כשאבא שלך הוא זיו קבדה, אחד מהכדורגלנים הכי מוכרים של צפרירים חולון בשלושת העשורים האחרונים, זה טבעי שתתגלגלי להיות ספורטאית מקצוענית. רק שאף אחד לא חשב שהודיה קבדה תעשה זאת דווקא על הפרקט במגרש הכדורסל. גם לא השחקנית הצעירה בעצמה.
"זה באמת הכל היה במקרה", אומרת הודיה. "הייתי בקאנטרי, בערך בגיל שש או שבע, כמו רוב הימים, מצאתי שם חבר ויחד הלכנו לאולם הכדורסל. ממש בטעות. ברגע שנכנסתי, הבנתי שזה המקום שמתאים לי. האנרגיה, האווירה. חמש שנים בחוג שם ואז ישר עברתי למחלקת הנערות".
בעוד חודש היא תחגוג יום הולדת 16 וכבר השבוע קיבלה מתנה נהדרת: זימון לסגל הבוגרות של אליצור חולון מליגת העל, אחת מהקבוצות הגדולות של כדורסל הנשים הישראלי, שבעשור האחרון הופיעה כמעט בקביעות בחצי גמר הפלייאוף של ליגת העל. העונה הקבוצה החולונית אף תשתתף ביורוקאפ וקבדה תוכל אפילו לצבור ניסיון אירופי.
"העונה הזו הולכת לתת לי ארגז כלים גדול להמשך", מספרת הודיה (1.80 מטר) ונכללת גם בסגל נבחרת הקדטיות של ישראל. "אני הולכת לצבור הרבה ניסיון, במיוחד בזכות זה שאשחק לצד זרות נהדרות שיגיעו - דניאל אדאמס, למשל. אקבל הרבה השראה ויהיה לאן לשאוף".
לא רק תחביב
אי־אפשר כמובן להתעלם מהייחוס המשפחתי של הודיה. אביה, כאמור, הוא זיו קבדה, קשר העבר, שהיה מעמודי התווך של צפרירים חולון בימיה הגדולים בליגת העל.
הוא הגיע בשיאו עד הפועל ת"א ובית"ר ירושלים בקריירה שנפרשה על פני 20 שנה. בין לבין, הוא העפיל עם נבחרת הנוער לאליפות אירופה, עלה ליגה עם הפועל באר שבע ורמת השרון, כידרר במגרשי הלאומית בקבוצות כמו סקציה נס ציונה, ואפילו ירד עד ליגה ב' כדי לקחת חלק במפעל החברתי־ספורטיבי של בני יצ'אלאל רחובות. "יצא לי לראות משחקים שלו בגיל מאוד צעיר, כשעוד לא הבנתי כמה אבא גדול ואיך כולם מכירים אותו", משחזרת היורשת הצעירה. "ואז כשגדלתי הוא התחיל להסביר לי יותר על כל מה שהוא עבר. הוא הראה לי גם שלטים שהכינו לו, שירים שכתבו לו. עד היום עדיין לא נופל לי האסימון שאבא שלי היה כל כך מוכר".
"הספורט אצלנו זה בגנים", צוחק האב הגאה. "כבר כשהיתה בת שבע, מאז שנרשמנו לקאנטרי, ראיתי את האהבה שלה לכדור הכתום ומשם זה עף. ייאמר לזכותה שהיא מקצוענית ברמה הכי גבוהה. לא מוותרת על אימונים, משלבת לימודים וגם שם מצטיינת. היא יודעת שזה הכי חשוב לי, יותר מכדורסל. מבחינתי, היא אלופה. רק שתצליח ושה' ישמור אותה".
להודיה יש עוד שני אחים: עילאי (13) ואביעד (11), שמתאמן בירמיהו חולון, שם זיו מאמן במחלקת הנוער. "לא כיוונתי לכדורגל, אבל גם לא לכדורסל", מסבירה הודיה. "אבא רצה שאעסוק בספורט, לא היה חשוב לו באיזה ענף. הוא ואמא תומכים מאוד ברצון שלי להצליח". זיו מאשר: "אותי זה מרגש. הכדורסל היה עבורה אהבה ממבט ראשון, ומשם זה שלה. לי אין מושג בכדורסל, אבל השרשתי בה את האהבה לספורט. היא היתה רואה אותי בבית, מתארגן לאימונים, מתנהל כספורטאי, והבינה מה המשמעות של חיים ספורטיביים. מדובר בילדה ממש חכמה. תמיד היינו מדברים על ספורט בבית".
"ההורים שלי, כאמור, תומכים בי וכמובן עוזרים", ממשיכה הודיה. "אם זה בהסעות, בלהגיע לאימוני הנבחרת, שמתקיימים במקומות רחוקים. אמא משתדלת להיות בכל משחק, גם אבא מגיע. הוא יודע לתת הערות בסוף". זיו רק מציין: "אני נותן טיפים, אבל גם יודע מתי לעצור".
גם הודיה וגם זיו מבינים שבקצב הזה, התחביב של הודיה יהפוך בשנים הבאות כבר למקצוע לכל דבר ועניין. "זאת הנקודה, שזה כבר לא רק תחביב", צוחק זיו. "זה כבר ממש מקצועני. רק בקיץ האחרון היא קיבלה הזמנה לשחק בקולג'ים בארה"ב". הודיה מוסיפה: "חלומות גדולים? כן, רוצה להמשיך ולהפוך לשחקניות מקצוענית, גם לחוות חו"ל. בין לבין אשמח גם להגיע לתקשורת, לערוצי הספורט, לעזור בקידום ספורט נשים. מבחינה קבוצתית, אשמח לזכות בכמה שיותר תארים. אני מגיעה למועדון שהיתה לו תקופה זוהרת. מקווה שזה יחזור כמה שיותר מהר".
לצבור ניסיון וביטחון
בצעירותך, היו לך מודלים לחיקוי?
"בהתחלה בקושי הכרתי שחקניות, אבל לקחו אותנו למשחקי הקבוצה הבוגרת של אליצור חולון. בעיקר הסתכלתי על נועה זליבנסקי, שבזמנו היתה בקבוצה ובעונה שעברה במכבי אשדוד. הרשים אותי איך שהיא הצליחה להשתלב עם כל הזרות ליד ולהגיע לידי ביטוי. זה משהו שגם אני רוצה לעשות".
מעטות השחקניות שכבר בגיל 16 זומנו לסגל קבוצת בוגרות בליגת העל.
"נכון, זה גיל צעיר, אבל היתה דחיפה מהמאמנים שכן אגיע לשם ואהיה ברמה גבוהה יותר. גם המאמנים שלי רצו שאקבל ניסיון. אני אשחק במקביל בנערות א', כך שאוכל להביא מה שאני אלמד בליגת העל לקבוצת הנערות ואעזור גם לה".
רועי אייזנברג, שמדריך אותה גם בקבוצת הנערות, ימשיך לאמן את הקבוצה הבוגרת. "הוא מאמן שכבר גורם לי להרגיש שחקנית. רותם כחלון ואני התאמנו בעונה שעברה עם הקבוצה מליגת העל, אבל לא שיחקנו. כבר אז הוא נתן לי ביטחון ורציתי לצבור עוד ניסיון. הוא מאוד עוזר ויעזור לי להשתלב".
כדורסל הנשים עדיין לא מקבל חשיפה מספקת, כמה זה מפריע לך?
"מאוד. אני מנסה לגרום לסביבה שלי לעזור בזה. מה שאומר שאני אפילו מנסה 'לסחוב' כמה שיותר חברים למשחקים. אני יכולה להגיד לך שבנערות אנחנו מצליחות לעניין את ההורים והמשפחה. אבל זה כמובן לא מספיק. אני לומדת כעת בתיכון במגמת תקשורת ומקווה שזה יעזור לי להוסיף לחשיפה, אם לא על המגרש אז מחוצה לו".
כל הנתונים להצליח
גם האב הגאה מתעצבן שספורט הנשים עדיין לא מקבל את החשיפה הראויה לו: "אם בשנת 2021 אנחנו עוד מדברים על זה, כנראה שיש בעיה. לצערי צריך תמיד להילחם. תעודת עניות למדינת ישראל. כספורטאי, שרואה כמה בנות לא מגיעות לספורט, אני מקווה שמישהו יתעורר ויעצור את הסיוט הזה. אני בעד שוויון, הגיע הזמן לזה".
השאלה הגדולה, מה דעתך שהבת שלך בחרה דווקא בכדורסל?
"חלום של כל הורה שהבן שלו ימשיך אותו ואני נהנה לראות את הודיה בכדורסל. לילדים שלי אף פעם לא אמרתי בכוח ללכת לענף כזה או אחר. אמרתי להם: 'אתם תעשו מה שאתם אוהבים'. עד היום הילדים שלי מתעצבנים שאני לפעמים מעיר להם, אבל מסביר להם שאני רוצה לכוון, בגלל שבאתי מהספורט".
מה שכן, אולי לא ישוו בינך לבין הודיה כי כל אחד הלך לענף אחר.
"ההורים הם אלה שלפעמים משווים, אבל כל אחד הוא מישהו אחר".
ואי־אפשר בלי כמה מילים מהמאמן רועי אייזנברג, שמחמיא מאוד לטאלנטית הצעירה: "היא היתה אצלנו בפרויקט מצוינות ושיחקה העונה גם בנערות א' וגם בנערות ב'. היא תקבל כעת טבילת אש ראשונה בבוגרות וננסה לשלב אותה שם אם זה יתאפשר. אם רוצים ששנה לאחר מכן היא תהיה שחקנית לגיטימית, היא תהיה חייבת לטעום מה זה ליגת העל".
אייזנברג מוסיף: "היא גם אתלטית, גם טובה עם משחק פנים לסל, יש לה קליעה לשלוש, יודעת להוריד כדור ובעלת חוכמת משחק. ילדה סופר אינטליגנטית. אין אחת במועדון שלא אוהבת אותה. אני אישית מאמין שבשנים הבאות היא תהיה שחקנית משמעותית בליגת העל, יש לה את כל הנתונים להצליח".
