לקראת סוף הריאיון, או ליתר דיוק שיחת הנפש שהתפתחה בו, שאלנו את הרב יצחק גבאי, "הרב של הרצליה פיתוח" כמו שהוא מכונה, מתי הוא בכה בפעם האחרונה.
"היום", הוא ענה. עיניו הרציניות היו כאובות לרגע, אולי כבויות, ומיד התחלפו בקריצה שובבית, "זה בסדר, אני בחור רגיש, אני בוכה כמעט כל יום".
בכל יום?
"כן. הרבה דברים מכאיבים לי: מצוקה של הזולת, ניצול, אבל גם בגלל דברים מרגשים: הים, הפרחים ושירת המלאכים של יובל דיין. כן, אני שומע שירת נשים".
על קוצו של לב
אל תתפלאו יותר מדי: מי שמכיר את הרב יצחק גבאי (31) יודע ששירת נשים אינה הטאבו הראשון שהוא פורץ. הוא נולד בבני ברק, בן בכור למשפחה של חמישה ילדים שכולם עד האחרון שבהם אולטרה־אורתודוקסים, למד בישיבות ליטאיות מחמירות שמקפידות על קוצו של יו"ד, וגם הוא, בדרכו, מקיים את אותן המצוות, אבל למרות שהוסמך ברבנות והוא משמש כדיין בבית הדין הוא מחזיק בגישה ייחודית: קורא להפריד דת ממדינה, מנהל בלוג ויראלי בכאן 11, פעיל ברשתות החברתיות, גולש על סאפ בים ונהנה גם משירת נשים.
ביומיום הוא פעיל בקהילה בהרצליה פיתוח ומעניק לתושבי המקום שירותי דת, ונראה לגמרי חריג בנוף בלבוש החרדי הקפדני שלו. "אני מתקבל בכבוד רב שם, אנשים מכניסים אותי לבית שלהם ומתייעצים אותי. אני רואה מולי תמיד את בני האדם לא את הרולקסים, אני אפילו לא מזהה מי זה מי. רק אומרים לי אחר כך: 'אתה יודע אצל מי היית?' ואני עונה בשבילי הוא נשמה, בנאדם".
"במגזר החרדי אנחנו בקצה של הסקאלה, אחי. למדתי בישיבות של ה'חניוקים' (בז'רגון החרדי מדובר בזרם קפדני שגוזר את שמו, 'חניוק', מלשון מחנק, א"א). זה אומר שאתה לא רואה בעיניים חוץ מגמרא. אותיות. מילים. לימוד עד שעות הלילה המאוחרות. כשרואים כל כך הרבה מילים לפעמים שוכחים אנשים, אבל אני, משהו בנפש שלי, רצה מגע. חום אנושי. הגמרא נכתבה על ידי אנשים גדולים ונועדה בעיקר ללימוד לאנשים. וואלה? לפעמים אני מרגיש שיש כמה ששכחו את זה. הלוואי שבמגזר שאליו אני שייך היו מבינים שההלכה היא מלשון הליכה. הולכים. זורמים. באים לקראת. תחבקו בן אדם. תראו מה מציק לו ואחר כך תפסקו מה הוא צריך לעשות. אל תביאו לו ספר ותגידו לו כתוב ככה. זה לא מכונת כביסה. והאמת, רק היום אני מסדר את המחשבות האלה בצורה שיטתית. אז, בישיבה, הלכתי בתלם".
מתי נשבר לך?
"לא חושב שהמילה 'נשבר' מתאימה כאן. זה לא שזרקתי את היהדות שלי או שהפכתי לרפורמי, אני עדיין אוהב מאוד ללמוד, אני כותב הרבה ושומר מצוות כמובן, אבל היהדות שלי היא, לדעתי, המשך של היהדות שאיבדנו בארץ.
"למשל, אדם שעובר בקזבלנקה או בוורשה עם סיגריה בשבת והוא מסתיר אותה כשהרב עובר והולך לנשק לו את היד והרב לא מעיר לו כלום ומברך אותו - סיטואציה כזאת בבני ברק היא הזויה היום, וזה כואב לי".
ובכל זאת, מה הטריגר שגרם לך לבחור בגישה יוצאת הדופן הזאת?
"במקום שלמדתי בו חיפשו כמה תלמידים מצטיינים כדי שילכו ללמד את החבר'ה החילונים בסביבה. ככה, בליל שבת. הייתי בן 16, וזאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי באופן אינטימי לקבוצה של שומרי מסורת שאתה יודע שהם באו להיות יחד וליהנות עם קצת פרשת השבוע, כי שבת אצלם זה משהו משפחתי עם זיקה ליהדות.
"וברור לי שערוץ 12 על הקלטה באותו רגע כדי שלא יפספסו את הסדרה שהם אוהבים. ומה אני אעשה? אגיד להם כמה טלוויזיה זה 'על הפנים'? אז כטקטיקה זרמתי איתם. אף פעם לא בכפייה. אף פעם לא בהוראה מה צריך לעשות ומתי. תהיו בסבבה, אני איתכם. ומה שהתחיל כטקטיקה הפך אצלי מהר מאוד לדרך חיים כי פתאום אתה נוגע בבני אדם. הם באים אליך עם חיי היום־יום שלהם, מספרים לך, מתייעצים.
"לכל אחד יש בעיות, גם לי יש נפילות, ואפילו קשות. לא כולם בעולם הזה נסיכים. בטח לא בעולם החרדי. אני בא משם, אני שם. אז יש דילמה: אפשר להגיד שיש תורה לחוד ומציאות לחוד, אבל אני לא מסכים עם זה. זה חילול הקודש לדעתי. התורה ניתנה לבני אדם שחיים במציאות. היא מבינה אותם. היא לא ניתנה למלאכים. תתעשתו".
המאבק ברבנות
הוא גר במודיעין עילית עם אשתו רחלי וחמשת ילדיהם, אבל הרצליה היא מקור השראתו ופעילותו. לשם הוא מגיע חמש פעמים בשבוע לפחות כדי להרצות, ללמד שיעורים, לקיים אזכרות ולתת לקהילה את שאר שירותי הדת ("בלי כסף חס וחלילה"), מה שנתן לו את הכינוי הרב של הרצליה פיתוח.
ובקצה האחר של העיר, בשכונת שביב, הוא מנהל מסגרת ערב לנוער בסיכון. בתווך הוא מנהל מאבק נגד הממסד הרבני, וראש וראשון לו הוא הפרדת הדת מהמדינה.
"אין כאן מלחמה, לפחות לא מצדי, הם אולי עלולים להילחם בי", הוא מסביר ועוטה על עצמו ארשת קרב. "אני פשוט לא יכול לסבול כפייה. לא מסוגל. זה לא מעכשיו. זה עוד מאז, כשהייתי הרב העילוי והפופולרי של כל מיני ארגונים של חזרה בתשובה.
"היינו מקיימים כנסים והרצאות לאלפי אנשים, ובסוף פתאום היו מתחילים לבקש תרומות. זה הטריף אותי. עזבתי אותם בטריקת דלת. אנשים באים לשמוע תורה שניתנה לכל העם. יש לכם זכות שאתם מנגישים לציבור, זכות! ואתם עוד דורשים חשבונית? מה נסגר?".
3 צפייה בגלריה
בבית הכנסת בהרצליה פיתוח. "התורה ניתנה לבני אדם שחיים במציאות, לא למלאכים" | צילום: אסף פרידמן
אבל אתה מרחיק לכת יותר מבקשת תרומות ודורש להפריד לגמרי את הדת מהמדינה.
"כשהייתי ילד שאפתי להיות הרב הראשי לישראל, חלמתי על גלימה, על זהב, על כבוד בכל העולם. חלפו ימים וניסיתי להיות רב עיר, הלכתי לכיוון של הרבנות הראשית ואכן, שערים רבים נפתחו לפניי, אמרו שאני ייצוגי, מתאים להלך הרוח, מדבר בגובה העיניים, אבל ראיתי מה הולך, לדעתי זה סוג של ניצול והפיכת התורה לג'ובים. זה לא בשבילי.
"אני לא חולם על משכורת מנופחת של רב עיר או מדינה. אני מתקשה להכיל יהדות שזקוקה לעזרת המדינה והחוק כדי להתקיים. בורא עולם מאפשר לנו בחירה חופשית, אז למה צריך להשתמש בכפייה? כפייה בשם החוק היא זלזול בבורא העולם.
"כל מצווה שאין עליה אכיפה של הממשלה זוכה לחיבוק מצד כל העם, וכל מצווה שיש בה כפייה מעוררת שנאה ומחלוקת ועזיבת הדת. אם לא יהיה חוק שמחייב רישום נישואים ברבנות, יהיו הרבה פחות חתונות אזרחיות. אם לא יהיה חוק חמץ, יותר יהודים ישמרו את חג הפסח. אם לא יהיה חוק מונופול על גיור, יהיו יותר גיורים על פי ההלכה. אם לא תהיה אכיפה על נושא הגירושים, יהיו פחות עגונות ופחות ממזרים.
"בכל שנות קיומנו כעם שמרנו את התורה ללא אכיפה של הממשלה. התורה הייתה נצחית, אבל ב־70 השנים האחרונות הפכנו את הדת והתורה הקדושה לבזויה. ולא עשה את זה עם אחר כמו שהיה בארצות הנכר, אלא עם ישראל עצמו. זה מפריע לי".
שמע, מניפסט של פרופסור ליבוביץ' המנוח.
"כן. אני לומד ממנו המון, אבל אני גם מתכוון לשנות את המצב".
כשרות חינם
בימים האחרונים הקים הרב גבאי ארגון כשרות חדש בהרצליה: "שירת התורה". בשלב הראשוני מטרתו להעניק כשרות במחיר עלות שעות העבודה של המשגיח, בלי שום תיווך.
"בחזון שלי אני רוצה שהארגון ייתן כשרות בלי כסף למי שמעוניין. חינם. יש לנו אינטרס שישמרו כשרות, זאת זכות גדולה, ומי שמוכן שתהיה לו כשרות נאפשר לו לקבל אותה ללא עלות. יהיו כאלה שיממנו את הכשרות הזאת, כל מיני תורמים גדולים שרוצים שעם ישראל ישמור כשרות, ובעל העסק לא ישלם עליו. אפילו לא שקל".
צפה פגיעה.
"אני יודע. אצל חלק מהציבור החרדי אני כבר נחשב לכמעט רפורמי כי פתאום מערערים להם את כל הבסיס שהם גדלו עליו, שאין לו שום קשר ליהדות. עכשיו, כשאני מתחיל עם הארגון הזה, לקחתי בחשבון שהם עלולים לצאת נגדי".
הפגישה עם הרב גבאי התקיימה בהרצליה, במלון דן אכדיה, לבקשתו. "זה כבר הפך להיות המשרד שלי", הוא צוחק.
לפגישה הגיע זמן קצר לאחר אזכרה שקיים בפיתוח. הוא גבוה, גרום, לבוש ב"צילינדר" וב"פראק" (לבוש של דיינים במגזר החרדי), זקן על פי מידותיו, כריזמה וחיוך כובש. "אל תיבהלו", הרגיע, "זה הכול חיצוני. אני סחבק".
ממה אתה מתפרנס?
"קודם כול, לא מהציבור. נתחיל בזה. אשתי עוסקת בחינוך ואוהבת את העבודה שלה, ואני מאמין שאדם צריך להיות רק במקום שהוא אוהב".
אבל יש ילדים ומחויבות.
"מה נראה לך, שאנחנו אוכלים יהלומים? מסתפקים במועט והכי מאושרים. אני גם מתפרנס ממכירת ספרונים שאני כותב על זוגיות ביהדות, על נפש ויהדות. עד עכשיו כתבתי כ-20 ספרונים. מי שמעוניין קונה ונותן לנו עוד כמה שקלים לא חשובים לבית. חוץ מזה, בתאגיד 'כאן' החליטו לתת לי איזו פינה, וגם היא מוסיפה לי קצת".
סגפנות?
"הכי לא. אני נהנה מהעולם. נהנה מהבריאה. אני רואה פריחה ובוכה. לפעמים אני יוצא ליער שקרוב אלינו, מביט בו והעינים מתמלאות דמעות. זה העושר האמיתי".
בעברו של הרב גבאי היתה גם אפיזודה קצרה הקשורה למעצרו באשמת גידול חמישה שתילים והחזקת 40 גרם קנאביס במשרד במודיעין עילית. קודם לכן הוא עורר רעש תקשורתי לאחר שפסק כי על פי ההלכה אין שום איסור לעשן קנאביס.
בסופו של דבר הוא שוחרר מיד לאחר שהתברר ששתילי הקנאביס היו שייכים לאדם אחר שביקש ממנו לגדלם. "בא אליי בחור עם בעיות רפואיות, שומר מסורת, וביקש לדעת אם הוא יכול לעשן בגלל הכאבים. הוא אמר שהוא מפחד שיראו. לא תושיט לו את היד שלך ותעזור? אני לא מעשן, ממש לא צריך את זה, אבל מי שזקוק למשהו מבלי לפגוע בזולת, אמשיך לעזור לו, תמיד".
אבל יש דברים שאי אפשר להתיר, כמו חוקים, ובינינו גם חוקי התורה. בא אליך הומוסקסואל ומבקש היתר, מה תעשה?
טוב ששאלת את השאלה הזאת. גיי לא יבוא אליי לקבל היתר לעשות משהו כי בתוכו הוא יודע שיש עם זה בעיה. אז למה הוא פונה אליי? תגיד לי למה גיי חרדי יפנה לרב, בשביל שיתיר לו לשכב עם בחורים?
"הם באים כדי לספר על נטיותיהם ואיך, למרות זאת, הם בכל זאת יכולים להשתלב בקהילה שבה הם חיים. הם לא רוצים שיוטל עליהם אות קלון. מה שהם עושים בבית לא צריך לעניין את הרב, כמו שאנחנו לא יודעים מה בדיוק הוא עושה בבית. השאלות שהוא ישאל אותי הן אם הוא עדיין שייך, אם הוא עדיין אדם כמונו.
"התשובה שלי ברורה לגמרי וכוללת חיבוק ארוך, בטח! אתה כמו כולנו ויותר כי אתה מתמודד עם אתגר לא פשוט בנפש שלך. אתה תגיע לבית הכנסת, ואני אעלה אותך לתורה לפני כולם".
תופס גלים
השעה מאוחרת. הבריזה של הים משרה נינוחות. הרצליה לפני חצות. זנב לילות הקיץ מכשכש בתנועות אחרונות, והרב גבאי מסיט את פניו בשובבות, אולי כדי להקל עלינו את השיחה ה"כבדה".
"אני אוהב את הים, את הגלים. אני גולש ולפעמים שואל סאפ וגולש לבד. זה משהו אדיר. יש כאלה שגולשים עם בחורות, אני גולש עם הגלים".
אתה אוהב את החיים?
"כן. כמו שהם. נטורל. אני אוהב גם חו"ל. תן לי לראות אנשים אחרים, תרבויות אחרות. תן לי לגעת במגוון. לפעמים הייתי נכנס לשער שכם ומטייל שם, לא בקטע של כיבוש, חס וחלילה, אלא כדי לראות משהו אחר. אני סקרן לראות את השכנים שלנו - איך הם חיים, איך הם שותים את הקפה שלהם".
ברור לך שאתה יוצא דופן, נכון?
"כן. אני לא אידיוט, אבל זה אני".
ואיך אישתך, המשפחה הקרובה והסביבה מקבלות את זה?
"אשתי היא משהו קוסמי. לפני כל דבר אני מתייעץ איתה, היא איתי בראש, ולה יש יותר דברים להתמודד איתם, כי היא נמצאת בלב החברה החרדית, חברות וכאלה, וגם לה יש משפחה והורים ששייכים לאליטה הרבנית.
"לא מזמן אחד מהמשפחה המורחבת נזף בי בעקבות פוסט שכתבתי בפייסבוק וביקש שאסיר אותו. לא עניתי לו מתוך נימוס, אבל לא הסרתי אותו. בשנותיי הראשונות הייתיי טיפוס מְרצה. היום אני מבין שאני לא חייב כלום לאף אחד".
וההורים שלך?
"ההורים שלי חזרו בתשובה כשהיו בני 13-12. אבא שלי הוא הרצלייני במקור, כך שהם פחות או יותר זוכרים משהו מהעולם ה'אחר', וגם המשפחות שלהם נותרו חילוניות בחלקן. אני מקבל תמיכה מוחלטת מהוריי. הם מבינים אותי ומקבלים אותי. יש כאלה שמעקמים את האף, זאת בעיה שלהם. אם הייתי צריך להתחשב בעיקום אפים בחיי, לא הייתי יוצא מהבית".
אתה גם מתרועע עם סלבים, לא?
"נתתי שיעור קבוע בתל אביב, והיו כל מיני סלבים שהשתתפו בו כמו דוד ד'אור, שלומי שבת, עמיר בניון, קובי אפללו. הייתה לי גם תוכנית שהנחיתי עם נתי רביץ, 'אח על מלא'.
"הפסקתי עם זה כי זה התחיל לפגוע בזמן המשפחה שלי, והזמן עם הילדים קדוש מבחינתי. הרי לא סביר שאהנה לי בתל אביב ואשתי תישא בנטל הטיפול בילדים לבדה. אני נמצא איתם בקשר טוב עד היום, טלפונים וכאלה, שאלות, התייעצויות. הם אחלה".
אם אני צריך מילה אחת כדי להגדיר אותך, מה היא תהיה?
להכניס אדם על כל אישיותו למילה אחת זה סוג של חילול ה' שאנחנו בצלמו, אבל אם אתה מתעקש, נלך על 'זורם'. מה אתה אומר, זורם?".
הרבנות לא הגיבה לטענות הרב גבאי.
