המלאך של ילדי טנזניה: "לא הייתי אוכל או שותה יום שלם, כשאתה נמצא במקום כזה ועם אנשים כאלה אי אפשר מבחינה נפשית להביא את עצמך לאכול. אתה לא חושב על זה, בגלל שאתה מוקף בכל כך הרבה רעב ומחלות אתה לא חושב על הצרכים הבסיסיים שלך, אתה רק חושב על הילדים האלה ומה אפשר לעשות בשבילם". כך מתאר יובל רגב (16) מרעות את שעבר עליו במקלט לילדים חולים במדינת טנזניה שבאפריקה, משם חזר לאחרונה לאחר שבועיים בהם התנדב במקום.
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"
רגב הגיע לטנזניה בחופשת פסח לאחר שפגש בארצות הברית את בתם של זוג אמריקנים יהודים העובדים שם כמורים. המשפחה הסכימה לארח אותו והוצמד לו מדריך מקומי משבט המסאי שהסביר לו את אורחות החיים של המקום. "חלק מהזמן התנדבתי במכון לחולי סרטן", מספר רגב. "המקום הוקם על ידי הממשלה הטנזנית כדי לטפל בחולי סרטן. עם הזמן המקום הפך לסוג של בית יתומים לילדים הסובלים ממחלות קשות וסופניות".
מה עשית שם? "ההתנדבות הייתה לשחק עם הילדים כדי להעביר להם את הזמן. הייתי מגיע לשם בבוקר עם מחצלת, כדורים ומשחקים ומשחק יום שלם עם הילדים. צריך להבין שבחברה האפריקנית, בעיקר במזרח אפריקה, אין הרבה סובלנות כלפי חולים. אם ילד חולה הוריו זורקים אותו מהבית. כתוצאה מכך המקום הזה הפך למקלט לאותם ילדים מסכנים. זה כל כך מצער, אתה שם לב כמה מזל יש לנו שאנחנו חיים במדינה שיש בה שירותי בריאות ורפואה טובים".
איך הילדים הגיבו אליך? "יצא לי להתנדב עם ילדים חולים בארץ אבל החוויה היא שונה לחלוטין. בישראל היה לי קשה יותר לשמח ילדים ונאלצתי להתאמץ, הילדים שם רק הבאתי להם דפים וחייכתי ובשבילם זה כל העולם. יש להם שמחת חיים לא מוסברת שאני לא מצליח להבין מאיפה היא באה. הם חיים בתת תנאים, בחוסר תזונה ויש להם כמה שנים בודדות לחיות ובכל זאת הם הילדים הכי שמחים שפגשתי מעולם".
איך תקשרת עם הילדים? "הם ילדים קטנים ולא יודעים אנגלית, אבל בכל זאת הצלחתי לתקשר איתם במספר מילים בודדות שלמדתי בשפה המקומית ובכמה מילים באנגלית שהצלחתי ללמד אותם. בנוסף, היו שם אחיות נזירות שיודעות אנגלית שאותן שאלתי שאלות לגבי הטיפול הרפואי. אבל יותר מהכל, החיוך זוהי שפה בין לאומית".
ומה אמרה המשפחה? "בזמן שהייתי בטנזניה המשפחה לא ידעה מה אני עושה, וכשחזרתי אני חושב שבדיעבד הם לא היו כל כך שמחים כי הייתי עלול להידבק במחלות. כשחזרתי הראתי להם את התמונות וסיפרתי מה עשיתי ואז הם הבינו וקלטו את מימדי החוויה שעברתי והיו גאים בי. בקרב חלק מהחברים שלי הסיפורים עוררו רצון לנסוע לשם, להתנדב ולהשפיע".
אי אפשר להתנדב בארץ? מה מביא נער לנסוע לבדו לאפריקה כדי להתנדב במקום כזה? "נסעתי כי חשוב לי לעשות שינוי, לעזור לאנשים שאין להם כלום. ללכת למקום כזה שכל שינוי קטן הוא משמעותי וכל חיוך שאתה נותן לילד הוא כמו זהב בשבילו, זה משהו שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר".