הספורט התחרותי במודיעין, שמרבית נציגותיו מדשדשות בליגות הנמוכות, לא מייצר שגרירים רבים מעבר לים. הכדורגלן בן בכור, כך מסתבר, הוא אחד היוצאים מהכלל. אל תלכו לשום מקום.
תגלית העונה
בכור, שחקנה לשעבר של עירוני מודיעין, זוכה להכרה רחוק מ"עיר העתיד". עד כמה רחוק? מאוד. מרחק עשרת אלפים קילומטר מהמגרש ב'ליגד סנטר', באיידהו שבארה"ב. הקשר בן ה־24 פתח לאחרונה את שנתו השלישית בליגת המכללות (NAIA) בארה"ב, ונחשב לאחד השחקנים הבולטים באיידהו קויוטס.
ואנחנו לא אומרים את זה כי אנחנו פרובנציאליים. בחודש שעבר הוכתר בכור לאחד מ־11 השחקנים בנבחרת השנה של הקונפרנס 'קסקייד', כשסיים את 2019 עם חמישה שערים וארבעה בישולים ב־15 משחקים, והיה למעשה אחראי ישיר ל־14 נקודות של המכללה.
ההצלחה שלו לא נעלמה, כאמור, גם מעיני מאמני קבוצות הליגה שבחרו בו לנבחרת השנה, שנתיים לאחר שהוכתר לתגלית העונה. "האמת, הכל כבר קל לי יותר כאן", מספר בכור, שהגיע בשבוע שעבר לביקור מולדת בארץ. "יש לי יותר ניסיון, ואני יודע למה לצפות. אתה משחק באותו קונפרנס, נגד אותן קבוצות, ויכול להיות שגם מכין את עצמך נכון יותר למשחקים".
נשמע מדבריך שאתה עובר חוויה יוצאת דופן.
"לגמרי. זאת חוויה גדולה, ולא הרבה כדורגלנים מישראל זוכים ליהנות ממנה. בנוסף, ההתנסות הזאת תורמת לי גם מבחינה מקצועית. יש לי שם תנאים אדירים שעוזרים לי להתפתח - הרבה יותר טובים מאלה שהיו לי בליגה ב'".
את עונת 2016/17 עוד פתח בכור בעירוני מודיעין בליגה ב', כאחד מבוגרי מחלקת הנוער המוכשרים שגדלו כאן. שנה לאחר מכן כבר עלה על המטוס לארה"ב. "למען האמת הגעתי די במקרה לקולג'", נזכר בכור. "חבר שלי, גיא דנקוביץ', עשה את אותו תהליך, והוא שנתן לי את הרעיון. עד אז לא ידעתי שזה בכלל אפשרי. שיש הזדמנות כזאת".
ואיך נוצר הקשר הראשוני?
"לקחתי סוכן שיש לו כתובות מייל של הרבה מכללות מרחבי ארה"ב. הוא הכין איתי סרטון ואת כל מה שדרוש לקראת הנסיעה - ושלח בקשה לכמה וכמה קולג'ים. בסוף חזרו אלי שלושה. באחד לא נתנו לי את המלגה שרציתי, והשני היה מאוד נוצרי וחייבו אותי ללכת פעם בשבוע לכנסיה... נשארתי עם אחד אחרון, ששם גם המאמן עזר לי להתקבל. אמנם לא קיבלתי אישור בזמן, אבל הוא משך בחוטים הנכונים כדי שהכל יסתדר. ברגע שזה התאפשר, החלטתי שאני הולך על זה".
ככה, ישר? לא היו לבטים?
"כמובן שהיו. חששתי מאוד. עד כדי כך שיומיים לפני שהייתי אמור לעלות על הטיסה לארה"ב, חשבתי לבטל הכל. חשבתי שלא יהיה קל להתרגל לשפה חדשה, להיות לבד במדינה זרה. מדובר גם בתשע שעות הבדל ביחס לארץ, אז גם להיות מוגבל בכמה אוכל לדבר עם ההורים נראה לי כקושי בפני עצמו".
ויש געגועים לבית, או ש'אין זמן' להתגעגע?
"בהתחלה לא היה לי קל. בחודש האחרון, לפני שידעתי שאני טס לחופשת מולדת, היו לי הרבה פרפרים בבטן, אבל בגדול אני אדם שאוהב עצמאות ולהיות לבד, כך שהתרגלתי מהר מאוד לחיים שם".
עד כמה התרגלת?
"אני עדיין מדבר כל יום עם ההורים בפייס-טיים, אבל זה פחות 'קשוח'. יש לי שם כבר מעגל חברים שמקלים עליי את ההסתגלות, וגם המשפחה כבר פחות באה לבקר מאשר בהתחלה. כל נסיעה לארה"ב כרוכה בהוצאת סכום כסף מכובד. אני יודע שהם יגיעו בסוף השנה הבאה לראות אותי עם תעודת הסיום. מה עוד שבכל חמישה חודשים אני מגיע לביקור בארץ. אז הגעגועים עוברים לי די מהר".
חולם על קריירה
בכור התחיל את עונתו הראשונה באיידהו כקשר אחורי, תפקיד זהה לזה שמילא בעירוני מודיעין. "רק שלא כל כך כבשנו, אז הזיזו אותי להיות חלוץ", הוא מסביר. מי שייכנס לאתר הקבוצה, יראה לא רק שבכור מופיע בפרונט, אלא גם עד כמה הוא נחשב לשחקן משמעותי שם. הפרס היה כמובן הכללתו בנבחרת השנה של הקונפרנס. "זה תמיד מפתיע", הוא מציין. "כדורגל הוא משחק קבוצתי, ואתה לא מצפה לזכות בתואר אישי. מה שכן, בסופו של יום כיף לקבל גושפנקה על כך שאתה עושה את הדבר הנכון".
ויש פרגונים מסביב?
"הקולג' כולו מפגן לך כשהקבוצה מנצחת. יש שם חשבונות טוויטר ופייסבוק, ומעדכנים הכל. מאוד מעריכים פה ספורט ואתלטים. ולא רק פה באיידהו. שיחקנו נגד קורבן, שהיתה אז במקום הראשון בליגה, וזכתה באליפות בסופו של דבר. אמנם הפסדנו, אבל בסיום המשחק המאמן שלהם ניגש אליי ושאל: 'רוצה לעבור אלינו בשנה הבאה?'".
איך הרמה בליגת המכללות לעומת הכדורגל הישראלי?
"קודם כל, העונה הגיע מאמן כושר חדש, אז הדגש אצלנו כעת הוא יותר על כושר גופני ופחות על טקטיקה. הקבוצה אתלטית מאוד. רמה? אגיד שזה קרוב יותר לליגה א', אבל יש הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים שמגיעים לכאן מכל העולם".
בתור ישראלי ויהודי, נתקלת בגילויי גזענות ואנטישמיות?
"באופן אישי לא חוויתי שום דבר מזה. אולי כי אני נמצא במקום שיש בו הרבה מהגרים".
הכדורגל הוא כמובן ספורט לא ממש מתוקשר בארה"ב, בטח באופן יחסי לפוטבול, לבייסבול ולכדורסל.
בשנים האחרונות הגיעו לאמריקה כוכבים כמו דייויד בקהאם וזלאטן איברהימוביץ'. "זה באמת מתחיל לצבור תאוצה. גם ברמת המכללות. אם מגיעים עשרת אלפים צופים למשחק פוטבול של המכללה, בכדורגל יגיעו אולי אלף. ההתעניינות לא גדולה. אני מגיע מקולג' ש־80 אחוז מהסטודנטים בו הם ספורטאים, כך שכל אחד מתעסק בענף שלו. ועדיין, בפוטבול ובכדורסל, שמתנהלים בשתי עונות נפרדות בשנה, ה'באז' גדול הרבה יותר".
אוהד הספורט הממוצע בארה"ב יודע, למשל, מי הם רונאלדו ומסי?
"יודעים, ומכירים את כל הכוכבים הגדולים. הם יראו את המשחקים הגדולים, את גמר הצ'מפיונס למשל, אבל לא ממש מכירים קבוצות או אוהדים אותן".
ומה לגביך? יש לך איזה חלום גדול?
"כרגע אני דווקא שומר את זה בקטן. ברור שהרצון הוא לפתח קריירה בכדורגל. ואולי כשאסיים פה אגיע לארץ ואנסה את מזלי בלאומית. כמובן שאשמח לשחק גם בליגת העל".
אחרי עירוני מודיעין אתה מצליח לעקוב?
"קצת פחות. כבר אין לי חברים שמשחקים שם, וכמובן שאין סיקור ברמה ארצית".
ממן במקום כחילה
זה היה באוויר בשבועות האחרונים, וביום ראשון האחרון גם נהפך לרשמי: אהוד כחילה כבר לא מאמן עירוני מודיעין. 48 שעות אחרי ההפסד הביתי 1:0 לבית"ר קריית גת נפגש כחילה עם היו"ר אלי סבח, והודיע לו על התפטרותו וזאת כשאנחנו מצויים רק במחזור ה־14 בליגה ב' דרום ב'. המנהל המקצועי דורון ממן יחליף באופן זמני את כחילה בתפקיד, עד מינוי מאמן קבוע.
"נקשרתי למקום, אבל החלטתי לקחת אחריות ולסיים את עבודתי", אמר כחילה להנהלת הקבוצה. "אני מודה להנהלה ולשחקנים ומאחל לקבוצה הצלחה".
ראשי המועדון לא עמדו בדרכו של המאמן, שהוליך את הקבוצה למקום ה־11 בלבד בטבלה עם 15 נקודות מ־42 אפשריות. "אנחנו מודים לכחילה ומאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך", נמסר בהודעה לקונית מטעם עירוני מודיעין.
כחילה, שהגיע לעירוני מודיעין באמצע העונה שעברה במקומו של דני רודיטי, השאיר את הקבוצה בליגה, אבל השנה היתה המטרה לפחות להיאבק על הכניסה לפלייאוף. נכון להיום מודיעין רחוקה כדי עשר נקודות מהמקום השישי, ולמעשה לא ניצחה בשמונה מעשרת משחקיה האחרונים. וגם שני הניצחונות שרשמה הושגו נגד שתי נמושות הליגה - הפועל גדרה ומ.ס הפועל לוד. עוד לפני כחודש, בראיון ל'ידיעות מודיעין', הודה כחילה כי נכשל עם הקבוצה, והוסיף: "מדובר בכישלון אישי שלי, לא של אף אחד אחר". מחאה של אוהדי הקבוצה נגד הסגל שנבנה הוסיפה עוד גפרור למדורה.
