן, כפי שהבנתם, גם בליגת הנשים הטובה בעולם, העניקו לה את הכינוי המחייב “דוויין ווייד הנשית”, בעיקר בשל הקליעה שלה וכמובן היכולת לייצר לעצמה מצבי זריקה. כמו ווייד המקורי, הכוכב האגדי של מיאמי ומי שפרש מכדורסל בשנה שעברה. מי שישים לב טוב־טוב, גם יראה כנראה דמיון בין תווי הפנים של השניים, מה שכמובן נתן את החותמת הרשמית לכינוי הזה.
"כן, שמעתי על זה", אומרת בחיוך הכוכבת הגדולה של רמלה, "אני מעדיפה שיקראו לי טיפאני מיצ'ל". האמת? גם אוהדי קבוצתה חושבים כך. אליפות נוספת רק תחזק את הקביעה הזו.