התקוות של אמילי: בשעה שחבריה לכיתה מצפים לחזור לספסל הלימודים, אמילי אמבר (8) לא יודעת האם מצבה הבריאותי יאפשר לה להתייצב בכיתה הבוקר. את התיק לבית הספר היא כבר בחרה. הספרים כבר עטופים, עליהם מדבקות הנושאות את שמה - אמילי אמבר, כיתה ג', בית ספר "היובל".
ערב התרמה אחד סייע לאמילי. היא זקוקה ליותר
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"
נרגשת וסקרנית, היא מדפדפת בין דפי החוברות החדשות, אולם היא יודעת כי רוב הסיכויים שבפתיחת שנת הלימודים היא תעשה את המסלול הקבוע שלה לבית החולים על מנת לבדוק את מצב ספירת תאי הדם הלבנים שאולי סוף סוף יאפשרו לה להמריא אל המשך טיפולי הכימותרפיה בגרמניה.
בינתיים, הטיסה נדחית, הילקוט של 'ניקי' והקלמר החדש של WINX נשארים בבית, יחד עם קרמבו, הכלב הגדול שלא מפסיק לגרום לאמילי לחייך. מאז סוף כיתה א', יוני 2010, כשהתגלה הסרטן הקשה בגופה של אמילי, היא כבר לא הולכת לבית ספר. רק פעמים בודדות היא ביקרה בכיתה ב'1 בבית ספר "היובל".
אמילי אמבר היא כבר לא תלמידה מן המניין. היא ילדה שנאלצת להתמודד עם טיפולים כימותרפיים ולהתבגר בעל כורחה. הוריה שואבים את כוחם מהחיוך של בתם הקטנה. הם נפגשו כבר עם כל מי שרק אפשר, רק כדי שהחיוך לא יירד מפניה התמימות של בתם.
שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים, הוריה של אמילי אמבר שנאבקת בגידול סרטני קיבלו מכתב מקופת חולים 'מכבי', בו נמסר להם כי הטיפול אותו הם מבקשים לבצע בגרמניה מוגדר 'ניסיוני', ובשל כך, קופת החולים דוחה את בקשתם. הוריה שהתייעצו עם מיטב המומחים אשר הצביעו על הטיפול כדבר שייתכן שישים קץ לסבל העובר על בתם הקטנה, לא מבינים מדוע קופת החולים אינה מעניקה להם רוח גבית.
הם מודים לתושבים שנרתמו כדי לגייס כספים למימון הטיפולים עבור בתם, אך מנגד, לא יודעים כיצד יצליחו לממן את הטיפול בגרמניה שעלותו עומדת על 200 אלף יורו, לא כולל השתלת מח עצם, שלא לדבר על ההוצאות מסביב.
מאחר שההוצאות הכספיות היו עצומות, ארגון "קו לחיים" נרתם לסייע למשפחה, וכך גם תושבי מודיעין שתרמו וגייסו כספים באמצעות תרומות ישירות וירידים שהתקיימו בבית הספר "היובל" בו לומדת אמילי וב"עירוני א'", בית הספר של אחותה הגדולה שלי.
אמילי עברה טיפול ראשון בגרמניה לפני מספר שבועות. את הטיסה לטיפול הבא הם נאלצים לדחות שוב ושוב בגלל מצבה הבריאותי.
סימני השאלה הרבים ממלאים את הבית. אבל האופטימיות והשמחה של אמילי לא מניחים לאף אחד להתייאש. היא מתגעגעת לבית ספר, לחבריה לכיתה ולהפסקות. הילדה הקטנה מעדיפה לפגוש את המורה החדשה שלה בבית הספר מאשר לשהות בין כותלי בית החולים.
גם היא יודעת היטב מה מונע ממנה ללכת כמו יתר התלמידים לבית הספר. "אני כל הזמן בבית בגלל שספירת הדם שלי נמוכה. חוץ מללכת לבית חולים, אני כמעט לא יוצאת. בעצם, פעם אחת הלכנו כל המשפחה למסעדה בהרצליה, אבל זה לא נחשב. כי זה היה לפני שאנשים הגיעו, מוקדם מוקדם".
מה את מאחלת לילדים שמתחילים ללמוד השבוע?
"שיצליחו בלימודים ויקבלו ציונים טובים במבחנים ושהשנה תעבור להם בקלות".
את מקנאה בהם?
"לא", כולם בחדר מתפלאים. "באמת", היא מסבירה בלי להתבלבל, "אני גם רוצה ללכת לבית ספר, אבל אני לא קנאית".
רגע אחרי הראיון, היא שולפת את החוברת באנגלית ודורשת מאבא ללמד אותה. "אבא, איזו אות זו?", היא אומרת, "אני רוצה כבר ללמוד אנגלית, תשב איתי". בסוף החוברת, מחכה אות שאמילי רוצה להכיר במיוחד. V קטנה, אותה כולם מאחלים שאמילי תניף בניצחון על המחלה.
הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות מודיעין"