קצינה למרחקים ארוכים: את צעדיה הראשונים בריצה עשתה מיגל אטיאס, אלופת ישראל הטריה ב-3,000 מטר מכשולים, בשדות שמסביב ליישוב מכבים, במקום שבו נמצאת כיום העיר מודיעין. "ההורים שלי ספורטיביים מאוד. הם היו יוצאים לריצות בשבילי הפטרולים מסביב למכבים ופשוט הייתי מצטרפת אליהם", נזכרת אטיאס. "בהתחלה בקצב של אמא ועם הזמן הדבקתי גם את אבא".
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"
ואיך התחביב הזה הפך פתאום למקצוע? "עם הזמן לקחתי את זה יותר ויותר בצורה מקצוענית. אני לא חושבת שהגעתי לריצה במקרה. תבין, אמא שלי, גייל, הייתה ספורטאית די מטורפת. שחיינית, עשתה גם טריאתלונים. אבא שלי, אורי, הלך גם הוא בכיוון, אבל אמא השפיעה עלי יותר בתחום הריצה, הייתה מסיעה אותי לאימונים, באה לכל התחרויות. עזרה לי ממש בתחילת הדרך. צריך להבין שבענף הספורט הזה לא ניתן לעסוק בלי תמיכת ההורים".
קבעה שיא בקולג' מתי בעצם הבנת שהריצה היא העתיד שלך? "המרוץ הראשון שלי היה בעין גדי, בשנה שבה השתתפה לורנה קיפלגאט (שיאנית ואלופת עולם בחצי מרתון, ר.ו) . לאחר התחרות, על במת הפרסים, היא ניגשה אליי ואמרה שראתה אותי רצה, אהבה את סגנון הריצה שלי וממליצה לי מאוד להמשיך ולהתאמן. השיחה עימה השפיעה עלי מאוד ודרבנה אותי להמשיך. אחר כך גם התוצאות דיברו".
מיגל אטיאס בפעולה. בדרך לשבור שיאים. צילום: חורחה נובומינסקי
מה זאת אומרת? "פריצת הדרך שלי הייתה בגיל 15 כאשר קבעתי שיא ישראלי לקאדטיות בריצה ל-2,000 מטר ושיא ישראלי באליפות ישראל בריצות שדה, תוצאה שלא נשברה עד היום". חובבי האתלטיקה שביניכם, או סתם מכורי הספורט, מכירים בעיקר את האתלטים היותר מפורסמים - דניאל פרנקל, אירנה לנסקי ויוחאי הלוי - אבל גם אטיאס השתתפה באליפות ישראל האחרונה וקטפה את מדליית הזהב במרוץ ל-3,000 מטר מכשולים.
התוצאה שלה: 10.52.01 דקות, רחוקה כ־11 שניות מהשיא הישראל שאותו קבעה ב-2005 אירינה ויינגרטן, 10,41,56 דקות. (שיא העולם למי שמעוניין לדעת: 8.58.81 דקות). "זה מקצוע נדיר מאוד בארץ, אפשר לרוץ בו רק באליפות ישראל", מסבירה אטיאס. "אם מנצחים, אז יש הזדמנות נוספת לשפר את השיא, באליפות אירופה לאומות. זה הבדל עצום לעומת מרוצי הכביש, למשל, שבהם יש תחרות כל שבוע".
אנשים לפעמים מתבלבלים, אבל מיגל (על משקל מי-עדן), בעלת השם המיוחד ("ההורים שלי פשוט אהבו ים, מים, משם זה נובע"), היא ישראלית לכל דבר ועניין. היא נולדה, גדלה ומתגוררת במכבים. רק בת 24, אבל כבר הספיקה לסיים ארבע שנים במכללת דווידסון (2004-2008), שם אף הוכתרה כאלופת הקונפרנס הדרומי ב-3,000 מטר מכשולים, עם תוצאה של 11:10.00 דק', שגם היה שיא אוניברסיטה חדש.
"אני מקווה שהסגנון שלה ישתפר ושהיא תוכל לרוץ טוב יותר" אומר רפי וישנצר, מאמנה של אטיאס. "האימונים של מיגל יחסית דלים, גם בגלל השירות הצבאי והיא רצה בשעות הבוקר או הלילה. אני מאמין שכשהיא תשתחרר ותשפר את הסגנון, היא גם תצליח יותר".
מיגל, למה בחרת דווקא במקצוע שהוא הכי רחוק מה'מיין סטרים'? "נכון, זה לא משהו שמושך הרבה ילדים, למרות שבארץ, עם מרוצי הכביש, זה כבר משהו שהחל לסחוף אחריו אנשים. תראה, עסקתי בהרבה ענפי ספורט לפני כן. שיחקתי כדורסל והיו לי כל מיני תחביבים אחרים. נמשכתי יותר לריצה כי התמכרתי לזה מגיל צעיר. זה המקצוע היחידי שמאתגר ומוציא ממך את המירב, מקצוע שלגמרי תלוי בך. אין לי קבוצה, לא מחבט או גלגלים. רק אתה עם עצמך, והטבע זה האצטדיון ביום-יום. זה בדיוק מה שמשך אותי. הפשטות, המשמעת והאתגר היום יומי".
מיגל אטיאס. "אני חושבת שתמיד אעסוק בריצה". צילום: חורחה נובומינסקי
ועדיין, לבחור דווקא בריצה של 3,000 מטר מכשולים? יכולים לחשוב שאת מזוכיסטית? "זה משהו שיחסית טרי בשבילי, אבל הוא פשוט המקצוע שאני הכי נהנית וגורפת בו הכי הרבה הצלחה. בשנה האחרונה בקולג' ניסיתי את זה. תמיד זה עניין אותי, גם כי מדובר במקצוע חדש בזירה האולימפית לנשים. רציתי להיכנס לזה בזמן השהות שלי בקולג'. בשנה האחרונה הזדמן לי לרוץ, ניצחתי בתחרות הקונפרנס והשאר היסטוריה. כשסיימתי ללמוד, הגעתי לארץ ואז כבר ייצגתי את ישראל באליפות אירופה לאומות".
לא אובססיבית לאולימפיאדה אם אתה לא כדורגלן או כדורסלן מצליח, בישראל מודל 2011 קשה מאוד להרוויח כסף מספורט. מעטים הם הספורטאים שמרוויחים טוב מהעיסוק שלהם, ורובם לא נעשים עשירים. כך שללא עזרה כלכלית מהבית או מאיזה ספונסר שמחליט להשקיע, הספורטאי הישראלי די בבעיה. בטח באתלטיקה.
גם אצלך שם המשחק הוא כסף? "תתפלא, אבל הכסף הוא לא שיקול מבחינתי. אני חושבת שתמיד אעסוק בריצה, אם זה באופן מקצועני או חובבני. נכון, זה לא משהו רווחי, בטח לא בארץ. איך אני מצל