קודם כל ולפני הכל חשוב לי לאחל, עם תחילתה של השנה החדשה, בריאות איתנה לכולם. זה הכי-הכי חשוב בתקופה הלא פשוטה שאנחנו חווים בחודשים האחרונים. ושלמעשה אנחנו עדיין מתמודדים איתה.
לינה גלושקולינה גלושקו
לינה גלושקו
(צילום: אלכס גולדנשטיין (איגוד הטניס))
למזלי, טניס הוא ענף יחידני ובטוח, גם בימים של הקורונה. זאת נחמה קטנה בשבילנו.
הבעיה הגדולה מבחינתי היא סגירת השמיים, כי מאז מרס האחרון לא ניתן היה לצאת ולהשתתף בתחרויות בחו"ל. אמנם הדירוג של השחקניות הוקפא, אבל אלו שכן משתתפות בטורנירים צוברות נקודות, ואת דורכת במקום.
אחרי חצי שנה רצופה בארץ, ואחרי שהשתתפתי בתחרויות שארגנו לנו כאן, אני אמורה לטוס בימים הקרובים לטורניר בפורטוגל. שלחתי כבר את כל הטפסים הדרושים וטיפלתי בכל הפרוצדורה לקראת הנסיעה, אבל בשל המגבלות והחשש מהסגר, הכל נמצא שוב ב'הולד'. רוב ימות השנה אני רגילה להתחרות בחו"ל, וכשאין לך את האפשרות לעשות זאת במשך תקופה כל כך ארוכה, זה קשה ומבאס כאחד.
לא פשוט לפגוש למשחק את אותן בנות פעם אחרי פעם. אמנם זכיתי בכל הטורנירים שנערכו בארץ, והם סייעו לי לשפר את רמת הטניס שלי, אבל מיציתי את זה. אני רוצה להראות את היכולות שלי גם בסבב העולמי. כשאני נמצאת ומשחקת רחוק מהבית, הלחץ הוא שונה לגמרי. כשאתה לא פוגש מספיק יריבות איכותיות, הטורנירים לא יכולים לתת לך אינדיקציה מלאה לכושר וליכולת שלך.
במרבית המדינות בעולם כבר למדו לחיות עם (ולצד) הקורונה, ואני מקווה שגם אצלנו יידעו לעשות את זה.
אני מביטה קדימה לקראת השנה החדשה, ומה שאני הכי רוצה שיקרה הוא שנחזור לשגרה. וכמה שיותר מהר. שגרה, מבחינתי, היא להתחרות בחו"ל ולטפס בדירוג ה־WTA. רק כך אוכל להמשיך ולהתקדם.
אם לא חסר לי הקהל? האיסור על כניסת צופים למגרשים הוא פחות אישיו ומורגש מבחינתי, כי התחרויות שאני משחקת בהן עדיין נחשבות לקטנות ולכאלו שלא מושכות אוהדים רבים. מה שכן, ברור שאני מקווה שאגיע גם לטורנירים גדולים ביום מן הימים, שאליהם יגיע כבר מספר גדול של חובבי טניס.
בדמיון שלי אני יכולה לראות את השנה החדשה נפתחת במצב אידיאלי, כשהסבב העולמי חוזר לפעילות רגילה ושאני יכולה לטוס להתחרות באופן חופשי. אבל כרגע זה רק בדמיון ונכון להיום זה לא ריאלי. מהצד קל לתת עצות והמלצות מה לעשות, אבל זה מצב לא פשוט לכל מקבלי ההחלטות. אני, בכל אופן, מקווה לטוב בשנה החדשה.