את מספר השגרירים שיש לאזורנו בשתי הליגות הבכירות בכדורגל אפשר לספור על שתי כפות ידיים. ולטובת יוצאי העיר מודיעין צריך בקושי יד אחת: בן שהר, יואל אבוחצירה ו...עדי נסה, שוערה של הפועל פ"ת מהלאומית.
האיש השקוף
שבעה משחקים רשם נסה העונה בכל המסגרות, האחרון לפני חודש בדיוק בהפסד המפתיע 1:0 לא.ס אשדוד בגביע המדינה. נסה (21) בעיקר ניצל את העובדה שהשוער הראשון של הקבוצה, ברק לוי, ספג עונש הרחקה ולאחר מכן נפצע. אבל בשבועות האחרונים הוא חזר לחכות להזדמנות שלו על הספסל של אחת האימפריות הגדולות של הענף בעבר, שכיום נמצאת במעמד של קבוצת מרכז טבלה בליגת המשנה.
"כדי להיות שוער שני נדרשת יכולת מנטלית גבוהה ממש", מסביר נסה. "אתה הופך להיות האיש השקוף שלא רואים אותו. מחכה להזדמנות שתגיע, וברוב המקרים היא לאו דווקא מגיעה ממקום חיובי אלא מפציעה או מיכולת לא טובה של השוער הראשון. זה גם דורש הרבה סבלנות, ולשמחתי יש לי אותה. הרי אומרים: מה שמתבשל לאט, יוצא בסוף הכי טעים".
ועדיין, זאת לא סיטואציה נעימה.
"חיים של שוער הם אף פעם לא קלים. אתה יכול להיות טוב כל המשחק, בדקה ה־90 לקבל גול - ואז זה כל מה שיזכרו לך. שוער צריך להיות בעל אופי אחר. אם תסתכל על שוער עשר דקות במהלך משחק, תבין שמדובר באדם שונה, אחר, שמוטלת עליו אחריות גדולה במיוחד. ואצל שוער שני תכפיל את כל מה שאמרתי עכשיו".
1 צפייה בגלריה
נסה, במדי המלאבסים. טוען שהעובדה שהכדורגל במודיעין לא מתקדם היא פספוס ענק
( צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת)
נסה גדל ומתגורר עד היום במודיעין. את צעדיו הראשונים עשה בלפיד בבית"ר ירושלים/מודיעין, תחת אגדת העבר יענק'ה אקהויז. בכיתה ו', אחרי שהצטיין בבי"ס לכדורגל, קיבל הצעות להצטרף למחלקות הנוער של מכבי פ"ת ושל הפועל ת"א. "ההורים שלי לא לקחו את זה ברצינות. חשבו שבסך הכל שולחים את הילד לחוג. בסוף קיבלנו החלטה לעבור להפועל ת"א. הייתי שם חמש שנים ועברתי להפועל ב"ש. שם, בקבוצת נערים א', ניסו אביטן אימן אותי. ההחלטה לעבור לב"ש לא היתה קלה. בכיתה י"א, בשיא הבגרויות. הצלחתי לשלב את הכדורגל עם הרבה עבודה קשה. למדתי בזמן הנסיעה באוטובוסים. בקו 470, ש עד היום אני זוכר אותו. בנוער עברתי להפועל פ"ת, ועכשיו זאת שנה שנייה שלי בבוגרים שלהם".
גם אתה חושב ששוער טוב חייב קודם כל להיות עם 'שריטה' בראש.
"זה נכון, ותמיד יהיה נכון. לא שאני הולך ברחוב ואומרים לי שאני 'שרוט', אבל מי שמכיר אותי באמת יודע באיזו צורה זה מתבטא אצלי. הרי אני כל הזמן מקבל כדורים לפנים - ונהנה מזה".
אילו תכונות נדרשות לשחקן כדי להיות שוער איכותי?
"שוער אידאלי הוא בגובה 1.87 מ', אתלטי ובעל כוח מתפרץ מטורף. בארץ קשה להגיע לנתונים עם הגנטיקה שלנו. אני 1.80 מ', אבל עובד קשה יותר מהרבה שוערים אחרים שגבוהים ממני".
לפעמים נדמה ש'שוער ישראלי' זה ביטוי גנאי.
"בארץ קשה מאוד להיבנות. גרתי במודיעין ובכיתה ו' הייתי נוסע לתל אביב כל יום ברכבות. איך ילד, נגיד בן 14-13, יכול לארגן את עצמו כך? דורשים שתהיה טוב בלימודים, שתהיה טוב בכדורגל. ואתה חוזר כל ערב בשמונה או בתשע בערב ומשגע את המשפחה שלך. הספורטאים בארץ לא מקבלים את כל התנאים הדרושים כדי להצליח. הכדורגלנים מייצגים את המדינה, אבל כל הכסף הולך לביטחון או לצבא. אין מספיק תשתיות ומתקני אימונים. באימונים של הגילאים הצעירים יש לך רבע מגרש או במקרה הטוב חצי מגרש סינתטי. שחקן אירופאי, לעומת זאת, מגיע להתאמן בדשא איכותי מהגיל הכי צעיר. בנוסף, מאמנים בארץ לא מקבלים שכר גבוה. יש להם עבודה נוספת, ולכן הם פחות מרוכזים בכדורגל. גם בבוגרים יש בעיה: לא משנה באיזה גיל אתה, מגיע זמן שבו הכסף נהפך לפקטור משמעותי בחיים שלך. אתה רוצה אימונים אישיים, להתקדם, אבל מרוויח משכורת מינימום - וזה קשה. אנשים לא לוקחים את זה בחשבון. נכון להיום אני צריך להשקיע הרבה מהכיס שלי כדי להתקדם".
פוטנציאל אדיר
נסה נמצא במועדון שירד קצת מגדולתו בשני העשורים האחרונים, אבל כזה שבו שיחקו מיטב השוערים הגדולים בתולדות המדינה. מיעקב ויצחק ויסוקר ועד רפי כהן. "אני מודע לכך. רפי אפילו היה מאמן השוערים שלי במשך תקופה מסוימת, בנוער של הפועל פ"ת", צוחק נסה. "הפועל פ"ת זה באמת מועדון גדול שבשנים האחרונות עובר בנייה מחדש. ברגע שיגיע משקיע - הוא יחזור ל'טופ' של הכדורגל הישראלי. עניין של כמה שנים. בונים פה משהו לאט ובטוח. אני יכול להגיד לך שהעוצמות של הקהל של המועדון הזה הן דבר שלא רואים בליגה הלאומית. אם יש דרבי והקבוצה נמצאת במומנטום חיובי - יכולים להגיע ל'מושבה' 5,000 צופים".
גם אתה חושב שהליגה הלאומית התחזקה בשנים האחרונות?
"יש בה הרבה פוטנציאל. ההבדל בין הלאומית לליגת העל הוא לא בכישרון או ביכולת של השחקנים, אלא יותר בהזדמנות שהם מקבלים. בלאומית אתה מקבל במה, אבל תהליך ההתקדמות יכול להיות ארוך יותר. היום שחקנים דורשים מעצמם יותר, לא מוותרים, ולכן רוצים לעשות את הדרך מלמטה. יש לי חברים בליגה א' שהיו בכל הנבחרות, ועדיין מחכים להזדמנות להגיע לליגת העל. עושים מסלול ארוך. נוטים לזלזל בליגה הלאומית, אבל האנשים שם רעבים יותר".
מי היה המודל חיקוי שלך בתור נער?
"בתור מי שגר במודיעין - בן שהר. הוא יצא מביה"ס שלי (עירוני ב'). כילד שמעתי את הסיפורים של המורה לספורט עליו. ברמה העולמית, אני אוהב מאוד את ג'יאנלואיג'י בופון. הוא חי את המשחק, אמוציונלי מאוד. גם אני כזה".
נסה, כאמור, היה אחד מרבים שעזבו בגיל צעיר את עיר העתיד כדי להתקדם במחלקות הנוער הבכירות בכדורגל הישראלי. מה עוד שאין כאן קבוצה בכירה, אלא רק את עירוני מודיעין שמדשדשת בליגה ב'. "אני עוקב אחרי מה שקורה כאן", מבקש נסה להבהיר ומוסיף: "יש למודיעין הרבה יותר להציע ממה שיש היום בפועל, גם במחלקת הנוער וגם בבוגרים. אני מכיר המון שחקנים שגרו פה, לא מצאו את עצמם ולכן עזבו למקומות אחרים. יש פה פוטנציאל אדיר. בשנתונים מתחתיי יש שחקנים במכבי ת"א, למשל, שהגיעו ממודיעין או מהאזור. העיר מוקפת בישובים קטנים שגם בהם אפשר ליצור פעילות".
אז מה הסיבה לדעתך להיעדר הצלחה?
"לא משקיעים מספיק כסף. עם קצת השקעה ופוקוס, למה שקבוצה ממודיעין לא תגיע ללאומית? הרי יש שם מועדונים כמו בית"ר ת"א/בת-ים, בני לוד. מה, להם יש יותר ממה שמודיעין יכולה להציע? או מה שונה, לדוגמה, הפועל עפולה מעירוני מודיעין? אני רואה בזה פספוס ענק. אם הקבוצה הזאת היתה בליגה א', הרבה שחקנים ממודיעין היו נשארים כאן".
