למרות שסופרים ואנשי רוח רבים נתקלו בשנתיים האחרונות בתקופת יובש מבחינת השראה, הצליחה הסופרת שוש בר חן, בת 66, תושבת מודיעין, למצוא את האנרגיות וכוחות הנפש, והוציאה לאור במהלך השנה החולפת שני ספרים – האחד למבוגרים והשני לילדים.
1 צפייה בגלריה
בר חן וספריה
בר חן וספריה
בר חן
(צילום: פרטי)
קראו גם:
לפני שנים פרשה בר חן לגימלאות אחרי עשרות שנים של שירות במגוון תפקידים במשטרת ישראל, ואז גם הבינה כי היא אוהבת מאוד את עולם הכתיבה. לפני שלוש שנים ראה אור ספר הילדים הראשון שכתבה, "סבתא שושטויות – שירים וחוויות", בהוצאת "אוריון".
מתי התחלת לכתוב?
"לפני שנים רבות, כשהפכתי לסבתא והראשון מבין שלושת נכדיי נולד.
לפני כן כתבתי בעיקר שירים מושחזים בענייני דיומא ופוליטיקה, שחלקם אפילו פורסמו בעיתונות במדורי 'קוראים כותבים'. אני אוהבת מאוד את השפה העברית, ואני גם ממציאה מילים חדשות, מילה אחת היא 'שיגגון', שהמצאתי לספורט הפרקור, והיא אף זיכתה אותי בטיסה זוגית לבלגרד, ומילים אחרות שהמצאתי הן 'עובד ושב' לרילוקיישן, ו'חנייד' למי שמשתמשים ביישומים בטלפון הנייד לצורך חניה".
לספר הילדים שהוציאה לאחרונה קראה בן חן "סבתא שושטויות – האם גם חיות פוחדות?", והוא עוסק בפחדים של ילדים באמצעות האנשה של בעלי חיים, הבאה לידי ביטוי במפגשי בעלי חיים בגן חיות דמיוני אחת לשבוע.
מאיפה הגיע הרעיון לעסוק בנושא ולסגנון המיוחד של הצגת הסוגיה?
"בזמן הקורונה עלה מפלס החרדות אצל ילדים, וגם אצלנו, ולא רציתי לכתוב על פחד מקורונה, כי הנגיף הוא משהו מופשט, וכשהתחלתי להתעניין בפחדים של ילדים למדתי שחושך, מפלצות, זריקות, רופאי שיניים ופרידה מאדם אהוב, הם הפחדים הנפוצים בגילאים חמש עד שמונה".
"החלטתי שאכתוב על פחדים אלה, והאמנתי שהאנשת חיות ‑ ובכוונה בחרתי חיות חזקות מוכרות כמו האריה מלך החיות שפוחד מרופא שיניים, ודובון הפוחד מזריקות ‑ תגרום לילדים להיפתח יותר ולשתף בפחדים שלהם את ההורים, אנשי חינוך וחברים, ולכן גם המוטו של הספר הוא 'על הפחד נתגבר ביחד'".
הספר השני שהוציאה בר חן, "מי ראה את המשקפיים שלי", שכמו ספר הילדים ראה אור בהוצאת צמרת, עוסק בהגיגים ובאמירות שנונות שאיתם יכולים בני הגיל השלישי, וכנראה שגם ילדיהם, להזדהות, ולדברי בר חן היא עבדה במקביל על כתיבתם של שני הספרים.
"הספר למבוגרים התחיל לקרום עור וגידים בעקבות מספר חוויות שעברנו, אישי ואני, עם הגיענו לגיל השלישי, לשלב שנקרא זיקנה צעירה", אומרת בר חן. "באחד הימים כשביקרתי בקופת החולים שלי ואישי בשלו, זה היכה בי ‑ הפכנו לזוג הזקנים ההוא שמבלה את עיתותיו בקופות החולים, אז שלפתי נייר מהתיק והתחלתי לכתוב הגיגים שבסופו של דבר הפכו לספר שנון ומלא הומור על תחילת הגיל השלישי ממבט מאוד אישי".
"מבחינתי קשה יותר לכתוב לילדים, כי אמנם עניין החריזה וההומור חשובים לי מאוד, אבל המסר החינוכי חשוב עוד יותר"
ואחרי השנה האחרונה, מה גילית על עצמך? קל יותר לכתוב לילדים או למבוגרים?
"מבחינתי קשה יותר לכתוב לילדים, כי אמנם עניין החריזה וההומור חשובים לי מאוד, אבל המסר החינוכי חשוב עוד יותר וצריך לקרוא המון בנושא שבחרתי ולהתייעץ עם אנשי מקצוע בעת הצורך, כדי שהמוצר המוגמר יהיה מהנה לילדים וגם ישמש ככלי עזר חינוכי".
בימים אלה עסוקה בר חן בהפצת ספריה.
"הספרים יצאו לפני כחודש ואמורים בימים אלה ממש להגיע לחנויות הספרים של הרשתות, ובנוסף אני מנסה לקדם את הספרים דרך קבוצות ייעודיות בפייסבוק ובמכירה ישירה מביתי ברעות", היא מסכמת. "עד עכשיו קיבלתי ביקורות טובות מאוד וספר הילדים הביא לשיתוף הנושא של פחדים, ולשמחתי ספר המבוגרים גרם לפרצי צחוק למי שקרא. אגב, לא רק למבוגרים".